הילדים הללו שאנחנו מדליקים

כמה תובנות מאירות על הקשר בין הדלקת הנרות לחינוך הילדים

למה ילדים כל-כך אוהבים את החג הזה? לא חסרות סיבות. הסופגניות, דמי החנוכה, המופעים וההצגות, וכמובן, האורך הבלתי נגמר שמשאיר אבק אפילו לפסח. אבל מעבר לכל אלו יש בו קסם בלתי מוסבר. ילדים יכולים לעמוד שעות בעיניים בורקות ולהביט בשלהבת המרצדת של הנרות. יש משהו מרתק באופן בו היא נעה ומסתחררת בריקוד יפהפה מבלי להתעייף לרגע. היא עושה את זה בדומיה מעוררת התפעלות אך מי שיידע להטות אוזן ולהקשיב באופן עמוק לְמָה שהיא באה לומר לנו, יוכל לזכות בכמה תובנות מאירות על המשימה המאתגרת שלנו ההורים:

1. למצוא את פך השמן הטהור – הוא מתחצף אליכם? היא מצפצפת על הכללים? הם גורם נזקים? זה לא משנה. בתוך כל ילד ישנו פך טהור של שמן. נקודה פנימית טובה ונקיה שלעולם אי אפשר לטמא אותה. נכון, לפעמים היא מסתתרת. לפעמים נדמה שהשפעות החיצוניות קלקלו אותה לגמרי. זו טעות! היא נמצאת שם כל הזמן, שְמוּרָה ומאירה, רק מחכה שמישהו יאמין בה ויגלה אותה.

2. לדלוק שמונה ימים – האם ייתכן שאצלך בבית מסתובב מפכ”ל משטרה פוטנציאלי? האם יש מצב שבחדר הילדים שלכם יושבת נשיאת בית המשפט העליון העתידית? יכול להיות שבמרפסת דירתכם משחק כרגע הרב הראשי לישראל בבוא היום?
האם יש הורה שיכול להשיב תשובה שלילית ודאית על השאלות הללו?
הבית שלנו הוא אוצר של נשמות. כרגע ייתכן שהם מנוזלים ומרושלים, שובבים ומבולגנים. אך אין מי שיכול לִצְפּוֹת כמה רחוק הם יגיעו. עובדה, גם מהפך הקטן לא ציפו להרבה, ובסופו של דבר האש שלו בערה שמונה ימים. כמה שנים ידלקו הילדים שלכם? לכמה אנשים הם יאירו את הדרך וישנו את החיים?

3. לשים גבולות – אין מה לעשות. אם רוצים שהרוח לא תכבה את האש חייבים לסגור את החלון בזמן שהנרות דולקים. נכון, פתיחוּת היא ערך נפלא, והמפגש עם העולם עשוי להיות מעשיר ומלמד. אך כשעוסקים בשלהבות עדינות חייבים להגן עליהן ולדעת להציב גבול כנגד השפעות שליליות. כולם מדקלמים את הכלל: ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד. כמה זמן ומחשבה מקדישים לשאלה: מאיזה גיל אפשר לתת לו ביד סמארטפון?

4. לדעת לשחרר – אחרי שהשמש נַשָק לפתילה והאש שלו נאחזה בה – הוא חייב לדעת לשחרר אותה. לקחת צעד אחורה ולאפשר לה לבעור לבד.
אחת המשימות המאתגרות עבור הורים היא למצוא האיזון בין ללוות אותם ולעזור להם, לבין לאפשר להם מרחב בחירה בו יסתדרו בעצמם. האם אנחנו מסוגלים ‘לשחרר’ את הילדים ולהעביר את האחריות אליהם כשצריך?

5. “כבתה אין זקוק לה” – היא אחת מהלכות חנוכה המפורסמות ביותר. היא באה לומר שאומנם מוטלת עלינו המצווה להדליק אותם, אבל אם לאחר מכן מישהו הלך וכיבה את האש – אין זה באחריותנו ואת המצווה שלנו קיימנו.
טמון כאן מסר חשוב להורים: אנחנו יכולים לתת מאה אחוז לילדים שלנו, אבל אפילו לא טיפה יותר מזה. נכון, ההשפעה שלנו עליהם גדולה מאוד. ועדיין – לא הכול תלוי בנו. יש כוח רב לסחף של הסביבה, לחברים, לתקשורת, לאופי המיוחד של הילד, ומעל הכול – לבחירה החופשית שאלוקים העניק לו. אם בסופו של דבר הילד יחליט לכוון את צעדיו לשביל אחר – אין זה אומר שאנחנו אשמים. “כבתה – אין זקוק לה”.

6. האור שבתוך החושך – את נרות החנוכה מדליקים דווקא בחורף הקר ובשעות האפלות של היממה. המסר לחיים ברור, והוא רלוונטי לילדים ולא פחות מזה לנו, ההורים: באמת פשוט יותר לפעול ביום, כשחמים ומואר, וקל להישאר באזור הנוחות ולהתרפק על ההרגלים הנושנים.
העולם שלנו זקוק למשהו אחר: לנרות בוערים שמוכנים להתמודד עם החושך בגבורה. לכאלו היודעים לזהות משימות ולהסתער עליהן. הוא צריך אנשים המאמינים בכל ליבם שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך ושדווקא האור המאיר באפילה נראה למרחק גדול הרבה יותר.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *