מכירים את המלבן המעצבן הזה?
אין מצב שלא!
נתקלתם בו כשניסיתם להתחבר לכל מיני מערכות דיגיטאליות והם רצו לוודא שאתם אדם חי ולא בוט.
תגידו, מה סימנתם בתוך הריבוע הקטן?
לא, אל תצחקו על השאלה. הרי גם כשה-WAZE שאל האם אינכם הנהג אמרתם שלא למרות שנהגתם ועוד איך. אני באמת שואל: האם יש סיכוי שאתם רובוט, למרות שנדמה לכם שלא?!
השאלה הזו אינה מתחום המדע הבדיוני. היא שייכת למדעי החיים. כי אצל כולנו קיים מנגנון של 'טייס אוטומטי'. הוא גורם לנו להתנהג כמו מכונה ולעשות דברים בלי מחשבה רק מסיבה אחת: התרגלנו אליהם.
רוצים דוגמא?
תפילה.
יהודי יכול להתיישב מול סידור בשמונה בבוקר ותוך עשרים וחמש דקות לשמוע את החזן מפזם עלינו לשבח ולגלות שבעצם חלפה כל תפילת שחרית בלי שהוא הרגיש בכלל.
הפה מלמל, הדפים דופדפו והתפילה טסה…
********************************
איך המנגנון עובד, אתם שואלים?
ובכן, הכול מתחיל מהגננת. כולנו התחלנו לעשות דברים כבר בגיל הגן, עוד לפני שהשכל היה מפותח דיו להבין את פשרם והרגש בשל דיו כדי לחוש את משמעותם.
בזכות זה התרגלנו לברך, להתפלל ולעשות עוד הרבה דברים טובים באמצעות התוכנה האוטומטית שבראש שלנו.
משם אנחנו פשוט מתגלגלים עד מאה ועשרים.
הבעיה היא שגם כשיש לנו את היכולת להבין, להרגיש ולחוות, אנחנו ממשיכים לתפקד כמו רובוטים, פשוט כי כך התרגלנו.
*****************************************
האם אפשר אחרת?
זו שאלת מיליון הדולר והתשובה עליה חיובית.היא תלויה בשלושה דברים:
א. להיות מודעים למנגנון האוטומטי שפועל אצלנו.
ב. לקבל החלטה נחושה שאנחנו רוצים לקחת את ההגה בידיים ולא לפעול כמו רובוט.
ג. מבחינה מעשית: לעשות הכנה קצרה, לפני ביצוע המשימה:
לחשוב לפני התפילה מול מי אני עומד לדבר ועל מה אני רוצה לבקש היום.
לפני סעודת שבת להרהר מה נעשה הפעם שונה משבת שעברה ובאיזה סיפור או חוויה מעניינים אשתף את הילדים.
לפני כוס הקפה הלילית עם אשתי לחשוב איזו זכות יש לי שהאישה המדהימה הזו היא האמא של הילדים שלי ומה אני יכול לומר עכשיו שישמח את ליבה.
****************************************
בספר ויקרא שנתחיל לקרוא השבת מופיע פסוק יפהפה:
"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו,ו).
שימו לב ש'אש' ו'תמיד' הם כוחות שונים לגמרי.
להבת אש כל הזמן מרצדת והצבעים שלה מתחלפים בלי הרף.'תמיד', לעומתה, מסמל את הקביעות והחזרתיות. כמו אתמול, כך היום וזה גם מה שיהיה מחר.ומתברר שבחיים צריך את שניהם.
מצד אחד המחויבות והשיגרה, "תמידים כסדרם", ואנו מתמסרים אליהן באהבה.
מצד שני, לא להיות רובוטים! להבעיר את האש שבתוכנו כך שהחיים ועבודת ה' שלנו יהיו דינאמיים ותוססים ונחפש כל הזמן אחר דרכים להתחדש ולהתקדם.
