מוקש ושמו אפיקומן

יש ילדים שמחכים לזה כל השנה.

בדמיונם הם רואים את הרגע המאושר בו יניחו ידם על האוצר החבוי, ומחשבותיהם מפליגות אל המתנה יקרת הערך שיזכו לה תמורתו.

אין ספק שזה תורם לעירנות ולדריכות שלהם במהלך הלילה הארוך של הסדר, אך בצד זה טמונה בעיה גדולה.

האנרגיות מופנות לכיוון הלא נכון!

במקום שכולם יהיו קשובים לתוכן האמיתי של הלילה הזה: סיפור יציאת עם ישראל לחירות, הילדים עסוקים בשאלה אחרת לגמרי:

מי יזכה במירוץ לאפיקומן?!

ארז, הוא ידיד ותיק שלי. הוא גדל במשפחה חילונית ואצלם בכל פסח הקפידו לערוך ליל סדר רב משתתפים. הוא סיפר שבתחילת הערב היה להם טקס מיוחד בו כל גברי המשפחה שלפו ארנקים. הם הוציאו שטרות מרשרשים ובמרכז השולחן הצטברה ערימה צבעונית בכל הסכומים: 50, 100, 200 ₪. הילד שהצליח לגנוב את האפיקומן באותה שנה – גרף לכיסו את כל הקופה.

רק נסו לדמיין את המתח והלחץ שהיה נחלת הילדים באותו הערב. ספק גדול אם למישהו מהם היה מושג למחרת בבוקר שגם הזכירו אמש איזו מילה על פרעה, משה ויציאת מצרים.

יש משפחות אחרות שאצלם גניבת האפיקומן אינה אקט חד-פעמי אלא אירוע מתגלגל. האחד גונב, השני גוזל ממנו, השלישי חוטף מהשני, האבא מכולם והם ממנו חזרה, וכל הערב נראה כמו חגיגת פשע יותר מאשר ליל החירות הגדול של עם ישראל.

אז מה אני מציע?

הנה שלושה תרחישים חלופיים:

א. וותרו מראש על המאבק!

יש אבות המחביאים את האפיקומן בגרביים, בכספת או מתחת לבלטות. עזבו! תנו לילדים למצוא אותו במהירות והסירו את הנושא מסדר היום. את הקשב והעירנות שלהם נשיג בדרכים אחרות.

ב. עבודת צוות

אתגרו אותם במציאת האפיקומן אבל עשו זאת בצורה מכוונת ומגבשת וכמובן ללא שום גניבות הדדיות.

רעיון לדוגמא: חישבו מראש על המקום בו יוטמן האפיקומן וצלמו אותו. הדפיסו את התמונה וגזרו אותה לחתיכות קטנות כמו של פאזל. כל ילד ששאל במהלך הסדר שאלה חכמה, אמר רעיון יפה וכדו' מקבל חלק מהפאזל. יחד הילדים מרכיבים אותו ומוצאים בזכותו את האפיקומן.

ג. אפיקומן אישי
לכל ילד אפיקומן משלו, אפשרי עם מחבוא מותאם לגילו. כך אין תחרות רעה בין הילדים וכל אחד מחפש רק אחר האוצר המיועד לו.

מספרים שבביתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל היו עושים זאת רק בסגנון הפוך: כל ילד קיבל מראש אפיקומן אישי שהיה נקשר במטפחת סביב זרועו. אם היה מתנמנם או נרדם במהלך הסדר היה עלול לגלות שהאפיקומן שלו נעלם…

לסיכום, חיפוש האפיקומן הוא רעיון מדהים ובלבד שלא מבלבלים בין אמצעי למטרה ושוכחים את העיקר שלשמו התכנסנו.

ולסיום, טיפ חשוב:

עוד לפני החג עשו עם הילדים תיאום ציפיות, מה אפשר לבקש לאפיקומן ומה לא.

יש ילדים שבטוחים שמציאת אפיקומן היא צ'ק פתוח לכל מה שרק יעלה בדעתם (כולל אקס בוקס, אייפון 10 או טיול למאדים).

קצת מביך להודות, אבל בגיל תשע גם אני הייתי כזה כשביקשתי לאפיקומן לא פחות מאשר…סוס פוני. לא ייחסתי חשיבות לעובדה שגרנו בקומה חמישית בבניין בירושלים ולא בחווה חקלאית בנגב. אבא שלי סירב משום מה ואני התעקשתי ועד היום אני לא בטוח לגמרי אם האפיקומן הוחזר באותה שנה.

לכן, דברו עם הילדים שלכם מראש והגיעו להבנות על האפיקומן, איך מחפשים אותו, ובכלל – מה הולך להיות המוקד בליל הסדר המשפחתי שלנו.

חג שמח וכשר לכולם!