האמת על ‘סערת המכנסונים’

הרשת מוצפת בדיווחים על הסערה החדשה בעקבות האיסור על בנות להגיע לבית הספר ב'מכנסונים'. הנה כמה נקודות שפחות שמעתם עליהם בתקשורת

עזוב אותך, אמרתי לעצמי, למה לך להסתבך? הרי גם אם תגיד את הדברים הכי נכונים בעולם – יסתמו לך את הפה על המקום. אתה הרי “גבר”, “דוס”, “שמרן”. אתה אין לך זכות דיבור בכלל.

אבל קשה לי לשתוק. כי כשכמות השטויות שקיבלו כותרת ראשית ב-Ynet בנושא עקפה מזמן את מפלס הכינרת, וידוענים בשקל מתחרים למי יוצא יותר קצף מהפה ועשן מהאוזניים על ה’עוול’ שנעשה, אני חייב בכל זאת כמה מילים.

אז הנה חמש הערות קצרות על מכנסונים קצרים עוד יותר.

א. למרות כל הרעש שעושים, הקשר בין איסור המכנסונים ל’אפליה מגדרית’, דומה לקשר בין קורונה למימונה.

העובדה שמרשים לבנים להגיע עם מכנסיים קצרים ואוסרים על בנות היא פשוט מפני שאצלם אכן מדובר במכנסיים קצרים, ואצלן מדובר בפיסת בד שהרבה יותר מזכירה תחתונים. סה טו.

ייתכן שהאשמה היא ביצרניות הבגדים שדווקא על הבנות החליטו לחסוך בבד, אבל בשורה התחתונה, מה לעשות, לא מדובר על אותו מוצר.


ב. מה שעומד מאחורי קוד הלבוש אינו ‘שיקולי צניעות מחמירים’ או חשש מ’גירוי והחטאת הבנים’. בואו, לא מדובר בבית ספר חרדי במאה שערים. הסיפור הוא של מוסד חילוני פאר אקסלנס בזיכרון יעקב.

מה הרציונאל בחמש מילים?

מוסד חינוכי אינו חוף הים.

כדי לאפשר אווירה לימודית מינימאלית אסור לשבת עם רגליים על השולחן, אסור לענות לטלפון במהלך שיעור וכן, צריך לבוש שמכסה קצת יותר מאשר את אזור החלציים. מסובך להבין את זה?


ג. מילה להורים. תראו, אפשר לרפד את הילדים באייפון ואייפוד ולתת להם גישה חופשית לטיק-טוק ונטפליקס. אפשר לקחת אותם לשתי חופשות שנתיות באירופה כולל ביקור ביורודיסני ועוד אחת בקאריביים.

אבל אם לא מלמדים אותם שבחיים יש גם גבולות ושכשאתה בא למקום אתה חייב לכבד את הכללים שלו –

הרי שבמקום לגדל ילדים אנחנו מצמיחים סוציומאטים.

במקום לחנך לאחריות והתחשבות אנחנו מטפחים פרזיטים.

גדלים יצורים שחושבים שהעולם נברא כדי לשרת אותם והתפקיד העיקרי שלהם בחיים הוא לדרוש את הזכויות שלהם.

מצטער, חברים, סמכות וגבולות הן לא מילים גסות ואין פה שום ‘דכאנות’. זהו דשן מעולה שילדים חייבים כדי לפרוח.


ד. לכל ההורים הזועמים שעשו סיבוב על הגב של המנהלת והפגינו שרירים מול קוד הלבוש שלה – תקשיבו טוב עכשיו:

אתם יכולים לקחת את שכר הלימוד הגבוה שאתם מזרימים כל חודש לבית הספר ולהפנות אותו ישר לביוב.

למה?

כי היכולת של ילד לשבת שעות ארוכות ביום ולקלוט חומר ועוד יותר מזה ערכים מהמורה שעומד מולו – מותנית בדבר אחד: שהוא רוחש לו ולמסגרת כולה כבוד והערכה.

אבל אם על קוד לבוש מותר לצפצף כי חם היום או כי ‘בא לי’ אז למה לא על להגיע לשיעור בזמן?

למה לטרוח להכין ש”ב או לעשות את המבחן בעצמי – אם אבא ואמא כבר שמו פס אחד גדול על בית הספר?

ה. והטרגדיה הכי גדולה היא לבנות עצמן.

ילדות מתוקות בנות תשע שבקושי זכו לחוות את הנשיות שלהן, אבל כבר מלמדים אותן שהעצמה נשית פירושו ללכת שלושת רבעי מעורטלת.

בנות מוכשרות בטירוף שיש להן כל-כך הרבה אוצרות להראות לעולם, שכל ודימיון, יצירתיות וכשרון, אבל מגיל אפס הרגילו אותן לנורמה אכזרית שנערות שיוצאות לערב כיתה חייבות להתלבש כמו אובייקט מיני כי זה הרי ‘חופש’ ו’שחרור’ נשי.


אבל אני אסור לי להגיד את כל זה. כי אני הרי ‘גבר’ ו’דוס’ וממילא ‘שובניסט מתנשא’.

לא נותר אלא לחכות לרגע בו תופיע אותה ילדה קטנה שתסתכל בעיניה התמימות בתרבות המערבית המודרנית שנהנית לדבר על פמיניזם והעצמה נשית אבל חוטאת באובססיביות בהפשטה והחפצה, ותגיד:

‘היי, המלכה ערומה…”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *