אזהרת קריאה: מי שהמילים "אלנבי 40" לא אומרות לו שום דבר, מוטב שידלג בקלילות לאחד המאמרים המצוינים האחרים באתר הזה וייהנה מדברי תורה מחכימים ומעשירים. לטובת מי שבכל זאת בחר להמשיך ולקרוא נשתף בכאב במחשבות על אירוע נורא שכמעט חמק לו מתחת הרדאר שלנו.
בשבועיים האחרונים מה שתפס את הכותרות היה גל האירועים הלאומניים ששטף אותנו. העדכונים הבהולים על הדקירות האחרונות גרמו למה שאירע באותו מועדון ריקודים תל-אביבי להידחק לשולי החדשות, למרות המשמעות מרחיקת הלכת של מה שקרה בו. מפאת כבודם של הקוראים וכבודה של האכסניה המכובדת של עלון תורני לשבת לא נחזור על פרטי המעשה שידועים ומפורסמים בתקשורת, אך לא נוכל שלא להיזכר בפרשיה מקבילה המתוארת לפרטי פרטים בתנ"ך. מדובר היה באיש מהר אפרים שנקלע עם פילגשו ליישוב על גבעה בה גרו בני בנימין. האורח הזר מתארח אצל אחד מתושבי המקום אך זוכה לקבלת פנים נוראית משאר התושבים שאונסים ומתעללים באישה עד אור הבוקר (שופטים פרק יט'). האירוע הפלילי הנ"ל לא נסגר בהתערבות משטרתית מקומית והעמדת האשמים לדין, אלא הוביל למלחמת אחים עקובה מדם בה נספו מעל שישים אלף לוחמים! הסיבה: קיים הבדל עצום בין מקרה בו פושע יחיד מבצע את זממו, לבין מצב בו החברה כחברה מקבלת את העוול ואף נותנת לו לגיטימציה. בסיפור התנ"כי בני בנימין חיפו על אנשי הגבעה וסירבו להסגירם והדבר הוביל למלחמת חורמה נגדם ולהשמדה כמעט טוטאלית של שבט מישראל. רבי יצחק עראמה, בעל 'עקידת יצחק' (שער כ'), לומד מכך מסקנה הלכתית נוקבת. השאלה שעסק בה היתה לגבי מיסוד הזנות. האם מוטב לאפשר את התנהלות התופעה הזו על ידי נשים יהודיות רווקות ובכך להציל אנשים מליפול בעוון אשת-איש החמור יותר. מסיפור פילגש הגבעה הוא מסיק בנחרצות שהתשובה לכך שלילית. מוטב שיחיד ייכשל בדבר חמור מאשר חטא קטן יותר אך שנעשה בהסכמת הרבים – "הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה אם לא בפורענות הקהל".
האירוע שהתרחש באותו מועדון תל-אביבי ארך זמן רב ואף צולם על ידי חלק ממשתתפיו שמיהרו להפיץ את הסרטונים ברשתות חברתיות כדי לשתף את חבריהם שהחמיצו את ה'חגיגה'. הדברים הגיעו לתקשורת ובעקבות מחאה שהובלה על ידי כמה חברות כנסת מהאגף הליבראלי-פמיניסטי הוצא למקום צו סגירה זמני עד לסיום החקירה.
ההחמצה בעניין היא כפולה:
ראשית, כמה חבל שמי שעומד בראש המחאה על מעשה השחיתות המזוויע שנעשה שם אלו דווקא אותן פוליטיקאיות, כאשר ההקשר שניתן לכך הוא עוד מאבק פמיניסטי, בעוד שלא אמור להיות אדם שפוי ומוסרי אחד במדינת ישראל שלא יזעק חמס על העוול שקרה שם.
שנית, חיצי האשמה הופנו בעיקר אל מנהל המקום שאיפשר למעשה כזה לקרות תחת רשותו, בעוד שלמעשה השותפים בפשע היו רבים. איך קורה לנו כחברה וכעם שהצטיינו מאז ומעולם ברגישות לזולת, בחסד ובעדינות, שהגענו למצב מחפיר כזה? איך ייתכן שבחורה שתויה וחסרת אונים מנוצלת במשך זמן רב על ידי אנשים רבים בפועל ממש, או לפחות בלצחוק, להריע ולצלם ולשתף?! הכסדום היינו ולעמורה דמינו?! איך ייתכן שמתוך המון האנשים שהיו שם לא קם אחד ודרש להפסיק את ההתעללות הזו?! איך לא קם גבר אמיתי אחד שיתקשר למשטרה או שייקח את הבחורה האומללה ויסיע אותה הביתה?! האם איבדנו את הרגישות המוסרית המינימאלית?! האם אפסו מאיתנו החמלה והרחמים על אדם שנברא בצלם אלוקים וכבודו מושפל לעינינו עד עפר?! אנו רואים שבימי התנ"ך יצאו על דבר כזה למלחמת אחים. האם במדינת ישראל של המאה העשרים ואחת ניפול בתסמונת הש"ג ונסתפק בנזיפה וקנס לבעל המקום על ה'בלאגן' שקרה אצלו או שנבין שמה שהתגלה כאן הוא קצה הקרחון של פרצופה המכוער ומזרה האימה של חברה שמאבדת את ערכיה הבסיסיים ביותר?
פרשיית אלנבי 40 מיהרה לרדת מן הכותרות והתקשורת נחפזה לה בשמחה אל האייטם הבא, אך את השאלות החריפות שצצו כאן לא ניתן לטאטא ולהעלים:
האם ייתכן לתקשורת עצמה יש חלק בעניין?! האם ייתכן שההרגל לצרוך את מנת הריאליטי היומית, גדושת התככים, המניפולציות ודורסנות-הזולת-למען-האינטרסים-שלך, לא עוצר גם כשהריאליטי הופכת למציאות ממש, ואנשים פוגשים מול העיניים דברים כאלו אך ממשיכים פשוט ממשיכים 'לחיות בסרט'?
האם יש קשר בין אובדן ערכי היסוד של צניעות וגבולות ביחסי גברים-נשים והמתירנות הגואה שהעולם המערבי מתאפיין בהם, לתופעות של ניצול, החפצה והשפלת נשים מחד, והתפרקות מוסד הנישואין וחורבן התא המשפחתי, מאידך?
האם לא הולך ומתבהר לנגד עינינו כיצד הזלזול במסורת וראיית ערכים שמרניים ויהודיים כדבר פרימיטיבי שאבד עליו הקלח, מגיע במוקדם או במאוחר לריקבון ערכי ולשקיעה בתהומות של ייצריות והתפרקות מוסרית?
על הקשר הישיר בין עישון לסרטן הריאות מעידים מחקרים רבים מספור. האם פרשיית אלנבי 40 אינה עדות ברורה וצורבת על כך שתרבות ש'אין לה א–לוהים' מאבדת את עצמה לדעת ומהר מאוד תגלה שגם 'אדם' אין לה?
המאמר יפורסם בעלון 'שבת בשבתו'
