כבר שנים שכולם מדברים עליי ואני שותקת. חלק מזלזלים, אחרים תוקפים ויש שפשוט מתעלמים. אומרים עלי שאני קטנונית ומיושנת. טוענים שאני טכנית ויבשה. 'העולם התקדם!", הם אומרים, "את חייבת להתעדכן. אחרת, פשוט תֵּעַלְמִי…'.
אבל אני לא מתרגשת. הייתי כאן הרבה לפני כל המקטרגים, ואשאר גם אחריהם. יש לי דרך ייחודית ושונה מהמקובל, אני מודָה. היא אינה קלה ליישום ותובעת ממי שצועד בה התמסרות ונאמנות. ובכל זאת, יש לה יתרון מרכזי אחד. היא עובדת! כבר אלפי שנים היא מובילה בהצלחה את העם היהודי. היא עוזרת לו להחזיק את הראש מעל המים בתוך ים הדעות הסוער ולשמור על דרכו ואמונתו אל מול כל הרוחות העזות.
סולם מוצב ארצה
היו דתות שהחליטו מראש לוותר עלי. הן העדיפו להסתפק ברעיונות יפים על אהבה וחסד ולהתרפק על חזון דימיוני של תיקון עולם.
המציאות המרה הוכיחה שזה פשוט לא עובד.
קשה לתאר כמה דם נשפך ואֵילוּ מעשי אכזריות נוראיים נעשו בשם אותה 'אהבה' ולמען אותו ה'חסד'. כלל החיים הוא ברור מאוד: כשאין מערכת שיטתית מסודרת המתרגמת את הרעיונות הגדולים לתוכנית מעשית – הכול מתמוסס ומתפורר. הרעיונות הנאצלים ביותר הם כאבק פורח אם האורות הגדולים שלהם לא ניצוקים לתוך כלים. טבע האדם הוא שחוויות גדולות נשכחות ונמוגות עם הזמן, ומחזון גדול ונשגב נותר רק זיכרון רחוק או געגוע עמום. הדברים הגדולים מן החיים חייבים לצמוח מתוך החיים עצמם. אין אופציה אחרת.
אוהבים להאשים אותי שיש לי אובססיה לַפרטים. האמת היא שיש לי אובססיה לַחיים. והחיים, כידוע, מורכבים מפרטים. מה שנכון לסימפוניה מדהימה או לציור מרהיב, תקף לא פחות לגבי החיים עצמם. כל פריטה עדינה על המיתרים נשזרת בתוך ההרמוניה השלימה וכל משיכת מכחול קלה מצטרפת ליצירת המופת המתרקמת.
בעולם המופלא שברא אלוקים יש קטבים והפכים. ללא סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אין אפשרות לחבר ביניהם. אני הוא הסולם, ידידיי, ובלי הגשר שאבנה, השמים והארץ לעולם לא יוכלו להיפגש.
פוסעת במתינות
טוענים כלפיי: 'אַת מיושנת והעולם מתחדש'.
יש בזה משהו.
עקרונות היסוד שלי אכן עתיקים ואינם משתנים חדשות לבקרים.
למה?
כנראה מפני שהם שייכים לסוג הדברים הנצחיים שמתעלים מעבר לאופנות ולמצבי הרוח המשתנים. כמו השמש, האוויר וכוח המשיכה, גם כללי היסוד של החיים האנושיים היו נכונים בעבר ויהיו כך גם בעתיד.
אומרים לי: 'אַת מקובעת והעולם נמצא כל הזמן בתנועה'.
זה לא
מדויק. גם אני מתפתחת והולכת כל הזמן, אבל עושה את זה בקצב שונה. במתינות ובאחריות
ועל פי הכללים המיוחדים שלי. אפשר לבקר את השמרנות האיטית הזו, אבל בזמן שכל מיני 'אצנים'
שנחפזו סטו מזמן מן המסלול והתברברו בשוליים, אני צועדת כבר אלפי שנים בעקביות
נחושה לעבר המטרה.
מאשימים אותי שאני טכנית ויבישה ואנשים היום מחפשים חוויה וריגושים.
מצטערת לומר, ידידיי, אבל זה כבר תלוי בכם. כל מעשה פיזי וכל ציווי הלכתי הם רק קצה קרחון של עולמות נפשיים ורוחניים שלמים שמסתתרים מאחוריהם. מי שייבחר להסתפק ברובד הפיזי בלבד, תפילה תהיה עבורו דקלום טקסט טרחני ולא מפגש חי עם בורא עולם. אכילת מצה תהיה טחינה משעממת וטרחנית ללא כל קשר לחירות ושחרור ממֵיצָרִים. מי שבוחר לחיות כך את חייו יוכל לבוא בטענות לעצמו בלבד.
בעיה או פתרון
בדבר אחר אני מודָה: קשה לי 'לעבור מסך'. בתקשורת רגילים להציג אותי כ'בעיה' וכמכשול מעיק המעכב את הקידמה ואת התרבות.
אבל עם כל הצניעות והענווה האמת צריכה להיאמר: התורה אינה משהו שצריך 'להסתדר' איתו וההלכה אינה בעיה שצריך 'להתגבר' עליה. בעולם מסוכסך ומבולבל שהולך ומאבד את הכיוון ואת הערכים שלו, התורה וההלכה אינן הבעיה. הן הפתרון. הן הדרך הנכונה ללכת בה. החיים יקרים מכדי לחוות אותם בְּזול וחשובים מכדי לחיות אותם באופן ספונטאני. נקודת המבט היהודית רואה את האדם כאַמָן והיצירה הגדולה ביותר שלו היא עצם חייו. יש דרך למלא אותם בתוכן ושיטה להפוך אותם לציור יפהפה ומשמעותי. הדרך הזו היא התורה שניתנה משמים, וכהמשך לה, אני, ההלכה, שמחברת את התווים האלוקיים למוזיקה מופלאה שגם אתה, ידידי, תוכל לשיר. אומנם לא אוכל להוסיף שנים לחיים שלך, אבל אוכל להוסיף חיים לשנים שלך.
