"לא חבל?!", אמר והניד את ראשו בצער, "בחור מוכשר כמוך היה יכול להגיע רחוק. לשחק אותה בגדול, לעשות כסף. מכל המקצועות בעולם זה מה שבחרת להיות?! מ-ו-ר-ה?! סליחה שאני אומר, אבל לא בזבוז לשרוף את הזמן והכוחות שלך על בעיות משמעת של מתבגרים מעצבנים, כשיכולת להיות עו"ד מצליח או להביא אקזיט פראי בהייטק?"
ואתה שמעת את הדברים האלו יותר מפעם אחת ובכל זאת בחרת אחרת.
הסתכלת למציאות בעיניים, הקשבת ללב שלך וחיפשת את המקום בו תוכל לממש את השליחות שלך עד הסוף.
אתה לא רוצה להתעסק עם מחשבים וגם לא בא לך להסתובב בבתי משפט.
במקום זה אתה מעדיף לגעת בנשמות. ללטש יהלומים.
לעבוד במקצוע עם השכר הגבוה ביותר במשק! לא, לא שכר של כסף, אלא תגמול מסוג כזה שאי אפשר למדוד בשקלים.
להיות אדם שמנת חלקו אינה עיסוק בניירות או במספרים, אלא בחיים עצמם. לא לחפור בעבר או לטחון את ההווה, אלא לעצב בסבלנות ובמסירות את העתיד.
כן, בחרת להיות 'גנן'. לטפח פרחים יפהפיים הנמצאים בשלב קריטי בגידול שלהם, ולעזור להם לפתח ולעצב את אישיותם ואת עולמם. הם קולטים וסופגים כל דבר שהם נפגשים איתו וגם מחפשים מודלים להזדהות איתם. בַּמָקוֹם הזה בדיוק אתה רוצה להיות! זו התכלית שלמענה אתה פוקח את עיניך כל בוקר.
אבנים שחקו מים
בתחילת הדרך, חייבים להודות, חשת לא פעם תסכול עמוק. כמה השקעת בלהכין שיעורים, לייצר מערכים ולתכנן מתודות…
והם, נדמה היה שפשוט מצפצפים עליך. לא מקשיבים, לא קולטים, לא מעריכים.
התעסקו כל הזמן בדברים אחרים והתייחסו באדישות להשקעה הגדולה שלך. אוי, כמה שזה היה מתסכל…
אך עִם הזמן למדת להביט עמוק יותר. הבנת שאסור למהר לשפוט לפי מה שנראה מבחוץ. לפעמים זה הרי חלק מן ה'משחק' שלהם. להפגין כאילו הדברים כלל אינם נוגעים להם.
אבל אם אתה מחנך אמיתי – אתה חייב להיות אדם מאמין! וכיוון שכך אתה יודע שאינך עוסק בבלוקים של אבן או בבולי עץ. אתה עומד מול נפשות חיות. ואצלן כל אמירה, כל מגע וכל חיוך, הם כמו טיפות החוקקות רושם אפילו באבן הקשה ביותר, כל שכן בלבבות בשר ודם.
הזמן והניסיון גם גילו לך כמה תובנות יקרות.
למדת, למשל, שהשיעור אינו מתחיל מהרגע בו מסתיימת הקראת השמות ואתה מתחיל להעביר את החומר, ואפילו לא מהרגע בו אתה נכנס לכיתה. הוא מתחיל מהשניה בה אתה נכנס מִבַּעַד לשער בית-ספר ומברך את התלמידים ב'בוקר טוב' חייכני, ואולי בעצם מן הרגע בו אתה פוקח את העיניים עם שחר ומחליט איזה מצב-רוח אתה עוטה על עצמך היום.
למדת גם שהצלחה של שיעור אינה נמדדת רק בכמות ה'חומר' שהועבר בו.
כמה מן השיעורים הטובים ביותר שלך, היו כרוכים בהפרעות, בלאגן והתמודדות עקשנית עם מכשולים. אך מבחינה חינוכית הם היו מעולים, ומה שנצרב בליבם של התלמידים ילווה אותם עוד הרבה הזמן.
למדת ששיעור טוב, יותר משהוא מועבר במילים, הוא זורם דרך החיים, ובאמצעות האופן בו אתה מתנהג, מגיב וחי.
אתה מזכיר לעצמך כל הזמן שידע ואינפורמציה הם חשובים, אבל בשום אופן אינם העיקר. יותר משהעולם שלנו צריך עוד 'ויקיפדים' מהלכים, הוא זקוק לבני אדם עם אופי, אישיות ומידות טובות.
מעל שולחן העבודה שלך תלית משפט שנתקלת בו פעם ומאז אינו מרפה ממך: "אישיותו של המורה היא הטקסט שהתלמידים לומדים, ואת הטקסט הזה הם לא ישכחו לעולם…".
פרחי הגן
זה לא היה לך קל אבל למדת עם הזמן גם להיות נוקשה ואסרטיבי כשצריך. בניגוד לחשש שלשמוע ממך 'לא' יגרום להם לאהוב אותך פחות ואולי אף להתרחק ממך, גילית שהם זקוקים לגבולות האלו כמו אוויר לנשימה. זה נותן להם ביטחון, מסמן להם כיוון, ומגן עליהם מפני הסתבכויות.
גילית עוד שיש כל מיני סוגים של תלמידים.
יש את אלו שאי אפשר לפספס. המבריקים שיודעים את המסקנה של השיעור כבר למראה הכותרת על הלוח.
לעומתם יש את ה'מופרעים' שכאילו מנסים לגרום לך להתחרט על היום בו בחרת להיות מורה.
לאלו כמו לאלו השתדלת לתת בדיוק את המזון החינוכי והלימודי שהם זקוקים לו.
יחד עם זה הקפדת לא לפספס את 'ילדי הדממה'. השקטים והעדינים שיושבים תמיד בצד וידם לעולם לא תונף אל-על כשאתה מציג שאלה. בסבלנות ובהתמדה גילית שוב ושוב שמאחורי החזות הצנועה שלהם מסתתר לא פעם פוטנציאל עצום שרק מחכה למישהו שיעזור לו להפציע החוצה.
אתה מזכיר לעצמך בכל שנה שאומנם תעודה צריכה להינתן בסוף המחצית אך לעולם לא ניתן לגמד בני אדם למיטת סדום של מספרים וציונים. יש רבים שהכשרונות הלימודיים שלהם אומנם חלשים, אך אלוקים בירך אותם באוצרות אחרים, וצריך רק להאמין בהם ולסייע להם לגלות אותם.
אתה נזכר כל הזמן באותו מורה מן התיכון או אולי אפילו מן היסודי שדמותו נצרבה בליבך לעד, ואתה יודע ש"מורה טוב – מורה לחיים" אינה סתם סיסמא שיווקית אלא אמת צרופה ויקרה שנותנת לך כוח להמשיך להכין עוד שיעור עד השעות הקטנות של הלילה, ולקום מחר שמח ומלא ציפיה לעוד יום של ליטוש יהלומים…
