חמש מחשבות על השואה ועלינו

כז' בניסן הוא יום מטלטל שמעורר את כולנו למחשבות על המשמעות של האסון הגדול אלינו. הנה חמש תובנות בעניין

א. “מה זה בשבילך להיות יהודי?”, נשאלו אנשים במחקר גדול שנערך בארה”ב ובישראל.
לא תאמינו אבל התשובה שזכתה לרייטינג הגבוה ביותר הייתה זיכרון השואה (73% בארה”ב, 65% בישראל).
היא הקדימה את: התנהגות מוסרית, מחויבות להלכה ואכפתיות ממדינת ישראל.
מתברר שהאסון שפקד אותנו לפני 80 שנה הפך להיות מגדיר הזהות מס’ 1 בעיניהם של רוב היהודים שחיים היום.

**************************************************

ב. המספרים הבלתי נתפסים.
באוגוסט 1945 הטילה ארה”ב שתי פצצות אטום על הערים היפניות, הירושימה ונגסקי. 210 אלף יפנים נהרגו.
זה היה רגע מכריע ששינה את העולם כשלראשונה נעשה שימוש בנשק מחריד, דבר שלא קרה שוב מאז ועד היום.
ומכאן אלינו: במחנה הריכוז טרבלינקה נרצחו בכל חודש וחצי כמות כזו של יהודים! כשמונה פצצות אטום על העם היהודי בתוך שנה. רק בטרבלינקה. אתם מסוגלים בכלל לקלוט מספר כזה?!

**************************************************

ג. כז’ ניסן מכונה “יום השואה והגבורה“. מדוע?
כי דור מקימי המדינה חש מחויבות לזכור את השואה, אך לא חש בנוח עם המחשבה על מיליונים שצעדו אל מותם כצאן לטבח. לכן, הוחלט להדגיש את גילויי הגבורה שהיו בשואה, בהם יהודים אחזו בנשק ויצאו להילחם כנגד הצורר הגרמני.
הבחירה להבליט דווקא אירועים כמו מרד גטו ורשה, מתעלמת מסוג נוסף של גבורה שהתגלה באותם ימים קשים: מיליונים שלא יכלו להילחם פיזית בקלגסים הגרמנים, אבל עדיין התנוססה בהם גבורת הרוח. הם התהלכו בגיא צלמוות והצליחו לשמור בתוכו על צלם אלוקים. הם עשו חסד בתנאים בלתי אפשריים. הם נאחזו באמונה ובתקווה בתוך חשכת הייסורים.
האם זוהי לא גבורה?!

**************************************************

ד. “איפה היה אלוקים בשואה” זו שאלה מטלטלת אך לא רלוונטית.
כבני אדם קרוצי חומר שקשה להם לגמור את החודש ובשביל לחשב 13 כפול 14 הם מוציאים מחשבון, זה יומרני, שלא לומר חצוף, לנסות להיכנס לראש של ריבון העולמים. המבט שלנו חלקי והקליטה מוגבלת. אין לנו שום יכולת להבין איך מתנהל העולם כולו. “כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם (ישעיה נה,ט).
לכן, מוטב שנניח לאלוקים ונתמקד בשאלה אחרת, רלוונטית אלינו הרבה יותר: איפה היה האדם בשואה?!
היכן היה העולם התרבותי כשבליבו התבצע הפשע הנורא בהיסטוריה?!
איפה היו מדינות אירופה הנאורות בעת שאזרחיהן היהודים נלקחו להשמדה והן סגרו שערים בפני הניצולים ושילחו אותם חזרה לזרועות הנאצים?!
היכן היו ארה”ב ובריטניה שנמנעו מלהפציץ את מסילות הברזל שהובילו מידי יום רכבות עמוסות יהודים למחנות המוות?!
מה פשר השתיקה הרועמת של ‘דת האהבה והחסד’ ונציגה בוותיקן, שלא נקפו אצבע כדי להציל רבבות זקנים, נשים וילדים שנלקחו אל תאי הגזים?!
או בקיצור: האם העיסוק בשאלת הצדק האלוקי אינו בריחה מהתמודדות עם שאלה נוקבת יותר על הכשלון האנושי?

**************************************************

ה. אנחנו הנקמה, אנחנו הנחמה.
סבתא רבקה, היתה בת 11 כשאיבדה את כל משפחתה בשואה.
מאז זכתה לעלות לארץ ולהקים בה את ביתה.
להביא לעולם 4 ילדים.
17 נכדים.
89 נינים. 
ואפילו 3 חימשים.
כשהיא מביטה ביום הזה בצאצאיה היא אומרת עם דמעות: אתם הניצחון שלי על היטלר!

**************************************

שמונים שנה חלפו מאז שהצורר הנאצי ניסה להכרית אותנו. משאלתו נכזבה ועם ישראל חי וקיים.
היום הזה מזמין את כולנו להביט בעבר ולצעוד אל העתיד:
אם שישה מיליונים מאחינו מתו על קידוש השם, אנחנו נמשיך את דרכם ונחיה על קידוש השם.
אם שליש מן העם היהודי נכחד, כל אחד יחפש את הדרך להיות יהודי פי שלושה.

**********************
הצטרפו לניוזלטר השבועי שלנו📩 וקבלו תוכן איכותי, סרטונים ועדכונים📌

כתבו תגובה

רוצים לא לפספס את התכנים והסרטונים החדשים?


הצטרפו לקהילת ‘מילה טובה’ וקבלו פעם בשבוע חינם
 את הניוזלטר שלנו עם מענה על השאלות הכי בוערות
סרטוני השראה וכלים מעולים לחיים:

דילוג לתוכן