"ארבע חזיתות – ארבע מתנות" – על העבודה הרוחנית המיוחדת לפורים

לכל חג יש את הסיפור שלו. לכל חג יש את המאכלים והשירים שלו. לכל חג יש גם את העבודה הרוחנית המיוחדת לו. שפע מיוחד שיורד משמים ביום הזה ומגיע לכל מי שרק יכין מבעוד מועד את הכלים המתאימים כדי לקלוט אותו. כי חג אינו רק זיכרון לאירוע פרה-היסטורי שהתרחש לפני אלפי שנים. חג הוא דבר שקורה כאן ועכשיו. אם נְכַוֵון אל התדר הנכון ונדע להקשיב ולהפנים נצא ממנו עשירים ומצוידים במתנות יקרות שילוו אותנו כל השנה. אחרת, אנחנו עלולים לפספס הזדמנות נדירה והחג יעבור לידינו במקום שיהיה מקפצה אדירה שתרים אותנו למעלה.

איך יודעים מה העבודה הרוחנית של החג? איך מגלים מה המתנות שהוא בא להעניק לנו? שני דברים יכולים לתת לנו קריאת כיוון: המצוות השייכות לחג והקריאה המיוחדת שלו.

משחקי כבוד או מלחמה רוחנית

אור הזרקורים מופנה בחג הפורים אל מגילת אסתר, המרתקת והמפתיעה מבין חמש המגילות. אך עיתונאי שהיה מסקר את מאבקם של שתי דמויות המפתח, המן ומרדכי, היה עלול לתאר אותו כמלחמה קטנונית בין שני פוליטיקאים. ויכוח כוחני על כבוד ויוקרה ותו לא. חז"ל, לעומת זאת, במבטם העמוק והחודר, מגלים שם דבר מהותי הרבה יותר. מלחמת עמלק. אותה מערכה היסטורית בין עם ישראל לבין הכוח המנוגד לו – האכזרי, המתעתע והשפל מכל – עמלק. פעם בשנה אנו מתאספים בבית הכנסת וקוראים בחגיגיות את פרשת זכור כדי שלא נשכח לעד למחות את זכרו של שורש הרע. הבעיה היא שהטקס השנתי הזה נראה כמשרת דווקא את המגמה ההפוכה. הרי אף אחד מאיתנו לא פגש עמלקי בשבוע האחרון וגם לא בעשור האחרון. עמלק, כְּעַם, התבולל ונעלם מעל במת ההיסטוריה. אם לא היינו מתעקשים להזכיר אותו כל שנה נראה שזכרו כבר היה נמחה מזמן. מדוע להמשיך ולהעלות על נס מלחמה ישנה שכבר אבד עליה הכלח?

התעקשותה של התורה לא להרפות ולשמר בתודעתנו את המאבק הזה כל הזמן מגלה לנו סוד עמוק. לא מדובר כאן רק במלחמה כנגד עם ספציפי. עמלק זוהי רוח. זו צורת התנהגות וחשיבה רעילה ומסוכנת, שעלולה להופיע ולהותיר את זרעי הפורענות שלה גם אצלנו. מחובתנו להיות מודעים להשפעות המזיקות ולטביעות האצבע שלה בחיינו.

במקום הזה בדיוק מופיע פורים ואיתו הארה מיוחדת משמים. כּלֵי נשק רבי עוצמה שיעזרו לנו לנצח במלחמה הזו ולהביס את העמלקיות המקננת בנפש. המאבק מתרחש בארבע חזיתות בקרב שבו כולנו לוחמים.

העצבות

האדם המודרני היה אמור להיות שמח ומאושר מאי פעם. התפתחות הטכנולוגיה פתחה לפניו אופקים חדשים. איכות החיים עלתה פלאים, הרפואה מצאה תרופות למחלות שפעם נחשבו חשוכות מרפא, תוחלת החיים קפצה בעשרים שנה תוך כמה עשורים ודברים שבעבר היו בלתי אפשריים הם היום מובנים מאליהם. ולמרות זאת אחת מהמחלות הקשות של העולם המערבי היא העצבות. דור שלם סובל ממצבי רוח מדכאים ומיליונים חיים על פרוזאק. היום כשאדם מגיע לעבודה עם חיוך קורן פרוש מאוזן לאוזן שואלים אותו בסקרנות מה קרה והאם אראלה במקרה התקשרה אליו. אם יגיע בפרצוף עצוב הוא עלול להיתקל בשיוויון נפש, שלא לומר התעלמות אדישה. ככלות הכול, חסרות סיבות להיות מדוכא? האוברדראפט, הלחץ בעבודה, הבעיות בבית…

כל זה בולט אצל מי שהיה אמור להיות האדם המאושר בשושן הבירה. המן. הוא צועד לו על גג העולם, זוכה בקידום לתפקיד הבכיר ביותר מהודו ועד כוש, כולם כורעים ומשתחווים לפניו, אבל…לא. "כל זה איננו שווה לי". הכישרון המיוחד להסתכל על מאית הכוס הריקה, אותו יהודון שמסרב להשתחוות לו, ובגללה לזלזל ולבטל במחי יד את כל הטוב שיש לו, הוא כשרון עמלקי מיוחד, אך רבים מאמצים אותו מבלי משים.

משפט המפתח של חז"ל לחודש הזה – "משנכנס אדר מרבים בשמחה" – מקפל בתוכו מסר מהפכני. באדר לא מתחילים בשמחה, רק מרבים אותה. כי המצב הטבעי, הפשוט והבריא, שאמור להיות כל הזמן הוא לשמוח.

כשאדם חוגג יום הולדת שואלים אותו לפעמים 'מה הגיל שלך?'. מעניין שבעברית למילה 'גיל' יש משמעות נוספת. 'שמחה'. אם כך, בעצם עומק השאלה הנ"ל הוא – 'מה השמחה שלך?' – עד כמה אתה אדם שמח, עד כמה הצלחת השנה לתת משמעות וליצוק תוכן לחייך כך שהפכת להיות אדם מאושר ושמח יותר.

כאן בדיוק מגיע חג הפורים. אחת מארבע המצוות המיוחדות לו היא משתה ושמחה. מצווה המלמדת אותנו שהשמחה אינה תלויה בדברים נדירים ויקרי ערך הנמצאים מחוץ לאדם, וגם לא בכמה כסף, מעמד או פרסום יהיו לו. היא קרובה וזמינה מאוד אם רק נרצה ונאפשר לעצמנו לחוש בה, ולא ניתן לדברים זרים לקלקל לנו. מחקר מרתק שפורסם לאחרונה מגלה שבעוד מבוגר מחייך כ-15 פעם ביום, לילד זה קורה בערך 400 פעמים. האם אתם מסוגלים לשער מה סיבת ההבדל?

הבדידות

החזית השניה מגלה גם היא פרדוקס מוזר. אמצעי התקשורת מאפשרים לאדם המודרני להיות מחובר בקלות לכל היקום כמעט. רשימת אנשי הקשר בסלולארי שלו מעולם לא היתה תפוחה יותר, הוא מתהדר בשלושת אלפים חברים בפייסבוק, 1500 הודעות ווטס-אפ ביום, ותמונותיו גורפות אהדה בכל רחבי האינסטגרם. הוא חי בענן רועש וקולני, המייצר אשליה מדומה של קשר ושל חברות. מבט עמוק מגלה שמעולם לא חש האדם בודד כל-כך. אף פעם לא הסתובבו בינינו כל כך הרבה אנשים הצמאים לחום, אהבה ויחס, אבל כל מה שהם מקבלים הוא לייק זול ושטחי. לא נדיר לראות קבוצת בני נוער שבמבט מרחוק נראים כמשוחחים ביניהם. אך כשאתה מתקרב אתה מגלה חבורת יחידים שכל אחד שקוע בעומקו של המכשיר שלפניו ואין שום שיג ושיח בינו לבין היושב לידו.

פורים מעניק לנו מתנה שניה. "משלוח מנות איש לרעהו". כלי נשק רב עוצמה המסוגל להפיל מחיצות ולחבר בין לבבות. למרבה הצער אנחנו מבזבזים אותו על השכנים בדירה ליד ועל החברים הכי טובים שלנו, במקום להשתמש בו דווקא אצל מי שהקשר אתו קר או מסובך, ויש לנו כלי עזר חזק לפתוח דף חדש ולהעלות את היחסים על פסים אחרים.

אנוכיות

תינוק הוא ייצור אנוכי להפליא. אגואיסט מושלם. מה מעניין אותו בחיים? רק הוא בעצמו. לאכול, לישון ולעשות את צרכיו. אין לו בעיה להרים את הבניין בצווחות אימים בשלוש בלילה רק כי נפל לו המוצץ, מבלי להתחשב כלל בהורים המסכנים שרק לפני שעה הלכו לישון או ביתר השכנים העייפים.

עד כאן הכול בסדר. ככלות הכול, לא ציפינו ממנו למשהו אחר. אנחנו כן מצפים שיום אחד, עם הגיל ובניית האישיות, יתחולל בתוכו שינוי. הוא יצליח לראות לא רק את עצמו אלא גם את סביבתו, לחשוב על אחרים, להתחשב בהם ולהעניק להם. בדרך כלל זה באמת מה שקורה אך לא תמיד. אצל המן, למשל, כנראה שמשהו השתבש בדרך. הוא היה שייך לזן המיוחד של האנשים המשוכנעים עמוקות שכל העולם מסתובב סביבם. ליבו הסוער רחש הערכה עמוקה, שלא לומר הערצה כובשת, לאדם אחד בלבד. המן האגגי… הוא היה מזריק לעצמו בכל יום את סם הכבוד כשמהודו ועד כוש כולם כורעים ברך בפניו, והספיק יוצא דופן אחד כדי להוציא אותו מדעתו. כאשר המלך אחשוורוש שואל אותו בתמימות "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?", הוא לא מהסס לשניה. אין לו ספק קל שהמלך מתכוון אליו עצמו. וכי אפשר להעלות על הדעת אפשרות אחרת?

האנטי-תזה לאנוכיות העמלקית מתגלה אצל אסתר. המלכה אצילת הנפש המתעקשת לגלות למלך את מזימת ההתנקשות בו דווקא בשם מרדכי ומביאה בזה גאולה לעולם. הרבה סיבות היו לה לקחת את הקרדיט לעצמה, ובכל זאת היא לא עושה חשבון ויודעת להשאיר לאחרים את המקום שלהם מבלי להשתלט ולתפוס את כל הבמה. התרופה שפורים מציע לנו כדי לשרש מקרבנו את האנוכיות היא מתנות לאביונים. "כל הפושט יד ביום הזה", קבע חז"ל, "נותנים לו". פתח את היד ואת הלב והַרְגֶל את עצמך לחלוק את הטוב שזכית לו עם אחרים. כל נתינה פותחת לנו עוד צוהר בלב והופכת אותנו לאנשים טובים יותר.

אובדן זהות

המגילה נפתחת בתיאור הצבעוני של משתה אחשוורוש. מהודו ועד כוש זורמים העמים השונים לקחת חלק במסיבת הפאר של המלך הראוותן. למרבה הצער גם היהודים לא נותרים מאחור. הם מצטרפים להילולה הגדולה ושוכחים את עצמם. גם כשאחשוורוש השתמש בכלי המקדש והופיע מלובש בבגדיו של הכהן הגדול, לא התעוררו היהודים וזעקו בכאב על כך שרק לפני כמה עשרות שנים התנוסס לו לראווה בית חייהם בירושלים, והיום כל הקדוש להם נרמס לנגד עיניהם. את כל זה רואה מרדכי ומזדעזע. הוא יודע שחייבים לעשות משהו חריף שיעורר הדים, אחרת קצרה הדרך להתבוללות והיטמעות בנכר. אולי זה הפשר למעשה המסוכן והיומרני שלו בהתגרות בהמן, מעשה שגלגל עלינו גזירת השמדה נוראית שכמותה כמעט ולא ידעה ההיסטוריה. הרי מסתבר שלוּ היה רוצה היה מצליח למצוא דרך להתחמק משער המלך, ולא מתעקש לעמוד בהפגנתיות דווקא כשהמשנה למלך הרצחני עובר. ייתכן שמעשהו של מרדכי היה מכוון למקום אחר. הוא הרגיש חובה לעצור את הסחף ולעורר את אחיו הנרדמים. לצורך העניין היה מוכן אף למסור את נפשו ולהיהרג על ידי המן על מזבח אמונתו ובלבד שיראו כולם כיצד יהודי דבק באמונת אבותיו בכל מצב ובכל מחיר. בסופו של דבר באה גזירת ההשמדה של המן ועשתה את העבודה. היא השיבה הביתה את כל המתרחקים כשהזכירה להם – יהודים אתם ויהודים תהיו.

כאן מגיעה המתנה הרביעית – מקרא מגילה. הספר שמזכיר לנו מי אנחנו ולמה אנחנו שייכים. לימוד התורה בונה אצל כל יהודי את עמוד השידרה הרוחני שלו ומחבר אותו בצורה עמוקה יותר אל הזהות שלו.

       חג הפורים מביא בכנפיו הזדמנות לקבל הארה והתחזקות בכל אחד מן התחומים הללו. ארבע המצוות המיוחדות שלו הן כלי עבודה רבי עוצמה שיכולים לסייע לנו כל השנה במערכה הנפשית כנגד הרוח הרעה שהביא עמלק לעולם. נצא בעז"ה מן הפורים הזה מצויידים בכוחות ועוצמה שילוו אותנו כל השנה.

_____________________________________________________________

תרגיל התבוננות:

נסו להיזכר במקרה בו פגשתם בעצמכם אחת מן המידות הנ"ל – עצבות / בדידות / אנוכיות / אובדן זהות.

במה זה התבטא? מה הרגשתם אז? מה המחיר שזה גבה מכם?

אילו דברים יכולים לעזור לכם להעצים בכם את השמחה / החיבור לזולת / הנכונות לתת ולוותר / הזהות שלכם?

מה תוכלו לעשות בשבועיים הקרובים שיחזקו בכם את אחד או יותר מהדברים הנ"ל? מוזמנים לרשום לעצמכם דבר או שניים שאתם מוכנים לקבל על עצמכם או לקחת לתשומת ליבכם כדי להתקדם באחת החזיתות, ובעוד זמן מה בדקו את עצמכם איך זה השפיע.

למעוניינים לצפות בשיעור בוידאו:

והנה שיעור של סיון רהב מאיר המבוסס על המאמר הנ"ל, ועוד אחד חדש