פרשיית ולדר – השאלות שנותרו פתוחות

הרשת הוצפה השבוע בהרבה מידע כוזב ומבלבל על פרשיית ולדר והתאבדותו. הנה כמה עובדות פחות ידועות שיסייעו לנו לעשות סדר

* קראתי השבוע דעות שונות לגבי ההאשמות נגד ולדר והתאבדותו ויצאתי מבולבל. בסופו של דבר הרי המשטרה לא חקרה את העניין והוא לא הורשע בבית משפט. היתה רק כתבה של עיתון הארץ, שידוע שהם תמיד רוצים להשחיר את פני החרדים. אז אולי נכון להתייחס אל האיש כזכאי עד שיוכח אחרת?

– ממש לא. לפני שנים הוקם בית דין מיוחד שטיפל עד כה בעשרות מקרים של פוגעים מינית ובעיקר כאלו שהיו בעלי כוח שגורמים אחרים נרתעו מלהתמודד מולם. בבית הדין חברים הרב אהרון ירחי, רב שכונת מקור ברוך בירושלים וחבר בית הדין “עיני ישראל”, הרב ראובן נקר דיין בבי”ד “שערי שלום” ובראשו עומד הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת. פרסום הכתבה בהארץ היה טריגר שעודד נפגעים לפנות לבית הדין, אבל הטענות נגד ולדר התחילו כבר לפני עשרים וחמש שנה ונמשכו ברצף מאז ועד היום. אל בית הדין הגיעו מעל עשרים עדויות מזעזעות של ילדים וילדות, נערות ונשים, חלקן נשואות, בהן האיש ניצל את מעמדו וכוחו ופגע בהם מינית באופן חמור. היו נשים שנאסרו בגללו על בעליהן ומשפחות התפרקו לרסיסים. העדויות נחקרו ביסודיות, נערך להן אימות והצלבת מידע מול גורמים נוספים והכול מוקלט ומתועד.

* אבל לפי ההלכה מותר לשמוע עדות רק בפני בעל הדין השני והיות שולדר לא היה נוכח שם, אין תוקף הלכתי לעדויות האלו.

– בוא נוסיף על שאלתך: גם אם ולדר כן היה נוכח, הרי רובם ככולם של הנפגעים הם קטנים או נשים שעל פי ההלכה אינם כשרים לעדות, אם כך בכל מקרה לא ניתן כלל לקבל את עדותם. 
אלא שאם אכן זו ההלכה – יצא דבר נורא. פגיעות מיניות נעשה לרוב בסתר כלפי ילדים או נשים. אם תמיד חייבים שני עדים גברים שיתרו בנידון, נמצא שאין כל אפשרות להרשיע פדופילים ועברייני מין סדרתיים והעולם יהפוך לסדום בו הנבלים והרשעים ימשיכו להשתולל ולרצוח נפשות ולא ניתן יהיה לעצור אותם.
דבר כזה לא יעלה על הדעת לרגע ותורת ישראל שדורשת מאיתנו “לא תעמוד על דם רעך” לא תיתן ידה לדבר כזה. ברור שעל פי ההלכה יש דרכים להתמודד מול פושעים כאלו, והפוסקים קובעים כמה עקרונות:
א. השו”ע מביא תקנת הקדמונים שבמקום שיש בעיה למצוא אנשים, גם נשים וקטנים מעידים (חו”מ לה,יד). ממילא גם ילדים שנפגעו יוכלו לספר על כך ובית הדין יקבל את עדותם.
ב. כאשר מדובר ב”גברא אלמא”, כלומר אדם בעל מעמד וקשרים, שעלול לפגוע בדרך כלשהי במתלוננים, מותר להם להעיד שלא בפניו (חו”מ כח,טו). במקרה שלנו נפגעות רבות הביעו חשש גדול מכך שולדר יפגע בשמן, משפחתן, שידוכיהן וכו’ והסכימו להעיד רק אם יישמר החיסיון שלהן והן לא יצטרכו להתייצב מולו.
ג. כתבו הפוסקים ש”לאפרושי מאיסורא”, כלומר, כדי לבלום אדם שממשיך לעשות איסורים, מותר להעיד גם שלא בפני בעל דין (יבי”א יו”ד א,א).
ד. הגמרא אומרת שבית הדין רשאי להלקות ולבזות אדם שיוצאות עליו שמועות רעות בעניני עריות (קידושין פא,א. רמב”ם סנהדרין כד,ה), כל שכן במקרה שלא מדובר בשמועות אלא בעדויות מבוססות כמו בנידון שלנו.

* ועדיין, מי מינה את בית הדין הנ”ל לעסוק בעניני חיים ולדר? מה הסמכות שלו? אם כבר בית הדין שבבני ברק העיר של ולדר, צריך לדון בזה.

– ארבע תשובות בדבר:
א. לא מדובר בסתם שלושה אנשים שהחליטו ליטול את הדין לידיים. בראש בית הדין עומד הרב שמואל אליהו, שמונה לתפקידו כרב עיר בישראל ע”י מועצת הרבנות הראשית. לצידו עומדים שני תלמידי חכמים גדולים שמכהנים כדיינים ותיקים בבתי דין אחרים. לבית הדין הזה יש התמחות מיוחדת לטיפול בפגיעות מיניות ובפרט מול בעלי שררה.
ב. הלוואי שהיו בתי דין אחרים שמוכנים לעסוק בעניין אבל התלונות הלכו והצטברו ואף אחד לא העז להרים את הכפפה. חז”ל אמרו “במקום שאין אנשים השתדל להיות איש” (אבות ב,ה) ובית הדין נחלץ לבירור העניין למרות ששילם על כך מחיר אישי וספג נאצות וגידופים וגם איומים בתביעות דיבה בסכומי עתק.
ג. בית הדין שבבני ברק אמר שהוא לא יכול לעסוק בעניין וביקש מבית הדין של הרב אליהו לעשות זאת, מה גם שהפגיעות של ולדר לא היו רק לתושבות עירו אלא לקורבנות מכל הארץ שהגיעו אליו לטיפולים.
ד. הרב אליהו שיגר לולדר שליחים ואף התקשר אליו בעצמו כמה פעמים והציע לו לבחור בית דין שמקובל עליו שיברר את הטענות. הרב אליהו היה מוכן לפרוש את העדויות לפני כל דיין שולדר יבחר. כאשר זה קרה ולדר חזר בו וניסה לעבור לדיין אחר. כל הנסיונות להביא אותו לבית דין כדי להתמודד עם הטענות כשלו ולא היה מנוס אלא לפרסם את הדברים כדי להציל את הקורבנות הבאים.

* אבל היו לולדר שונאים ומתנגדים. אולי הם אלו שאחראים לפרסום העדויות נגדו ומדובר בעלילה. גם על יוסף הצדיק אשת פוטיפר טפלה עלילת שווא.

– הלוואי שהיה מדובר במקרה יחיד שאולי מישהו המציא. אל בית הדין הגיעו מעל עשרים עדויות שנחקרו לעומק ונעשה אימות בדרכים נוספים כדי לוודא את נכונותן. יתירה מזאת, ניתן למצוא ביוטיוב הקלטה בה חיים ולדר משוחח עם אישה נשואה ומודה שהם כבר שש שנים בקשר פסול והוא מתדרך אותה כיצד להסתיר את הדבר. הוא אומר שדרכו תמיד להכחיש הכול ואפילו אם יראו תמונה שלהם יחד הוא יטען שזה פוטושופ. הוא מוסיף שאם הדברים יתגלו הוא יירה בעצמו, מה שאכן קרה. 

* למה לא פנו למשטרה שתטפל בזה?
– בית הדין עומד בקשר עם גורמי המשטרה אבל הנפגעים/ות סירבו להרגיש תלונה במשטרה (מחשש ששמם יפורסם / מרתיעה לעמוד בפני חקירה משטרתית ובהמשך להתייצב על דוכן העדים בבית המשפט / מפחד שיחייבו אותם להתעמת עם הנאשם) והיו מוכנים לספר את הדברים רק לבית הדין.

* היו שטענו שהפרסומים על ולדר הם בגדר “לשון הרע”.
– זוהי טענת הבל שהעיוות המוסרי שבה זועק לשמים. לשון הרע לא נועד להגן על נבלים. התורה מצווה אותנו “ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו” (דברים כא,כא). נביאי ישראל עסקו ללא הרף בלהוקיע את עושי הרשעה וכך נהגו גדולי ישראל לאורך הדורות. הפוסקים כותבים שחמור הרבה יותר מלשון הרע זה: “מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק מיד עושק” (פתחי תשובה או”ח קנו). מי שמרחם על אכזרים ומשתמש לשם כך בטענת הבל שזה “לשון הרע” הריהו מתאכזר על רחמנים ונותן יד להמשך הפשע.

* אבל ראיתי בתקשורת החרדית כתבה מכובדת על פטירתו וכל מיני רבנים הספידו אותו בהלוויה ודיברו על צדקותו מבלי לומר מילה על ההאשמות נגדו.
יש חלקים בעיתונות החרדית שכל קשר בינם לבין האמת מקרי בהחלט. שים לב איך תיאר העיתון ‘יתד נאמן’ את ההתאבדות: “אתמול בצהריים, עת פקד את קבר בנו בבית העלמין סגולה, נלקח בחטף לבית עולמו”. כמה עצוב הזלזול באינטלגנציה של הקוראים שאין בהם אחד שלא יודע איך בדיוק הסתיימו חייו של ולדר. כמה נוראה ההתעלמות מהמעשה שאין חמור ממנו בו אדם רוצח את עצמו, תוך כדי התחמקות מלשאת באחריות על פשעיו ובריחה מהתמודדות. כל אותם מספידים שבחרו להתעלם מהדברים האפלים שעשה מעבירים מסר נורא לכל הקורבנות שנפשם קרועה והם נשרפים מבפנים בגלל ולדר ושכמותו. רבים מהם נטשו את דרך התורה אחרי שקלטו שבחברה בה גדלו לא יאמינו להם ואין מי שיילחם את מלחמתם. זהו חילול השם שאין כדוגמתו.
תודה לא-ל שלעומתם עומדים רבים אחרים שלא אוטמים את אוזנם לזעקת דלים ומוכנים להתייצב באומץ ולהיאבק למענם כפי שמלמדת אותנו התורה שיש לבער את הרע מקרבנו.
אנו מקווים ומאמינים שמעז ייצא מתוק ומהאירוע הנורא הזה ייצא מסר של תקווה. שהפושעים יראו שיש דין ויש דיין ובסופו של דבר הצדק יוצא לאור, שהנפגעים יראו שהם לא לבד ושנבוא לעזרתם ומחנה ישראל ילך וייטהר.
ואם את או אתה עברתם דבר דומה – אל תהססו, התקשרו עכשיו ותקבלו תמיכה ועזרה: לנשים – 026730002. לגברים – 02-5328000.

* הדברים נכתבו בעקבות שיחה של חברי בית הדין עם רבני “איגוד רבני הקהילות בישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.