שלוש מחשבות על פורים קטן

בחיים אי אפשר לשבת על הגדר.

צריך להחליט. או שאתה פה, או שאתה שם.

אם התקבלת לעבודה – התקבלת. אם לא – אתה עדיין מובטל.

אם לחצת על המתג – האור יידלק. אם לא – עדיין חשוך.

אין מצב ביניים!

"פורים קטן" הוא דבר מוזר מאוד ששובר את הכלל הזה.

כידוע, בשנה מעוברת ישנם שני אדרים והעיקרי ביניהם הוא דווקא השני. בו קוראים את ארבע הפרשיות המיוחדות לאדר, ובו מציינים את חג הפורים.

באופן מפתיע יד' וטו' באדר ראשון, שני ימי חול סתמיים לגמרי, זכו לכינוי 'פורים קטן'. אומנם לא קוראים בהם מגילה ולא מחויבים במצוות החג, ובכל זאת יש בהם שמחה מסוימת ונמנעים לומר בתפילה 'תחנון' המבטא צער.

השאלה הגדולה היא: למה?!

אם הימים האלו נחשבים פורים – נלך עליהם עד הסוף.

אם לא – אז אין בהם כ-ל-ו-ם.

מה פשר מצב הביניים המשונה הזה?

האם יש משמעות ל'פורים קטן' אם זה לא באמת פורים?

הנה שלוש מחשבות:

א.         הגמרא התלבטה האם לחגוג את פורים באדר ראשון או שני. המסקנה שהתקבלה להלכה היתה – אדר שני. אבל מתברר שגם ל'הווא אמינא', למחשבה הראשונית של הגמרא, יש כוח.

בחיים בכלל אנחנו נוטים להתמקד בשורה התחתונה. 'אז תכל'ס מה יצא?', 'מה נסגר?', 'כמה לשעה?'. אם היה רעיון נחמד או מחשבה טובה שלא יצאו בסוף לפועל – מבחינתנו זה חסר משמעות. כאילו לא היה כלום. אבק פורח.

זו טעות!

פורים קטן מלמד אותנו את ערכה של כל מחשבה טובה, ואפילו תהיה קטנה ואפילו לא יצאה בסוף אל הפועל. כך קבעו חז"ל: "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה" (קידושין מ,א). לא רק השורה התחתונה חשובה. לא פחות מכך יקר הלב הטוב שניצב מאחריה.

ב.         חייבים להתכונן!

הכלל של 'מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת', נכון לא רק לגבי אוכל ולא רק לגבי שבת. כל הדברים המשמעותיים בחיים – מצריכים הכנה מתאימה.

אחרת, אתה פשוט 'נופל' עליהם וחווה אותם בשטחיות. אתה אולי נמצא שם פיזית, אבל מחמיץ את הנקודה.

'פורים קטן' הוא שעון מעורר שבא לתזכר אותנו חודש לפני: חברים, עוד חודש זה קורה! האם התחלתם כבר להתכונן? האם פתחתם קצת את המגילה כדי להיזכר בסיפור המוכר ולגלות בו השנה עומק חדש? האם התבוננתם קצת על מהי שמחה אמיתית ועל התחפושות והמסכות שיש בחיינו שלנו ואולי השנה הגיע הזמן להסיר?

נאמר זאת כך – מי שיתחיל היום את פורים בקטן, יזכה באדר השני לפורים גדול באמת!

ג.          מתנות קטנות

בחיים שלנו יש הרבה 'פורים גדולים'. הצלחות גדולות שאנחנו שמחים עליהן וחוגגים אותן: סיום התואר, חתונה, לידה של תינוק חדש.

האם אנחנו זוכרים לשמוח גם על אותם 'פורימים קטנים'? אותן אינספור מתנות יפות וצנועות שקיבלנו משמים ופזורות לאורך חיינו? הבריאות, הכוחות, האנשים האהובים עלינו, השמש הזורחת, זימרת הציפורים? האם נתעקש להתרגש רק כשיש מאורעות חריגים יוצאי דופן ונקפיד להתעלם ונתייחס כמובן מאליו לכל שאר הטוב שאופף אותנו?

פורים קטן הוא החג של כל המתנות הקטנות. הזמן לשמוח 'על ניסיך שבכל יום עמנו'.

שיהיה לכם פורים קטן שמח!