“מעולמו של הרב” הרב של הרב

יש גדולים ברמתו המתניידים במכונית יקרה עם נהג פרטי ומוקפים בחבורת עוזרים ומשמשים. הוא כבר עבר את גיל השמונים, אבל צעד לבדו ברחוב בדרך לאוטובוס...

כל איש מקצוע חייב מנטור. מישהו בכיר ומנוסה ממנו, שיוכל להיות עבורו מקור להדרכה ולמענה במקרים מורכבים.

הכלל הזה נכון לרופאים, לפסיכולוגים, למאמנים ובעצם לכל אדם הרוצה להתמודד בצורה מקצועית ומדויקת עם אתגרי החיים.

מה לגבי רבנים? האם גם הם צריכים ׳מנטור׳?

המשנה במסכת אבות נתנה עצה לכל אדם: ״עשה לך רב״ (א,ו). האם העצה הזו מופנית גם לרבנים? האם גם הם צריכים רב? את התשובה לכך ניתן ללמוד מגדול הרבנים בהיסטוריה, הלוא הוא משה רבינו.

כאשר הוא מפעיל את כל כוח תפילתו בבקשה לבטל את הגזירה ולהיכנס לארץ, אומר לו הקב״ה: ״רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה״ (דברים ג,כו).

אחד הפירושים לכך הוא: ״משה, בבקשה הפסק. ׳רב לך׳, חשוב שידעו כולם שגם לך יש רב – מישהו מעליך שאתה כפוף אליו ומקבל את מרותו״.

ואם הדברים נכונים לגבי משה רבינו, מה נאמר אנחנו?

בדרך לאוטובוס

בתקופת לימודיי בישיבה זה היה די פשוט.

הייתי אברך שלומד לבחינות הסמכה לרבנות, אבל היה ראש ישיבה, הרב אברהם שפירא זצ״ל, הרב הראשי לישראל לשעבר וראש ישיבת מרכז הרב, ובכל שאלה כבדת משקל ניתן היה לפנות אליו.

בהמשך עזבתי את הישיבה ו׳יצאתי לחיים׳.

הרב שפירא הלך לעולמו ואני מצאתי את עצמי מכהן כרב קהילה ונתקל על ימין ועל שמאל בשאלות כבדות משקל שמצריכות אדם עם זקן לבן ועם ניסיון חיים רב משלי, וכמובן, גדולה אמיתית בתורה.

זה לקח זמן אבל בסוף מצאתי את הכתובת המתאימה.

מפאת צניעותו לא אחשוף את שמו, אבל הוא משלב בתוכו חוכמה ורגישות אנושית, גדלות בכל תחומי התורה ועם זאת חיבור חזק למציאות.

לא אשכח את הפעם שבה פגשתי אותו בשעת צהריים במרכז ירושלים. הוא בדיוק יצא מפגישה של ועדה חינוכית-ארצית שהוא מכהן כנשיאה. ניצלתי את ההזדמנות להתייעצות חטופה לגבי שאלה קשה שהתמודדתי איתה, ובסיום ראיתי שהרב מתכוון להמשיך לצעוד ברחוב. העזתי ושאלתי אנה פניו מועדות והוא השיב בפשטות שהוא חוזר באוטובוס לביתו שבעיר אחרת. נדהמתי.

יש מגזרים שאצלם גדול תורה ברמתו מתנייד ממקום למקום במרכבה רתומה לסוסים אבירים, ובימינו במכונית יוקרה עם נהג פרטי, זאת לצד חבורת עוזרים ומשמשים הסובבים אותו בכל רגע.

הרב שפגשתי כבר עבר את גיל השמונים, אבל צעד לבדו ברחוב ואפילו סירב בנימוס להצעתי שאקח אותו טרמפ עד לתחנה.

״זה בסדר. אני אוהב ללכת ברגל, זה חשוב לבריאות והשמש נהדרת״.

הגודל והקוטן

מה הסיבה שמצאתי דווקא בו כתובת לשאלותיי?

אתחיל מדבר טכני, אבל גם הוא חשוב: הזמינות.

כדי להגיע אליו ולהפנות שאלה, אין צורך לעבור ועדה, לשחד עוזרים או להמתין שעות בתור. אפשר פשוט להתקשר אליו הביתה או אל הנייד, וכשהוא יכול הוא עונה.

שנית, התורה שלו אינה צרה.

הוא גדול לא רק בש״ס ובפוסקים, אלא מחובר עמוק אל עולם המחשבה והאמונה, החסידות והמוסר. זוהי תורה שלמה שאינה מצטמצמת לתחום מסוים אחד.

הדבר שלישי הוא החיבור למציאות.

יש ענקי תורה הספונים כל ימיהם בד׳ אמות של הלכה. אבל כאשר באים לפסוק הלכה חיוני להכיר היטב את המציאות. אם גדולי תורה יהיו מנותקים מהעולם וכל המידע שיזרום אליהם יסופק על ידי חבורת עסקנים, יש חשש שפסק ההלכה שייצא בסוף לא יהיה מכוון לאמיתה של תורה, ודי לחכימא.

הדבר האחרון הוא הארת הפנים והחיוך.

מאז ומעולם חשתי חיבור אל תורה משמחת. אל אנשים שיראת השמיים שלהם לא מייצרת חרדה וזעף, אלא שמחה ונעימות. הרב שבו בחרתי הוא אדם מאיר פנים ונעים לבריות.
במחיצתו אתה חש יראת כבוד אל מול גדלות ושגב, אבל כזו שאינה מפחידה או מנמיכה אותך. להפך. וכך בדיוק תיארו חז״ל גם את הרב של כל הרבנים, הלוא הוא ריבון העולמים:

״כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה, אתה מוצא ענוותנותו״ (מגילה לא,א).

מצד אחד ״ה׳ א-להיכם הוא א-להי האלהים ואדוני האדונים״ (דברים י, יז), ומצד שני הוא ״עושה משפט יתום ואלמנה״.

היכולת הזו להיות למעלה ולמטה גם יחד, מחובר אל כל הגודל, מבלי להתנתק ולהתנשא על הקוטן, היא דרך ה׳ ודרך איש התורה האמיתי.

ומה איתכם? מה מחבר אתכם אל הרב שלכם?

כתבו תגובה

דילוג לתוכן