שאלה: רק לפני שבועיים חזרתי מפולין. המסע לשם הותיר רושם חזק ונגע לי עמוק בלב. אחרי חודשים בהם קראנו ולמדנו על הזוועה של השמדת שישה מיליוני יהודים, להיות שם ולראות בעיניים את המקום בו קרו הדברים – זו חוויה מטלטלת ומסעירה. אבל הנה מגיעה לה שבת זכור ואנו עומדים לקרוא בתורה על ציווי חד-משמעי…להשמיד עם שלם – "מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק". הסתירה בין שני הדברים צועקת עד לב השמים. איך אנחנו יכולים לעשות דבר כזה?! נכון שהדבר כתוב בתורה, אבל עדיין קשה לי מאוד עם המוסריות של המשימה הזו. היא פשוט מזכירה לי את מה שהנאצים עשו לנו. איך אנחנו יכולים לעשות את זה לאחרים?! ובכלל, במה שונה האמונה שאנחנו 'עם נבחר' מהתפיסה הפסולה של הנאצים על גזע עליון?
תשובה: הקושי המוסרי במחיית עמלק לא הציק רק לך. הוא הטריד את מלך ישראל הראשון בכבודו ובעצמו. כאשר שאול נשלח על-ידי שמואל הנביא להילחם בעמלק התחוללה בתוכו סערה פנימית. "בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבֵא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה?! ואם אדם חטא בהמה מה חטאה?! ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו?!" (יומא כב,ב). התהיות על מוסריות המשימה גרמו לו למעצורים בביצועה והתוצאה היתה החמצת ההזדמנות היסטורית להשמיד את עמלק. האמת חייבת להיאמר שכיהודים באמת קשה לנו עם מצוות מהסוג הזה. הלב הטוב והרחמן שלנו פחות מתחבר לאמירות מסוג "מחה תמחה" ומעדיף משימות כמו "פתח תפתח את ידך", "עזוב תעזוב עימו", השבת אבידה, צדקה וחסד. ולמרות זאת, לא נוכל ולא נרצה למחוק פסוקים מפורשים בתורה, ואם נעמיק בהם אולי נצליח להבין יותר מה עומד מאחוריהם.
מיהו עמלק?
נעים וקל יותר לעצום עיניים ולדמיין שבעולם שלנו יש רק טוב. שכל הבריות נעימות ושואפות לתיקון עולם, והקלקולים הם סוג של תקלה צדדית כתוצאה של אי-הבנה מקרית. אך מה לעשות והמציאות שונה. יש בעולם שלנו גם רוע, אכזריות ושיפלות נוראית. האנושות שילמה לכל אורך ההיסטוריה (עד ימים אלו ממש…) מחיר גבוה על התעקשותה להתכחש לצד האפל שבמציאות וסירובה להילחם בו עד כלות. תורת ישראל ידעה מאז ומעולם לומר את האמת כמו שהיא. גם אם היא אינה פופולארית. גם אם היא מעיקה על בלוטות המוסר של כמה אניני דעת. 'עמלק' הוא אב-טיפוס של הרוע המזוקק בעולם. כוח של רשע אכזרי ודורסני שבמשך מאות שנים הפיל את חיתתו על העולם הקדום, ביצע פשעי מלחמה, זינב בנחשלים והותיר הרס וחורבן בכל מקום בו דרכה כף רגלו. אותה תורה שמלמדת את עם ישראל ואת העולם כולו לחתור לעולם טהור בו הטוב והחסד יאירו לכול עד כדי שֶיַגוּר "זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", היא זו שמעידה על גזע עמלק שהוא גידול ממאיר בגוף העולם. הדרך היחידה להציל את האנושות היא בניתוח חירום של כריתת האיבר הנגוע שיעניק חיים לשאר הגוף.
ייתכן שגם בשושן הבירה לפני אלפיים וארבע מאות שנה נשאלה שאלה זהה לשלך. יהודים טובים ועדיני נפש התקשו להכיר בכך שיש בעולם סוג כזה של רוע. אבל אז, לפתע, הנחש הארסי הרים את ראשו וחולל את גזירת 'הפתרון הסופי' בגירסתה המקורית – "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד". למה? ככה! רק מפני שהם יהודים. עלינו לדעת – אם אנחנו 'נרחם על אכזרים', זה רק עניין של זמן עד שאותו עמלק יימצא את ההזדמנות להגיח ממאורתו בפתאומיות ולהתאכזר על רחמנים.
עמלקי – יהודי?!
כמובן שכל עוד יש סיכוי לתיקון איננו ממהרים להניף את החרב. הרמב"ם כבר פסק ש"אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום" (מלכים ו,א), ולא הוציא מן הכלל את עמלק. איננו מקימים מחנות השמדה לאף אחד, וגם לעמלק אנו פותחים בהצעת שלום. אם עמלקי ירצה להתגייר להלכה אין מניעה בידו (רמב"ם איסורי ביאה יב,יז) והגמרא אף מספרת ש"מבני בניו של המן לימדו תורה בבני-ברק" (גיטין נז,ב). אך במקרה שנתקלים בסירוב ומתברר שהעומד לפנינו הוא אותו עמלק הישן, המוכר והנורא – יוצאים למלחמת חורמה בשם הטוב והחסד ולמען החיים. זהו המעשה האחראי והמוסרי ביותר שאפשר לעשות.
לגבי ההשוואה לנאצים רק נעיר – התפיסה היהודית של עם נבחר רחוקה כרחוק שמים מארץ מ'תורת הגזע' של היטלר. האם אפשר להשוות בין החלטה שרירותית על גזע עליון שנוטל לעצמו באלימות דורסנית את הזכות לנצל, לשעבד ולרמוס את כל העולם תחת מגפיו ולהרוג את כל מי שמתנגד לו, לבין הייעוד של עם ישראל להיות למופת מוסרי ואור לגויים, לצינור שיביא את ההארה והטוב האלוקי לכל העולם?!
ומילה אחרונה לסיום – האם היום, כאשר התערבבו העמים ולא ניתן להצביע על עם מסוים ולזהותו כעמלק, המצווה הזו בטילה? בהחלט לא. בכל מאבק שלנו עם כוחות של רע, בעולם ובאדם ואפילו בתוך עצמנו, אנו שותפים למלחמה ההיסטורית של עם ישראל למיגור כוחות הרע ולהופעת הטוב.
