לאן נעלם משה מההגדה?

קורה לפעמים שכשמפיקים דבר גדול שוכחים פרט קטן בדרך. למשל, מכינים הזמנה לחתונה, רושמים את תאריך האירוע, אבל בגלל החיפזון והדחיפות לא זוכרים לציין את השנה. לא נעים, אבל קורה… לעומת זאת, זה יהיה בלתי מתקבל על הדעת אם בטעות ישמיטו את שם החתן או הכלה, לא? הרי אם הם אינם נמצאים שם, מה הטעם בכלל בכל האירוע?!

אלא שבאופן מפתיע זה בדיוק מה שקורה בליל הסדר. עם ישראל מתכנס סביב שולחן החג וקורא את ההגדה. הוא שומע את הסיפור המופלא על יציאת מצרים. על השעבוד ועשר המכות, על קורבן הפסח ועל קריעת ים סוף. אך לאורך כל הדרך מלווה אותו תחושה מוזרה שמשהו חשוב חסר כאן. יש דמות מרכזית אחת שפשוט נ-ע-ל-מ-ה. משה רבינו! הגיבור המרכזי של העלילה, האיש שעמד באומץ מול מלך מצרים ודרש "שלח את עמי", שהביא על המצרים את המכות והוביל אחריו את העם אל המדבר בדרך למתן תורה ומשם אל הארץ המובטחת – פשוט נמחק מסיפור ההגדה. הכול קורה כאילו מעצמו, בלעדיו. מי שיספור יגלה שמשה מופיע רק פעם אחת בהגדה וגם זה בדרך אגב בהקשר לקריעת ים סוף ("ויאמינו בה' ובמשה עבדו"), אך נעדר לגמרי בכל שאר הסיפור. הייתכן?!

מה הקשר בין ביכורים לפסח?

האם זה קרה בטעות? לא מסתבר. נראה שעורכי ההגדה עשו זאת במכוון, ולכן כאשר שיבצו בהגדה את הפסוקים המתארים את יציאת מצרים ויתרו על אלו שמופיעים בספר שמות (שם משה רבינו הוא הדמות המרכזית), והרחיקו עדותם עד לספר דברים בפרשת כי-תבוא. מתואר שם אירוע שמתרחש מאות שנים מאוחר יותר כאשר יהודי שחי כבר בארץ מביא ביכורים לבית המקדש ואז במסגרת "מקרא ביכורים" הוא מודה לה' ונזכר בהיסטוריה של עם ישראל – "ארמי אובד אבי, וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט… וירעו אותנו המצרים ויענונו". בסיפור הזה באמת משה רבינו לא מופיע. אי אפשר להימלט מן הרושם שעורכי ההגדה עשו מאמץ מיוחד כדי להעלים את משה. מדוע?! האם לא ראוי לתת את קרדיט למנהיג הדגול שהוביל את המהלך הגדול הזה?!

עברנו את פרעה

לפני 22 שנה נפטר הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. הוא היה איש מופת אך אוד מוצל מאש, שאיבד בשואה הנוראה את אשתו ואחד עשר ילדיו. הוא עלה לארץ וקומם מחדש את חייו ואת משפחתו. התחתן בשנית ונולדו לו שבעה ילדים, ובמשך עשרות שנים הקים מערכת מופלאה של מוסדות תורה, חינוך וחסד, בי"ח לניאדו ועוד. את היעלמותו המסתורית של משה מן ההגדה הסביר הרב הלברשטאם כך: במשך דורות רבים שימשו ליל הסדר וקריאת ההגדה כמקור של עידוד ותקווה ליהודים נרדפים ומעונים בגלות. לאלו שהסתתרו במרתפים מפחד האינקוויזציה ולאלו שהתחבאו בגטו מפני הגרמנים. כולם קראו את סיפור הגאולה הראשונה והתמלאו בתקווה שלמרות הכול אם "עברנו את פרעה – נעבור גם את זה", ונצא בעז"ה מאפילה לאור גדול. אם הדמות הדומיננטית בסיפור ההגדה היה משה רבינו, הדבר היה עלול לרפות ידיים ולהוליד בלב חשש כבד: בני ישראל במצרים זכו למנהיג דגול, נביא ואיש רוח, כמשה רבינו, ולכן זכו להיגאל. אבל אנחנו שחיים בדור יתום שכזה, ללא מנהיגים בעלי שיעור קומה, מה הסיכוי שלנו להיגאל? אנחנו אבודים…לכן ההגדה בוחרת להביא את הסיפור המופלא ללא תלות בדמות כזו או אחרת. עם ישראל בצרה? ריבונו של עולם לא ישכח אותו, וכאז כן היום, הוא זה שיבוא ויגאלנו.

מעדיף להישאר בצל

החפץ חיים מביא תשובה מרתקת נוספת לשאלתנו. לו היינו שואלים את משה רבינו עצמו: 'איזה מקום אתה היית רוצה לתפוס בסיפור יציאת מצרים?', אין ספק שמגודל צניעותו של העניו באדם הוא היה מעדיף לא להיות מוזכר בכלל. הלוא זו היתה תשובתו לה' שהציע לו את תפקיד המנהיג  – "שלח נא ביד תשלח" – 'תן בבקשה לכל אחד אחר, רק לא לי…'. ריבונו של עולם לא ויתר לו אז והטיל עליו את השליחות הגורלית, אבל לפחות בהגדה של פסח התגשמה משאלתו. לו משה היה מסב איתנו סביב שולחן הסדר אין ספק שהוא היה מתמלא נחת לשמוע את הסיפור מופלא מתרחש, כשהוא, משה, שקוף לגמרי ולא מופיע שם אפילו לרגע… ייתכן שיש בכך גם תשובה לתעלומה נוספת: מדוע מקום קבורתו של משה לא נודע? הרי כמה אנשים, גויים ויהודים, היו שמחים לעלות לקברו ולהתפלל שם… אך לא, המסר של משה רבינו אלינו הוא: עזבו אותי, הניחו לי. אני זה לא העניין. העיקר הוא ריבונו של עולם. העיקר היא התורה. וכמובן, עם ישראל האהוב, שליל הסדר הוא בעצם יום ההולדת שלו!

 *******************
ולצפיה: לאן נעלם משה מההגדה?