“מעולמו של הרב” – הרבנית שליט”א

אשת השופט איננה שופטת אם לא תלמד משפטים, ובת זוגו של הרופא לא נעשית רופאה אם לא תהיה דוקטור למחלות. מה פתאום אשת הרב משתדרגת אוטומטית לתואר המכובד של 'רבנית'?

הסיפור המפורסם ביותר על רבנית הוא ככל הנראה זה:

שני יהודים באו לדין תורה אצל הרב. הראשון שטח את טענותיו והן נשמעו משכנעות למדי. הרב האזין לו בקשב ואמר: “אתה צודק”. לאחר מכן שטח גם חברו את טענותיו שנשמעו מבוססות והגיוניות לא פחות. הרב האזין לו היטב ואמר: “גם אתה צודק”.

הרבנית שעמדה מן הצד ושמעה את הדיון לא התאפקה: “בעלי היקר, איך ייתכן שגם לראשון אמרת שהוא צודק וגם לשני אמרת שהוא צודק?! הרי הם חולקים ביניהם!”. הרב האזין בכובד ראש לרעייתו ואמר לה: “נו, נו, גם את צודקת”.

רבנית או אשת הרב

מה מלמד הסיפור הזה על תפקידה של הרבנית, זו שאלה מעניינת. אך ראוי להקדים לה בירור: מהי בכלל ‘רבנית’?

האם רעייתו של הרב הופכת אוטומטית לרבנית רק בגלל בעלה? הרי לא מצינו דבר כזה באף תחום אחר – אשת השופט איננה שופטת אם לא תלמד משפטים, ובת זוגו של הרופא לא נעשית רופאה אם לא תהיה דוקטור למחלות. מה פתאום אשת הרב משתדרגת אוטומטית לתואר המכובד של ‘רבנית’?

יש אומנם רבניות שנושאות בתואר בזכות עצמן. הן מלומדות בתורה ובקיאות בהלכה ומעבירות שיעורים לנשים ונערות. לא ננקוב בשמות אבל יש מביניהן ששמן הולך לפניהן בכל הארץ, בעוד שאת בן זוגן, הרב, רק מעטים מכירים.

בדורנו נולד אף סוג שלישי של רבניות: נשים שלמדו על הסדר את הנושאים עליהם ניגשים לבחינות לרבנות ושקדו במשך שנים על ש”ס ופוסקים. הן אומנם מעטות, אך מעמדן מעורר דיון שלא נכנס אליו עכשיו – האם מתאים שאישה תכהן בראש קהילה. מכל מקום, רבניות במובן של ‘אשת הרב’ יש ללא ספק רבות ותפקידיהן מגוונים ביותר.

“הרב צריך לנוח…”

נלך מן הקל אל הכבד.

לא אשכח איך בהיותי תלמיד בישיבת מרכז הרב הגענו בכל מוצאי שבת לשיעור בביתו של ראש הישיבה, הרב אברהם שפירא. הייתי אז תלמיד צעיר בשיעור א’ והרב היה כמעט בן שמונים, אבל הלימוד איתו היה חוויה מרתקת ביותר.

שישים דקות בדיוק אחרי תחילת השיעור צלצל הטלפון שלידו. כולם כבר ידעו שעל הקו נמצאת הרבנית המחייגת אליו מהחדר השני כדי לרמוז שהגיע הזמן לסיים כי הרב צריך לנוח. השיעור נמשך וכעבור חמש דקות צלצל הטלפון בשנית. הפעם הרב כבר הרים את השפופרת ומלמל לתוכה: “כן, כן, כבר נסיים” ושקע שוב בלימוד. כעבור כמה רגעים הופיעה הרבנית בכבודה ובעצמה ואמרה לתלמידים שהשעה מאוחרת ואסור לרב להתאמץ.

כאשר הרב שפירא היה מועמד להיות רב ראשי הלכה אשתו לכותל להתפלל שלא ייבחר ולא יוטל עליו העול הגדול של התפקיד. כפי שאתם יודעים התפילה הזו לא נענתה. מכל מקום ראש הישיבה זכה לאריכות ימים ושיבה טובה. לא פעם הוא אמר שיש לזקוף את הדבר לזכות אשתו והיה מכנה אותה “מגן אברהם”.

שותפים למסע

אך תפקידה של הרבנית הוא הרבה מעבר לשמירה על בריאותו של הרב.

היא שותפה איתו בשליחות החשובה שהוא עושה.

התפקיד הרבני רחב ועמוק בהרבה ממה שנדמה במבט חיצוני. הרבצת תורה ופסיקת הלכה אולי ניצבים בחלון הראווה ומושכים את עיקר תשומת הלב, אך לצידן הרב הוא גם מנהיג רוחני ומחנך. הוא עוסק בשלום בית וביעוץ זוגי, בביקור חולים ובליווי מתמודדים.

זהו תפקיד רוחבי הדורש שיקול דעת ורגישות רבה, והרב משתף ומתייעץ בעניין עם האדם הקרוב אליו ביותר – אשתו.

שאלה מרתקת הזוקקת דיון הוא גבולות החיסיון.

האם כאשר חבר/ת הקהילה באים להיוועץ ברב על נושא אישי/רוחני/זוגי – האם הוא רשאי לשתף את אשתו במה שסיפרו לו כשברצונו להיוועץ בה, או שעליו להקפיד ששום דבר ממה שסיפרו לו – לא ייצא ממנו.

את מי צריך לכבד?

מעבר לכל זה יש לרבנית תפקיד חשוב מול נשות הקהילה.

יש המוכשרות להעברת שיעורים, אך גם כאלו שלא פועלות באפיק הזה משמשות כתובת לנשים בשאלות שונות, ובפרט בתחום של טהרת המשפחה שם לעיתים הרבנית משתמשת כשליחה להעביר לרב שאלות אנונימיות בנושאים אינטימיים מנשים שנרתעות מלפנות לרב באופן ישיר.

מספרים שכשהתמנה הרב יוסף דוב סולוביצ’יק בתור רב ואב בית דין של סלוצק יצא קהל רב כדי לקבל את פניו. כמה ק”מ לפני העיר התירו ראשי הקהל את הסוסים ורתמו את עצמם לעגלה וכך הובילו את הרב והרבנית למלון שבעיר.

אחד מראשי הקהל לא התאפק ופנה לרב בשאלה: “אנחנו חלקנו כבוד לכבוד תורתו כי ידענו שהוא שקד יומם ולילה באוהלה של תורה. אבל למה היינו צריכים לחלוק כבוד גם לזוגתו הרבנית, שסוף סוף היא אישה ככל הנשים? מדוע שנהיה חייבים גם בכבודה?”.

הרב חייך ואמר: “עליי מוטלת החובה להשיב על שאלות הנוגעות ישר אלי. שאלה כזאת שנוגעת לרבנית – תשיב היא בעצמה”.

השואל פנה אל הרבנית והיא מיהרה להחזיר לו בשאלה: “אני תמהה למה לרב מגיע כבוד? אם למד הרבה תורה – יזכה לשכר בעולם הבא ומקום מזומן לו בגן עדן. במה זכה שכולם יחלקו לו כבוד? אך לדעתי התשובה ברורה”, המשיכה הרבנית בדבריה, “כל אדם יכול לטעות ולהתנהג שלא כפי התורה, ומשום כך ממנים רב לכל עדה בישראל כדי להטיף מוסר ולעורר את הציבור שלא ייכשל בדרכיו.

בשביל הטפת מוסר זאת, שעל ידה הוא מציל את הציבור ממעשים רעים ושגיאות, חייב כל הציבור בכבודו של הרב. אבל השאלה היא: הלוא גם הרב הוא בשר ודם ועלול לשגות ולטעות – ומי יטיף לו מוסר שילך בדרך הישרה? הווה אומר: הרבנית. היא מטיפה לו מוסר מפעם לפעם, ולפיכך מגיע גם לה כבוד מרובה…”.

כתבו תגובה

רוצים לא לפספס את התכנים והסרטונים החדשים?


הצטרפו לקהילת ‘מילה טובה’ וקבלו פעם בשבוע חינם
 את הניוזלטר שלנו עם מענה על השאלות הכי בוערות
סרטוני השראה וכלים מעולים לחיים:

דילוג לתוכן