שלוש שאלות בעקבות הפיגוע

שלוש שיחות שהיו לי השבת בעקבות הפיגוע הנורא ביום שישי. למה דווקא אנחנו? מה עושים עם הפחד? ומה יהיה בסוף?

שאלה: הלב שלי עדיין בוכה על רינה שנרב, הנערה המתוקה שנרצחה במעיין ביום שישי, ואני לא מבינה. הרי רק לפני שבועיים נרצח דביר שורק הי"ד בדרך לביתו. כמה ימים לאחר מכן נפצעו אח ואחות בפיגוע דריסה בגוש עציון.

כ-ו-ל-ם מהציבור הדתי-לאומי וגרים בהתיישבות.

מה הולך פה?!!

איך זה שכל הדברים הרעים קורים דווקא לנו?!

הרי אנחנו כל-כך משתדלים ומוסרים את הנפש למען ארץ ישראל ובסוף משלמים את המחיר הכי גבוה…

תשובה: עם כל הצער שבדבר מה שתיארת מאוד הגיוני.

כמו שברור שבמלחמה חיילים נפגעים יותר מאזרחים, ומבין החיילים – לוחמים קרביים שנמצאים בחזית נפגעים יותר מאלו שמשרתים בעורף – כך גם ברור שהציבור הדתי-לאומי שנמצא בחזית המאבק למען ארץ ישראל ונוכח יותר באזורי החיכוך, יהיה מטרה ראשונה למזימות המחבלים וגם ייפַּגע יותר.

ולמרות זאת אנחנו לא נרתעים מפני הסיכון, וגאים להיות המובילים של המאבק למען ארץ ישראל בשם העם כולו, גם כאשר לא כולם מבינים את החשיבות של העניין וחלקם אף מתנגדים לנו ומגנים אותנו.

יש לנו אמונה שלימה בדרך שאנחנו צועדים בה ומקרים כאלו אינם מחלישים אותה בכהוא זה.

**********************************************

שאלה: אחרי פיגוע כזה אתה כבר מפחד ללכת לטייל בטבע או לשחות במעיין. לך תדע איזה מחבל יקפוץ עליך עם סכין או איזה מטען יתפוצץ פתאום…

תשובה: הפחד הזה הוא בדיוק מה שהטרור מנסה ליצור אצלנו.

הם הרי לא יכולים לנצח אותנו. מדינת ישראל היא המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון. הצבא שלה, אם רק ירצה, יכול להביס מהר מאוד כל כוח שיקום נגדו.

כל מה שהטרור מסוגל לעשות הוא לנסות לזרוע פחד ואימה ולהחליש את הנכונות שלנו להמשיך ולהיאחז בארץ.

התפקיד שלנו הוא להתחזק ולהתגבר ולא להתבלבל. כי כשבוחנים בהיגיון את הפחד הזה – הוא מתפוגג ברגע. שהרי באותה מידה אפשר לומר שלא נחצה כביש ולא ניסע לקניות – כי כל יום נהרגים אנשים בתאונות דרכים במדינת ישראל (ורק נעיר: מבחינה סטטיסטית מספרם גבוה לאין שיעור מאשר הנפגעים בפיגועים).

אך אנחנו יודעים שלמרות הכול מדינת ישראל היא אחד המקומות הבטוחים ביותר בעולם עבור יהודים! כוחות הביטחון עושים מלאכה מופלאה בסיכול פיגועים ומאבק בטרור ומגיעים בסייעתא דשמיא להישגים מדהימים.

התגובה שלנו לפיגועים כאלו צריכה להיות רק אחת: להתגבר ולחזק את האחיזה שלנו בארץ. כי בניגוד למצג השווא שֶמה שמזין את הטרור הוא הייאוש בגלל ה'כיבוש', ההפך בדיוק הוא הנכון. מה שמזין אותם זו התקווה שיום אחד הם יצליחו לנצח אותנו ולגרום לנו לוותר.

ממילא, התגובה הנחרצת שלנו היא אחת: זה לא לעולם לא יקרה!

חזרנו הביתה אחרי אלפיים שנה ולא נזוז מכאן לעולם.

********************************************

שאלה: אוווף. עוד פעם פיגוע, ועוד פעם נערה הרוגה ושוב משפחה נהרסת. מה יהיה הסוף, אה?!!!

תשובה: מה יהיה הסוף, זו דווקא השאלה הקלה.

הסוף יהיה טוב! הכי טוב שרק אפשר.

איך אני יודע?

כי כך הבטיח לנו ריבונו של עולם שדבר אחר מדבריו אחור לא ישוב ריקם.

זכינו לראות במאה השנים האחרונות שנפתח דף חדש בהיסטוריה היהודית והקב"ה שוב מאיר פניו אלינו. זכינו למדינה משלנו, צבא משלנו, משטרה משלנו ואיננו עוד נתונים לחסדי זרים.

האם זה אומר שהגענו כבר אל המנוחה ואל המנחה?

עדיין לא וחז"ל כבר אמרו "גאולתן של ישראל קימעא קימעא" ו"ארץ ישראל נקנית בייסורין".

המשימה שלנו היא לדאוג שהדרך אל הסוף הטוב הזה תהיה כמה שיותר קצרה וכמה שפחות כואבת.

מה אנחנו יכולים לעשות בעניין?

כל אחד במקום שלו ובמעגלים שלו – להוסיף אמונה, שמחה, גאווה יהודית, חיבור לארץ, חיבור לעצמנו. לחזק ולסייע לכל הנפגעים ולצד זה לדרוש באופן נחרץ מהממשלה וגורמי הביטחון שישתמשו בכל הכוח שבידם כדי למגר את הטרור.

אין לנו ספק שעם ישראל ינצח במאבק הזה. בסופו של דבר הטוב יגבר על הרע, האור על החושך והחיים על המוות. לעם הנצח יש את הגבורה והסבלנות הנצרכת כדי להגיע אל היעד ובינתיים התפקיד שלנו הוא לעשות הכול כדי לדחוף קדימה בכל הכוח כדי שהניצחון הזה יהיה כמה שיותר קרוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *