למלכה לא איכפת

איזו תקלה חמורה קרתה בפגישה בין ראש ממשלה אנגליה למלכה ואיך זה קשור אלינו? סיפור מפתיע עם תובנה לחיים

היא כונתה “אשת הברזל” ונחשבה לאחת הנשים החזקות והמשפיעות בעולם. במשך שלוש קדנציות שנפרשו על פני אחת עשרה שנה מרגרט תאצ’ר כיהנה כראש ממשלת אנגליה והשפיעה באופן דרמטי על הכלכלה והמדיניות הבריטית. ככל קודמיה בתפקיד נהגה תאצ’ר להיפגש בכל שבוע עם המלכה אליזבת כדי לעדכן את הוד מלכותה במתרחש ברחבי הממלכה ולשמוע את תובנותיה ועצותיה. באותו יום שלישי הגיעה ראש-הממשלה בשעה שש בדיוק אל ארמון בקינגהם וקדה בכבוד לעברה של המלכה. באותה שניה חשכו עיניה. היא נחרדה לגלות דבר נורא. הגברים שבין קוראינו אולי לא יקלטו את גודל המבוכה אבל הקוראות היקרות עשויות להבין: התברר ששתי הגברות היו לבושות בדיוק, אבל בדיוק, באותה שמלה. אותו הבד, אותה גיזרה, אותו הצבע. הן נראו כמו שתי אחיות תאומות שאימן הגאה הלבישה להן את אותה שמלה. אשת הברזל רצתה שהאדמה תבלע אותה. היא הרגישה מבוכה קשה שהתלווה אליה חשש שהדבר יעליב עמוקות את הוד מלכותה. כמובן, כללי הנימוס האנגלי לא איפשרו לפתוח את הנושא בקול, והפגישה המשיכה כרגיל, כאשר הצל הכבד של השמלה הכפולה מרחף בחלל האוויר. מיד בסיום הפגישה מיהרה תאצ’ר אל משרדה ושיגרה מכתב בהול אל הארמון. “ברצוני להתנצל עמוקות בפני הוד מלכותה על האירוע המביך שקרה היום. הוריתי לאנשי צוותי להקפיד מכאן ואילך לברר מראש מה תלבש המלכה כדי שאירוע שכזה לא יישַנֶה לעולם”. התשובה מן הארמון לא בוששה לבוא. היא היתה קצרה ביותר והותירה את הגברת תאצ’ר נדהמת: “אין צורך בכך. המלכה לעולם לא שמה לב מה אנשים אחרים לובשים”.

אחד כנגד כולם

כשהתורה קבעה “לא טוב היות האדם לבדו” (בראשית ב,יח) היא לא באה לומר רק שכל אחד צריך להתחתן. היא באה להצביע על הצורך העמוק של הנפש האנושית להתחבר אל סביבתה ולחוש שיש כלפיה אהבה והערכה. אלא שלתלות הזו בסביבה יש תופעת לוואי והיא היות האדם ייצור נגרר. רבות מהמחשבות, הדיבורים וההתנהגויות שלו נובעים מהצורך לְרַצות אחרים או לחקות אותם. סלומון אַש היה פסיכולוג יהודי-אמריקאי וניסוי הקונפורמיות שלו (נערך בשנת 1951) הראה כמה רחוק התלות הזו עלולה להגיע. הוא הכניס אדם לחדר ועל המסך הקרין שלושה קוים באורכים שונים ולצידם קו נוסף. השאלה שהוצגה היתה למי מבין השלושה דומה הקו הרביעי. פרופסור אַש סידר את שבעת הנשאלים כך שחמשת הראשונים היו שתוּלים על ידו וכולם ענו במכוון תשובה שגויה. כאשר הגיע תורו של הנשאל השישי התברר שבמרבית המקרים הוא פשוט חזר על תשובתם של קודמיו למרות שניכר לעין שזוהי שטות גמורה. התברר שהחשש ללכת נגד הזרם מסוגל להביא אנשים להתנהגויות ואמירות מוזרות ומטופשות ביותר. המשפט שמהדהד בראש: “אם כולם עושים משהו סימן שזה (השלימו את החסר:) צודק / משתלם / אמיתי” מסוגל לדחוף אנשים לעשות דברים גם בניגוד לשכל הישר או המצפון. נוסיף לכך את נטייתם של הורים לומר לילדם משפטים כמו “אם תעשה/תתלבש כך – כולם יצחקו עליך” כך שהמסר הקונפורמיסטי נצרב ב-DNA שלו כבר מגיל צעיר. 

כלל הזהב של היהודי

מעניין שבסעיף הראשון של הסימן הראשון שבספר ההלכה המרכזי של העם היהודי – השולחן ערוך – כתוב כך: “ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה'”. במילים אחרות: מי שרוצה לחיות כיהודי ולהיות נאמן לערכים של עם ישראל, לא יכול להרשות לעצמו להיות שפוט של הסביבה. ההיסטוריה העניקה לנו שפע הזדמנויות ליישם את הציווי הזה: היהודי היה תמיד עוף מוזר בסביבה הגויית שעטפה אותו. הוא הקפיד להיות נבדל מהם בלבושו ובמאכליו, במנהגיו ובנישואיו. גם כיום כשאנו חיים בחברה יהודית בארץ ישראל, מי שרוצה להיות נאמן להלכה עשוי למצוא את עצמו לא פעם בקונפליקטים חריפים מול סביבתו. בחורה דתיה שעבדה בחברת היי-טק סיפרה על דילמה קשה שעמדה בה: בעקבות הצלחת הפרויקט שלהם הודיע המנכ”ל שכל הצוות יוצא למסעדה יוקרתית על חשבון החברה. רק כשהגיעו למקום התברר שהשולחן אומנם עמוס במטעמים אבל תעודת כשרות מעולם לא הייתה על הקיר כי המקום מחלל שבת למהדרין. רגע האמת הגיע והיא נדרשה להתאזר בהרבה אומץ וגבורה כדי להציע על המקום חלופה ראויה ולהציל 15 איש מלאכול במסעדה לא כשרה.

אחד הדברים שיכולים לעזור ברגע האמת הוא לזכור את מילותיה של הוד מלכותה. אדם שמחובר עמוקות לדרכו ואמונתו לא ייכנע בקלות ללחץ החברתי. הוא יזכור תמיד שהוא בן של מלך ושיש לו כוח ואחריות. הוא יידע שאלוקים ברא אותו עם טביעת אצבע ייחודית שאין עוד כמותה בעולם והוא אינו יכול להרשות לעצמו להיות סתם ‘העתק’ של מישהו אחר. כי הכלל בארמון הוא חד וברור: “המלכה לעולם לא שמה לב מה אנשים אחרים לובשים”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *