“הבוס מבקש שתיכנס אליו לרגע”, אמרה המזכירה בפנים חתומות. הלב שלך החסיר פעימה. לא בכל יום ולא כל אחד מוזמן לפגישה אישית אצל המנכ”ל. “יכול להיות שעשיתי משהו לא בסדר?!”, חלפה מחשבה מדאיגה בראשך, תוך כדי שאתה משחזר בקדחתנות את אירועי השבוע האחרון. החיוך הקורן של הבוס הפיג תוך שניה את החשש. “טוב שבאת”, אמר וכדרכו ניגש ישר לעניין, “מחר בבוקר אנו עורכים את טקס הרמת כוסית המסורתי שלנו לכבוד השנה החדשה. כל העובדים יהיו שם, ראשי האגפים, המזכירות. שמונים איש בערך. אני מחפש מישהו שיגיד כמה מילים שיכניסו קצת רוח באנשים. אתה יודע, טיפה השראה, משמעות. שיגביהו את המבט. אין לנו עוד הרבה דתיים כאן בחֶבְרָה”, הוסיף בקריצה ושלח מבט אל הכיפה שעל ראשי, “שלוש דקות. קצר וקולע. אני יכול לסמוך עליך בעניין, נכון?!”
***********************************************
בחיים כדאי לנצל הזדמנויות, אמר פעם אדם חכם. בטח כאלו שקורות פעם בשנה, ובפרט בזמן שהלב פתוח והאוזניים כרויות. אם מִשִָמָיִם דאגו לסדר לך אז מיקרופון ביד, אתה צריך לדאוג להשתמש בו נכון.
אז לטובת כל המתעניינים הנה דוגמא לרעיון קצרצר שעשוי לתת לאנשים קצת השראה וחומר למחשבה לקראת השנה החדשה:
לכל חג יש את המצווה המיוחדת שלו.
בפסח אוכלים מצות, בסוכות בונים סוכה ובחנוכה מדליקים נרות (גם אוכלים סופגניות אבל זה פחות בקטע של מצווה ויותר בעניין של קלוריות… ).
ראש השנה נחשב לאחד הימים החשובים ביותר בשנה וגם לו יש את המצווה המיוחדת שלו.
אך כדי לקיים אותה לא צריך להתאמץ או לעשות דבר מלבד…להקשיב.
תקיעת שופר.
מה מיוחד במצווה הזו?
מדוע דווקא היא נבחרה לפתוח בה את השנה החדשה?
השופר אם נודה על האמת הוא חפץ מאכזב למדי. במבט חיצוני הוא נראה עקום, הצבע שלו סתמי ומשעמם, והמגע שלו נוקשה וקר.
ובכל זאת אם תקרב את פיך אל הנקב הצר ותנשוף קצת אוויר – ייצא ממנו קול אדיר ועוצמתי.
זה אולי המסר הראשון להצטייד בו לשנה החדשה: די לשפוט כל דבר מבחוץ. “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו”, כמו שאומר הפתגם, שנכון על קנקנים ורלוונטי לא פחות לאנשים.
השופר אומר לנו – ‘תסתכל עלי. אתה רואה אותי?! דע לך שֶכְּמוֹתִי יש עוד הרבה. אנשים טובים, איכותיים, מוכשרים, אבל בגלל שחיצונית אין להם את היופי, הכריזמה או הפוזה – לא נותנים להם הזדמנות להראות לעולם את הטוב שיש בהם. האם יש סיכוי שהשנה תסתכל עליהם קצת אחרת?’
המתנה השניה שהשופר נותן לנו היא ההקשבה.
המצווה של ראש השנה היא פשוט להקשיב. זה נראה פשוט לביצוע אבל בעולם שבו אמצעי התקשורת כל-כך דומיננטיים, שאדם מחובר לאינספור קבוצות ווטסאפ ונגיש לעולם הרשתות החברתיות, כמה קל לדבר וכמה קשה להקשיב…
מישהו אמר פעם שאלוקים נתן לאדם שתי אוזניים אבל רק פה אחד, כדי שהאדם יקשיב כפליים ממה שהוא מדבר. הצרה היא שאנשים עושים בדיוק את ההפך. הם אלופים בלדבר וחלשים מאוד בלהקשיב…
תקיעת השופר אומרת בעצם שֶמִי שיהיה מוכן לשים רגע על ‘שָקֶט’, להנמיך קצת את הווליום הבלתי פוסק והרעש שאופף אותנו, ויפתח את האוזניים והלב להקשיב, עשוי לשמוע קולות חשובים, עדינים ועמוקים, שלפני כן הוא פשוט לא שם לב אליהם.
דבר שלישי קשור לצורה של השופר.
הכלי הזה לא ניצב בגאווה, ישר כמו סרגל. הוא מוּטֶה וכפוף.
וגם זה בא לומר משהו על החיים:
יש אנשים שעומדים על דעתם בעקשנות. לא משנה מה תגיד להם, לא משנה מה יקרה – הם לא יזוזו מילימטר מעמדתם. מבחינתם, האמת מונחת בכיס שלהם ואוי למי שיעז לחלוק עליהם.
קשה מאוד לחיות לצד אנשים כאלו, וגישה כזו היא מתכון למריבות וסכסוכים בלתי נגמרים.
השופר מלמד את סוד ההכלה. קצת צניעות, התחשבות, ונכונות ללכת לקראת השני ולוותר, הם מצרכים בסיסיים במתכון לזוגיות, גידול ילדים ויחסי אנוש טובים.
המסר הרביעי והאחרון מן השופר קשור לקולות שהוא מוציא:
‘תקיעה’ (ארוכה ופשוטה), ‘שברים’ (3 קולות קצרים יותר), ‘תרועה’ (9 קולות שבורים וקצרים עוד יותר) ולבסוף שוב תקיעה ארוכה.
‘קונצרט’ הקולות הזה אינו סתמי. הוא מקפל בעצם את סיפור חיינו.
כולנו הופענו בעולם כילדים קטנים. תמימים, פשוטים, טהורים. ממש כמו ה’תקיעה’ הראשונה.
אלא שאז נזרקנו אל החיים והכול הסתבך. הקול הפשוט הלך ונשבר לחלקים – ‘שברים’.
בהמשך גדלנו, התבגרנו, החיים הלכו והסתבכו, והיו אפילו רגעים שנשברו לרסיסים – ‘תרועה’. הפכנו להיות מחוספסים, מסובכים, ציניים ואטומים.
ראש השנה בא להחזיר אותנו אל נקודת הראשית. זוהי התקיעה הפשוטה והארוכה שמופיעה שוב בסוף. לעורר בתוכנו את הבסיס, הטהור, הנקי, הפשוט שנמצא עמוק בפנים. להזכיר לנו את הערכים שאנחנו מאמינים בהם, את השאיפות והחלומות שתמיד רצינו להגשים אבל קצת איבדנו בדרך.
באמת הם לא נעלמו. הם רק התכסו בשכבות של אבק, ציניות וייאוש, ואנחנו צריכים לנער אותן.
הקול הצלול של השופר הוא סוג של ‘שעון מעורר’. הוא בא להחזיר אותנו אל עצמנו, אל הטוב שיש בנו, ולחזק בנו את התקווה והתפילה ש”יפה וְשוֹנָה תהא השנה אשר מתחילה לה היום”.
תודה רבה!
***************************************************************
טיפים נוספים:
* אם יש לך במקרה שופר בבית כדאי להביא אותו ולהציג אותו תוך כדי שאתה מדבר.
אם אתה גם יודע לתקוע בו, אין יותר מתאים מלחתום בסדר תשר”ת או אפילו להסתפק בתקיעה פשוטה אחת בסיום דבריך (אם רוצים להוסיף קצת קלילות לאווירה אפשר לבקש מתנדב/ת לבוא ולנסות לתקוע. בדרך כלל זה נשמע די מצחיק ומעלה חיוכים, ואז אתה תחתום בתקיעה מדויקת יותר).
* לוקח בערך 3-4 דקות לומר את ארבעת הרעיונות הנ”ל על השופר.
בדרך כלל עדיף לקצר אף יותר ולבחור רק חלק מתוכם (הבאנו כאן 4. מי שמרגיש שזה עמוס יכול להסתפק בשניים), ואפשר להרחיב אז בתובנות נוספות משלכם.
* עדיף לא להקריא את הטקסט מן הנייר אלא לומר את הרעיונות בעל-פה במילים ובשפה שלכם.
* אין צורך לתת קרדיט על הרעיונות הנ”ל. אם אתם מתחברים אליהם ומאמינים בהם פשוט תגידו אותם, ודברים היוצאים מן הלב – בעזרת ה’ ייכנסו אל הלב.
* אם אצלכם בעבודה אין כלל ‘טקס הרמת כוסית’ או שיש אבל חוץ מלנשנש קוראסונים ולהקיש כוסיות אין בו שוּם תוכן – זו ההזדמנות שלכם ליזום ולהציע למנהל לשדרג את האירוע בכמה מילים שיפיחו קצת רוח. הניסיון מלמד שכמעט תמיד ההצעות האלו מתקבלות בשמחה רבה ומהר מאוד הופכות למסורת קבועה…
בהצלחה!
אשמח לשמוע איך היה לכם בפועל: 054-6702313, yonilavi10@gmail.com
- רוצים לקבל ממני קבוע חומרים, סרטונים ועדכונים?😏 https://did.li/NpF5q
- לאוסף תכנים וסרטונים לראש השנה – הקליקו כאן
- להורדה חינם של חוברת מעולה לכל המשפחה לחג – השאירו כאן פרטים ונשלח אליכם
