לתיבת המייל שלי הגיעה ההודעה הבאה מגורם בלתי מוכר: “חדש!!! אם עד היום תחום ההפריה החוץ גופית שימש לזוגות עם קשיי פוריות, מעכשיו יוכלו להשתמש בו גם כל השאר. כל זוג שרוצה לוודא שהילד שלהם יהיה בריא יותר יוכל לפנות למרפאתנו. בטיפול מיוחד ומתקדם נבצע סלקציה בה תוכלו לבחור את מי להביא לעולם ואת מי לא. ייערך סינון של עוברים עם גנטיקה הנוטה לפתח סרטן, סוכרת ובעיות רפואיות נוספות, כך שתישלל מראש התפתחות של תינוק עם נטייה למחלה”.
מה אתם חשים למקרא ידיעה שכזו? התפעלות? שמחה? שולפים את הטלפון וממהרים לתפוס תור בקליניקה החדשה? או שאולי יש כאן מקום למחשבה נוספת. התקדמות המדע גוררת אחריה לא מעט דילמות אתיות ושאלות מוסריות כבדות משקל שיש לתת עליהן את הדעת וצריך להיזהר מלהסתנוור מפלאי הטכנולוגיה ולהתעלם מהמשמעות של הפיתוחים החדשים והמחירים שלהם.
רצים קדימה
קצב ההתפתחות של העולם הוא בלתי נתפס. דברים שלפני עשרים שנה היו נראים כמו מדע בידיוני, נמצאים היום אצלנו בכיס ואנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו. מה יהיה עוד עשרים שנה? קשה לצפות אבל לאור ניסיון העבר מסתבר ששום דבר אינו בגדר בלתי אפשרי. אלא שהנטיה להסתער על מוצר חדשני ולהתפעל מהגילוי המדעי האחרון, גורמת לפספס את הדיון הקריטי במשמעות המוסרית, הנפשית והחברתית שלו. הנזק שעלול להיגרם מכך הוא רב ביותר. נסו לדמיין ילד בן 9 יושב ליד הגה של משאית ולוחץ על דוושת הגז. התוצאה עלולה להיות קטלנית. כאשר נהג עם רמה מנטאלית ומיומנויות של כיתה ד’ מחזיק בידיו מפלצת רבת עוצמה שכזו, לא מעט דברים עלולים להידרס בדרך. הרב קוק בספרו “אדר היקר” מתאר בדיוק כך את דרך צעידתו של העולם. שני כוחות מובילים אותו – “הרצון” ו”היכולת”. ‘היכולת’ זו ההתקדמות המדעית והטכנולוגית שלו. ‘הרצון’ זו המודעות, התבונה והעולם המוסרי. וכך צועד לו העולם בשתי רגליים כשכמעט תמיד ה’רגל’ שמובילה את הצעידה היא דווקא זו של היכולת. האדם כבר הגיע לירח ואף שלח חלליות אל מעבר למערכת השמש, הוא פיצח את סוד הגנום האנושי והגיע ליכולות מדהימות בשיבוט גנטי, הוא מחזיק בידיו סמארטפונים מדהימים ופיתח אפליקציות שיתוף ורשתות חברתיות שמקשרות בין מיליארדים. אך העולם נחפז לעשות את כל זה מבלי לדון ולהתלבט במשמעות המוסרית של הדברים. כיצד ההתקדמות הזו משפיעה על החברה? מה היא עושה לתא המשפחתי? מה ההשלכות שלה להתפתחות הנפשית של ילדים ולחיי החברה שלהם? כיצד להשתמש בפיתוחים הללו לטובה ובאופן מוסרי, מבלי להיגרר להשתלטות מסחרית, ולניצול ציני של היכולות הללו גם על חשבון ערכים חשובים?
מה צריך להוביל?
כאנשים מאמינים אין לנו ספק שההתקדמות של העולם היא דבר מבורך. יש בתוכו כוח פנימי שדוחף אותו למקום גבוה יותר ומלאך שתובע ממנו ללא הרף “גדל”. תיקון עולם במלכות שד-י כולל בתוכו לא רק את הצדדים הרוחניים של המציאות אלא גם את הגשמיים. מיגור המחלות והתגברות על איתני הטבע, שיפור איכות החיים ופיתוח אמצעי התקשורת והעברת המידע בין אנשים. יחד עם זה חוק המציאות קובע שכל אור מטיל גם צל. והפער בין שתי הרגליים בהן האנושות צועדת יוצר תהום בה נופלים רבים מספור. התפקיד שלנו כהורים, כמחנכים וכאנשי אמונה הוא לצמצם את הפער הזה ככל שניתן. לעורר את המודעות לכך שכלי אינו רק אמצעי טכני לשימושנו אלא גם גורר אחריו מסר שמשפיע ומעצב את המשתמש בו (“המדיום הוא המסר”, מרשל מקלוהן). לערוך דיון יסודי ורחב היקף על המשמעויות הרוחניות והמוסריות של פיתוחים טכנולוגיים ולהיות מוכנים לשלם לפעמים את מחיר הוויתור על המצאה כזו או אחרת כאשר היא גוררת איתה מחיר מוסרי, נפשי או חברתי גדול. לא ייתכן שהורים ייקנו לילד סמארטפון ללא דיון יסודי ואמיץ ביניהם על המשמעות של הדברים, ובלתי מתקבל על הדעת שמשרד המדע והטכנולוגיה של מדינה יהיה מנותק ממשרד החינוך או מאנשי רוח ומומחים חברתיים שיוכלו לנתח ולדון במשמעויות ובדילמות העולות מן הפיתוחים החדשים.
השלימות, תגיע בסופו של דבר מאיחוד הכוחות, המוסרי-רוחני והטכנולוגי-מדעי, לטובת האנושות. ובינתיים אם צריך לבחור בין החלפת האייפון למכשיר מהדור החדיש יותר לבין ללמוד עוד פרק במסילת ישרים, נראה ששדרוג האדם קודם לשדרוג המכונה.
