מה מסתתר מאחורי התחפושת?

איזה מין מנהג מוזר זה להתחפש?! שנה שלימה אנחנו מחנכים את הילדים להיות כנים וישרים, ופתאום יום אחד מוותרים על הכול ועוטפים אותם במסכות? תמיד משדרים להם ´תהיו אתם´, ´אל תזייפו´, ופתאום דוחפים אותם להיות דווקא מישהו אחר?

יום ראשון בבוקר. פחות מיומיים נותרו עד החג ובאוויר מרגישים את ריח הפורים. אתה אוחז בידה של נסיכה קטנה וביחד אתם צועדים בדרך לגן.
נהר ססגוני של ילדים מחופשים שוטף את הרחוב: אבירים וכלות, גמדים וחיילים, באטמנים וכיפות אדומות ואפילו משה רבינו אחד או שניים.
גל של שמחה מציף את הלב למראה הקרנבל הצבעוני, אך בראש מנקרת שאלה מטרידה: איזה מין מנהג מוזר זה להתחפש?!
שנה שלימה אנחנו מחנכים אותם להיות כנים וישרים, ופתאום יום אחד מוותרים על הכול ועוטפים אותם במסכות?
תמיד משדרים להם ‘תהיו אתם’, ‘אל תזייפו’, ופתאום דוחפים אותם להיות מישהו אחר?
המחשבות נקטעות כשאתם מגיעים לגן ואת הדלת פותחת קוביה הונגרית חייכנית שמזכירה את הגננת אביטל. אתה נפרד מהנסיכה שלך בחיבוק ונשיקה כשלידכם חולפים שוקולד פרה, עפיפון ושתי כלות.
אתה עושה את הדרך הביתה אפוף מחשבות.
‘ואולי להתעטף במסכות זה לא רק יום אחד בשנה אלא בעצם…כולה?
אולי פורים בא רק לחשוף את הסוד שאנחנו חיים בעולם של פוזות ומסכות, יחצ”נות ושואו, או בקיצור FAKE, אבל מאחורי כל המייק-אפ, הפוטושופ והחיוך המוקפד מסתתרים לפעמים דברים אחרים לגמרי?’.
אתה חוצה את הכביש בצעדים מהירים כשמולך מגיח דינוזאור חמוד אוחז בידה של אחותו האינדיאנית. חיוך אוטומטי עולה על פניך למראה השילוב המעניין, אבל מחשבה מטלטלת מהדהדת בראש:
ואולי פורים בא בכלל לומר שאין גבול לדימיון? שאם רק נרצה ונאמין נגלה שהכול עוד אפשרי?
אולי החג הזה בא לגלות שאם חשבנו עד היום ש’כזה אני’ ו’זה האופי שלי ואין מה לעשות’, פתאום מתברר שאפשר לשנות את הכול ולהיות משהו אחר לגמרי?
אתה חוזר הביתה ולוקח את התיק בדרך לעבודה. עוד יום שגרתי של משימות ופגישות מחכה לך, וברדיו מתעסקים שוב בתוצאות הבחירות ומשבר הקורונה ובשאר פורענויות המתרגשות לבוא לעולם. אתה מתחיל בנסיעה ומדמיין את הר המשימות הענק שממתין לך במשרד. אתה מנסה לעשות בכוח סוויץ’ מכל מה שראית רק לפני כמה דקות אך החוויה הקסומה שעברת לא מרפה ממך. הפקק הקבוע של הבוקר מאפשר לך עוד כמה רגעי חסד עם עצמך בטרם תישטף במירוץ היומי. אתה משתיק את הרדיו ומאזין למחשבות שעולות בך:
האם בהכרח החיים חייבים להיראות ככה? האם יש כאן גזירה וגורל שלא ניתן לשנות?
או שאולי אם בעולמם של ילדים בוקר בהיר אחד יכול להפוך את הכול ולצבוע את העולם בגוונים אחרים, ייתכן שגם למבוגרים עוד יש סיכוי? האם סוד ה’ונהפוכו’ הוא משהו ייחודי לפורים, או שטמונה כאן גישה אחרת לחיים, תפיסת עולם שאם נרצה באמת יכולה להאיר לנו באור חדש ומפתיע את השנה כולה?

בתמונה: שיר ציון (בת 5) החמודה, שהתחפשה ל…?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *