שי חי או שאתה חי?

מכירים את ההרגשה המעצבנת של להיות מחוץ לענינים?
לשמוע שכולם מדברים בהתלהבות על משהו, ואתה לא רק שאין לך מושג במה מדובר, גם לא נעים לך לשאול ולספוג את המבטים המתנשאים של 'בואנ'ה אחי, אתה באווט טוטאלי…'.
ובכן, זה קרה לי השבוע.
חוויתי את התחושה המוזרה של אחד שבדיוק נחת מן המאדים וחסר לו מידע בסיסי של התמצאות בכוכב שלנו.
בדרך כלל אני דווקא די מעודכן.
אני יכול לספר בגדול על מצב המלחמה בסוריה, למנות את שמות המועמדים לנשיאות בארה"ב, וכמובן לדעת היכן התרחש פיגוע הדקירה האחרון כאן אצלנו.
אלא שמאז יום חמישי האחרון עסוקים אתרי החדשות, הכתבות והפרשנויות המלומדות, באירוע הגורלי – 'שי חי פרש!'.
ואתה מנסה לגלגל על הלשון את השם ושואל את עצמך 'מי זה (או אולי מה זה) שי חי?'.
כדי להשלים את החסך נעזרתי ברב גוגל בתוספת שיחה מזדמנת עם ערס חביב שהמתין לצידי בתור בקופת חולים.
ובכן, לטובת מי מאיתנו שחי לו ביקום המקביל בשבוע האחרון וגם הוא מכווץ גבות ומקמט מצח כדי להיזכר האם 'שי חי' הוא סוג של מאכל תימני או שמא מדובר במוצר טבעוני חדש, אסביר שמדובר במשתתף בתוכנית הריאליטי "האח הגדול". מתברר שלאורך שבוע שלם מדינת ישראל געשה כולה אחרי שהתכשיט הנ"ל שהיה הפייבוריט לזכות בדירת הפאר השמורה למנצח בתוכנית, החליט באופן מפתיע לפרוש ולצאת בצעד גאה מן הוילה עתירת המצלמות.
מיטב כתבינו הפליאו לתאר ולנתח, לפרשן ולדון בכובד ראש תהומי, בהשלכות של הצעד הגורלי, כאילו לא עסקנו בעוד תוכנית בידור אלא בתוכנית הגרעין של איראן, לפחות.

איך הגענו למצב הזה? הנה הסבר קצר.

לחיות את החיים של מישהו אחר
במשך אלפי שנות היסטוריה כמעט ולא היה לאנשים 'חיים'.
העבודה פשוט לקחה מהם את הכול.
רק כדי להתפרנס בדוחק ולהביא אוכל לילדיהם הרעבים הם נאלצו לעבוד באינטנסיביות מצאת החמה עד צאת הנשמה לאורך כל השבוע.
לפני 150 שנה קרה מהפך! התקדמות מבורכת ששינתה את העולם. קראו לזה – "המהפכה התעשייתית". הטכנולוגיה זינקה קדימה ומשימות שבעבר דרשו עשרות פועלים שיזיעו במשך ימים שלמים, נעשות כעת בדקות ספורות על-ידי נהג בטרקטור ממוזג או מכונה הנשלטת בידי בקרה אלקטרונית.
התוצאה היא שפתאום נוצר לאדם חלל גדול של זמן פנוי. העבודה מתקצרת ויש לו עוד שעות רבות להקדיש לדברים נוספים.
ללא ספק טמונה כאן תקווה גדולה עבור המין האנושי.
מעכשיו אפשר לא רק 'לשרוד' אלא גם 'לחיות'.
להרחיב אופקים, לפגוש, ללמוד, להתפתח.
אלא שלמרבה הצער זה כמעט ולא קרה.
על החלל הגדול של הזמן שלנו השתלטה תעשייה אדירה בשם "עולם הבידור". מאות ערוצים של טלוויזיה וכבלים, הצגות, הופעות וסרטים שממלאים לאדם כל שניה פנויה שיש לו. מאות מיליוני אנשים נשבו מהר מאוד בקסם. בצבעוניות, באקשן ובדרמה הנוצצת שהופקה בקפידה לנגד עיניהם.
השורה התחתונה היא הרת גורל.
העולם המערבי מקדיש אחוז עצום (!) מזמנו לבהייה במסכים ולצפיה בלתי נגמרת בסדרות ותוכניות, כשהוא מזניח מאחור את כל העיסוקים והתחביבים שהיו מנת חלקו בעבר. המוני אנשים עסוקים בלהציץ לחיים של אנשים אחרים במקום לחיות ולחוות את החיים של עצמם…
מה שראינו השבוע בתקשורת הישראלית הוא המחשה צורבת לאבסורד שנוצר. במדינה צעירה הנתונה במאבק קיומי מול מחבלים דוקרים, מנהרות טרור ופצצות גרעין, עוסקות כותרות ראשיות במשך ימים שלמים במעשיו והגיגיו של פליט ריאליטי, כולל ראיונות מקיפים עם משפחתו וחבריו, בילדותו המלבבת ובתוכניותיו לעתיד (להיות ראש ממשלה, אם התעניינתם). מי שחיפש השבוע תחפושת לילדו לרגל חג הפורים המתקרב לא היה יכול שלא להיתקל בדמותו הגאה של אותו שי חי המפארת את המדפים?
ואותה עומד מול כל זה ולא מבין.
תגידו, יכול להיות שמישהו כאן התחלק על השכל?
יכול להיות שאיבדנו פרופורציות?
האם תרבות שבוחשת וחופרת בסוג כזה של הבלים, לא מכריזה בעצם עד כמה היא דלה וריקנית?

אז מצטער, חברים, הנה, יצאתי מהארון.
אני מודה בזה.
לא צפיתי מעולם בתוכנית של 'האח הגדול', אני לא יודע מי זה שי חי, ולהגיד ת'אמת – זה גם לא מעניין אותי.
מזמן כבר עשיתי את הבחירה שלי, גם אם היא פחות פופולארית במדינת ישראל 2016.
בעולם שלי – לא שי חי, אלא אני חי!
ותאמינו לי, זה הרבה יותר נחמד.