משפטים שדתיים אומרים

יש כל מיני משפטים שתשמעו מאנשים דתיים. עד כמה הם נכונים והגיוניים? תשפטו בעצמכם!

“בטח יש איזה רב שמתיר את זה…” – אם תחפש טוב בגוגל תמצא גם מחקר רפואי שטוען שהעישון טוב לבריאות. אז מה? ממתי בן-אדם רציני מנהל כך את החיים שלו?
מי שבאמת חשוב לו לעשות את רצון ה’ משתמש בעצה של חז”ל “עשה לך רב” (אבות א,ו), ומוצא דמות תורנית שהוא מתחבר אליה ומוצא בה כתובת לשאלות הלכתיות ורוחניות. מי שרוצה לעשות מה שבא לו ורק מחפש רב כלשהו שייתן לזה גיבוי – חבל על הטירחה. שפשוט יפנה לרב גוגל. הוא בטח ימצא מישהו שמתיר.

“זה רק מדרבנן” – אז מה?! התורה עצמה מחייבת אותנו לשמוע לדברי חכמים – “ושמרת לעשות ככל אשר יורוך” (דברים יז,י), וללא ההסברים והפרשנות שלהם לתורה שבכתב היתה הופכת כמעט בלתי ישימה (“והיו לטוטפות בין עינך” (דברים ו,ח) – למישהו יש מושג מה זה אמור להביע?!).

“תעשה את זה בשינוי / בגרמא / תקרא לגוי” – האמצעים היצירתיים הללו אינן ‘מכבסה’ לאיסורי שבת שאפשר להשתמש בה בחופשיות בכל מקרה שרוצים להתיר דבר אסור. יש בהלכה כללים מדויקים מתי אפשר להשתמש בהיתרים הללו ועד כמה. לנצל אותם ללא אבחנה זה בערך כמו לקחת אקונומיקה ולהשתמש בה כדי לצחצח היטב את השיניים.

“איש באמונתו יחיה” – אחת הסיסמאות הנפוצות שמתחפשת לפסוק בתנ”ך. רק מה לעשות שבספר הספרים אין ולא יכול להיות פסוק כזה. התנ”ך הוא האחרון שדוגל בתפיסה שכל אחד יכול לזרום עם איזו אמונה שבא לו, ולדידו יש אפילו עונש מוות על כמה אמונות מעוותות. הפסוק שכן מופיע בתנ”ך הוא “צדיק באמונתו יחיה” (חבקוק ב,ד) שבא לומר שמה שנותן כוח וחיים לצדיק – זו האמונה הפנימית שקיימת בתוכו.

“התפילות הכי טובות שלי הן דווקא ביחיד” – ייתכן אבל הערך של התפילה לא תלוי רק בהרגשה הסובייקטיבית שלנו. חז”ל לימדו אותנו שיש כוח מיוחד דווקא לתפילה שנעשית בציבור. ליונל מסי בטח נהדר בתרגילי כדור אישיים אבל זה פשוט לא זה אם הוא לא חלק מנבחרת שמסתערת עכשיו על הגביע.

“אבל אנחנו לא כמו החרדים…” – למה לא, באמת?! אנחנו לא מאמינים בתורה כמותם? מתפללים? שומרים שבת? מחויבים לשולחן ערוך? אם בנושא מסוים יש סיבה אמיתית לומר אחרת מהם – בבקשה, אבל חבל לקבוע מדיניות חיים על פי סיסמאות שטחיות.

“הכי קל להחמיר, החוכמה היא לדעת להקל” – החוכמה היא לדעת מה רצון ה’ מאיתנו ומה התורה באמת אומרת במקרה הספציפי שלפנינו. בין אם זו תהיה חומרא ובין אם זו תהיה קולא נקבל עלינו באהבה עול מלכות שמים.

“אם לרבנים היום היה אומץ – הם היו מתירים_________” (קטניות / מכנסיים לנשים / כל דבר אחר שבא לכם כרגע…)ואם לרופאים היום היה אומץ הם היו מתירים לאנשים לאכול ג’אנק פוד?! ואם לשוטרים היה ‘כתפיים’ ה היו מרשים לנסוע במהירות מופרזת ונגד כיוון התנועה? האם יבוא יום בו נתבגר ונבין שהתורה היא לא פלסטלינה שהרבנים יכולים לעשות איתה מה שבא להם?!

“תראה לי איפה כתוב בתורה שצריך לחבוש כיפה” – גם לא כתוב בתורה באף מקום שאסור להכניס חתול שחור לארון הקודש, ובכל זאת אנחנו לא עושים את זה. יש דברים שכתובים במפורש בתורה שבכתב, יש דברים שהועברו במסורת בעל-פה, ויש דברים שבשבילם אלוקים נתן לנו שכל ישר ולב מרגיש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *