זה קרה בשעה 15:07 בצהריים. במשך שניות ארוכות הרעיד רעש אדמה חזק את הארץ.
מאות בתים קרסו וקברו את יושביהם. חלק ממסגד אל אקצה התמוטט, גשר אלנבי נפגע קשות ונהר הירדן נחסם ל-21 שעות עקב קריסת מצוקים אל תוכו.
בתום האירוע נמנו כשלוש מאות הרוגים ואלף פצועים בכל רחבי הארץ.
מאז ועד היום חלפו כמעט מאה שנים, וב"ה לא חווינו בינתיים רעידות אדמה קטלניות ברמה כזו.
אך אין אדם שלאורך חייו הפרטיים לא ייתקל ב'רעידת אדמה' כזו או אחרת:
נפשית או רוחנית, כלכלית או זוגית, חינוכית או בריאותית.
כמו מה?
למשל: פיטורים מפתיעים מהעבודה, גילוי של מחלה קשה, גירושין מבן/ת זוג, ילד שמחליט לנטוש את הבית, הסתבכות כלכלית רצינית, נפילה רוחנית קשה ועוד.
מה עושים במצב כזה?
כיצד אדם יכול להתמודד כשהוא מרגיש שהאדמה שתחת רגליו רועדת והכול סביבו קורס?
הנה שישה עוגנים. מחשבות שיכולות להיות לנו מקור חיזוק וכוח ברגעי משבר כאלו:
א. "עברנו את פרעה – נעבור גם את זה"
זו לא פעם ראשונה בחיים שאני מתמודד עם דברים קשים.
גיליתי בעבר כוחות ויכולות וצלחתי את המשברים, וכך יקרה בע"ה גם הפעם.
ב. הכול משמים
העולם אינו הפקר. ריבונו של עולם מנהל את העולם והוא יודע בדיוק מה הוא עושה. לא תמיד אנחנו מבינים למה קורים דברים, אבל עצם הידיעה שהכול חלק מתוכנית גדולה וטובה שיום אחד נבין יכולה לתת כוח.
ג. לראות את המכלול
גם אם בתחום אחד אני כרגע בנפילה, החיים שלי רחבים הרבה יותר. יש לי משפחה וחברים, כשרונות וידע, כוחות נפש וניסיון חיים. גם אם נכשלתי הפעם זה לא אומר שאני כשלון. יש הרבה דברים טובים שאני עושה ועוד אעשה בחיי.
ד. מחר יהיה יום חדש
ברגע הנפילה נדמה שהכול אבוד ואין בשביל מה לקום למחרת בבוקר. אבל הזמן הוא רופא גדול, וככל שהימים חולפים מתברר שהחיים חזקים ותוססים ואם רק נותנים להם, הם מאפשרים לאדם להתרומם ולהמשיך הלאה.
זה נכון לפרט וזה נכון לכלל. השואה הייתה אסון נוראי ושבר גדול. שלוש שנים בלבד אחריה קמה מדינת ישראל שהופכת למעצמה פורחת ומשגשגת שהגלויות מתקבצות אליה.
ה. ירידה לצורך עליה
יוסף היה נער בן 17 שנחטף מאביו, נמכר למצרים והושלך לכלא בגלל עלילה על לא עוול בכפו. בהמשך גילה שדווקא אלו היו השבילים והמקפצות שהובילו אותו אל הגשמת ייעודו: עליה לכס המלכות במצרים, הצלת המזרח התיכון מרעב ואיחוד המשפחה.
הניסיון מלמד שהרבה מהשברים בחיים, מצמיחים את האדם ומובילים אותו בסופו של דבר למקום גבוה יותר.
כך כתב המשורר הבריטי בראונינג המילטון:
עם ההנאה הלכתי זמן מה, פטפוטים היא שפעה כנהר.
אך אני לא החכמתי במאומה, מכל מה שהיה לה לומר.
עם הסבל הלכתי זמן מה, והוא לא אמר אף מילה.
אך מה שלימדני בדממה, הוא עצום וגדול ונפלא.
ו. אתה לא לבד
כשאדם במשבר יש לו נטיה להתבודד ולהסתגר ולשמור לעצמו את מה שעובר עליו.
זו טעות.
יש אנשים טובים שאוהבים אותך ודואגים לך. אם אינם יודעים מה עובר עליך – שתף אותם ותהיה מוכן לקבל מהם עזרה.
בע"ה בבוא כשתהיה במצב טוב יותר, תעזור גם אתה לאחרים.
ומה דעתכם?
מה נותן לכם כוח וחיזוק כש'האדמה רועדת'?