שאלה: אני לא מבינה איך אפשר להמשיך לשמוח ולרקוד אחרי הפיגועים הנוראיים שקרו השבוע. בתוך שלושה ימים נרצח זוג בשומרון, עוד שני יהודים בירושלים, נער נדקר, יש פצועים קשה ומי יודע מה הלאה. היום בערב מגיע חג שמחת תורה ואני רק מרגישה איך העיניים שלי מתמלאות דמעות והלב שלי בוכה…
תשובה: שלום לך ומועדים לשמחה.
תחושת הכאב והצער על מותם של יהודים יקרים שמתו על קידוש ה' בעיצומו של זמן שמחתנו היא צורבת ומטלטלת, אך היא רק מחדדת לנו על מה בדיוק אנחנו שמחים בחג הזה.
לו היה מדובר בשמחה סתמית וחיצונית, היא אכן היתה מתנגשת וסותרת את הרגשת העצב על מותם של אותם קדושים.
אך השמחה שלנו בחג היא עמוקה ופנימית ונובעת קודם כל מכך שאנו יהודים. זו שמחה על כך שזכינו להיות בנים אהובים לעם הנבחר, שאנו קשורים לבורא עולם, והוא נתן לנו את כלי חמדתו – תורה יקרה מפז שאנו זוכים לסיים עכשיו את קריאתה.
אלו בדיוק הסיבות שבגללן אותם מחבלים שונאים אותנו ומנסים לפגוע בנו – בגלל מי שאנחנו ובגלל אמונתנו. "כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ. עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיך. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" (תהילים פג).
אנו שמחים על כך שאנו שייכים לעם שהביא לעולם את בשורת המוסר, הטוב והחסד. אנו גאים להאמין בתורה שבישרה לכל האנושות את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ואת האמונה בקדושת החיים של כל נברא בצלם אלוקים. אנו חשים זאת ביתר שאת כשאנו רואים כנגד מי אנו מתמודדים – אותם מחבלים המקדשים את המוות, האכזריות ותרבות הרצח והדם. אשרינו שזכינו להיות חלק מן הצד הטוב, הטהור והמאיר, ושהתהלכו בינינו אנשים יקרים מופלאים כמו הרב איתם ונעמה הנקין, הרב נחמיה לביא הי"ד ואחרים.
יתירה מזו, לא במקרה בחרו אותם מחבלים דווקא את ימי חג הסוכות כדי לבצע את זממם. הם רוצים ברשעותם להשבית את שמחת החג של עם ישראל.
לכן, גם המאבק שלנו בהם צריך להיעשות דווקא דרך השמחה. דרך המשך החיים, דרך התחזקות באמונה, דרך ביטחון מלא שהצדק והטוב סופם לנצח, וכל הרשעה כולה תעשן תכלה.
הרי אנחנו יודעים שאין לטרור סיכוי אמיתי לנצח את מדינת ישראל. כל שהוא יכול לעשות הוא לזרוע פחד, חולשה וייאוש. כנגד זה אנחנו נשאב מחג הסוכות ושמחת תורה אורות גדולים וכוחות עצומים של התחזקות, תקווה ושמחה.
חשוב גם שלא נשכח לרגע את המקום בו אנו נמצאים כעת. הרי גם לפני 70 או 700 שנה נרצחו יהודים. אלא שאז לא היה מדובר בארבעה אלא בארבעת אלפים או בארבעים אלף, ואז נאלצנו לעמוד אומללים וחסרי אונים ללא שום יכולת להגן על עצמנו.
הדור שלנו זכה להיוולד למציאות אחרת לגמרי.
יש לנו ב"ה צבא משלנו ומשטרה משלנו, ובסייעתא דשמיא הם זוכים לעשות נפלאות במאבק נגד הטרור ונגד אויבי ישראל. בכל המלחמות יצאנו כשידינו על העליונה, וגם מן המערכה הנוכחית נצא בע"ה מנצחים.
אחרי החג יגיע הזמן להתמקד באבל ובצער, לשבת שבעה ולמצוא את הדרכים להנציח ולהמשיך את דרכם של אותם קדושים. בינתיים נתחזק ביחד בשמחה וברוממות רוח. נעשה זאת בגבורה מתוך רצינות ולב טהור ומתוך אמונה גדולה שנצח ישראל לא ישקר. עם ישראל חי וקיים ואור הגאולה הולך וזורח עליו.
חג שמח!
