הרבי מקוצק, אחד מגדולי וחריפי אדמור"י החסידות אמר פעם משפט מפתיע: האשמה אינה בכך שיהודי חוטא. וכי מה בידו לעשות? הניסיון גדול, היצר מפתה וכוח ההתנגדות חלש, "ומה יעשה הבן ולא יחטא"?! האשמה היא בכך שאינו עושה תשובה! וכי מי מונע זאת בעדו?!".
ארבעים הימים שבין ראש חודש אלול ליום הכיפורים מוקדשים לעשיית תשובה. שיחות התעוררות, אמירת סליחות, חשבון נפש – כשכולם נועדו למטרה אחת: לדחוף אותנו לעשות תשובה. אולם בפועל נדמה שיש פער עצום בין הדיבורים הגבוהים והרצונות היפים, לבין מה שקורה בפועל. לא פעם מוצא האדם את עצמו שבוע אחרי יום הכיפורים כשהוא מתקשה להצביע בבירור על משהו מהותי שהשתנה בו אחרי ארבעים ימי הרחמים והסליחות. כאילו יש משהו שעוצר בדרך, מחסום שתוקע את רכבת התשובה בדהירתה ומעכב אותה מלהגיע אל היעד.
מהו אותו מכשול? האם יש דרך לנטרל אותו?
ניתן למנוע לפחות חמש תפיסות שעלולות להיות לרועץ בדרך, וכל מי שחפץ בשינוי ובהתחדשות אמיתיים יהיה חייב להתמודד איתן.
א. "כבד עליי" – התשובה נתפסת כדבר כבד, קשה, מסובך לביצוע. עצם הזכרת המילה 'תשובה' כבר מעוררת אצל אנשים מסויימים תחושות של עייפות וכבדות.
כנגד זה כבר אמר הרב קוק בספרו אורות התשובה "עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה". התורה עצמה מודיעה "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". אמת הדבר שנצרכת עבודה והתהליך לוקח זמן, אך עצם ההתנעה היא פשוטה להפליא ותלויה במחשבה וברצון בלבד, וכפי שנאמר בגמ' "המקדש אישה על דעת שאני צדיק גמור, אפילו הוא רשע גמור – מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו" (קידושין מט,ב).
ב. "לא רוצה להיות מישהו אחר" – התשובה נתפסת כצעד שמטרתו להכניע את עצמי למישהו זר, לוותר על המקום הטוב שלי והדברים שאני אוהב, להפוך להיות מישהו אחר שהוא לא אני. איזה בן אדם ירצה לעשות צעד מסוג זה?
כנגד התפיסה הזו יוצא הרב קוק ומסביר "תשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבוא לידי האושר הגדול של תשובה, והיא מרגשת בה את העונג הטבעי היותר גדול. פליטת החומרים המזיקים פועלת פעולתה הטובה והמבריאה בגוף כשהוא שלם בתכונתו, והרקה רוחנית של כל מעשה רע וכל רישומים רעים ומקולקלים הבאים ממנו…מוכרחת היא לבוא כשהאורגן בריא".
יש כאן "שינוי ראש", ונקודת מבט הרואה את התשובה כחזרה לעצמך, לנאמנות לעצמיות של האדם, כשחרור מהשפעות זרות ופליטה של חומרים רעילים שחדרו לגוף. לעשות תשובה פירושו לחזור להיות יותר בריא, יותר שמח, יותר אני.
ג. "אחרי כל מה שעשיתי אצלי זה כבר אבוד" – התפיסה שיש כאלו חטאים שאין אפשרות לתקן ולי אין סיכוי לחזור עוד בתשובה אחרי שירדתי לכזה שפל.
על כך כבר אמרו חז"ל וכתב הרמב"ם בהלכות תשובה: "אין לך דבר שעומד בפני התשובה… אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו". נאמר זאת כך – עוד לא נולד החטא שהתשובה לא יכולה למחוק אותו.
ד. "אני לא מסוגל לעשות את זה כמו שצריך" – התפיסה שתשובה שווה באמת זו תשובה מליאה, טוטאלית, מוחלטת. ואני הרי לא יודע מה יהיה איתי מחר… האם יש בכלל תועלת בתשובה החלקית שאני עושה?
בתפילת מנחה של היום הכיפורים אנו קוראים את ספר יונה ואת סיפור תשובתם של אנשי נינווה. ייתכן שהסיבה לבחירה לקרוא את הסיפור על אותם גויים ברגע היקר הזה בשיאו של יום הכיפורים, היא דווקא מפני שהתשובה של אנשי נינווה היתה שטחית, חיצונית ולפי דברי חז"ל גם לא החזיקה מעמד יותר מכמה שבועות. למרות כל זאת ה' חס עליהם וגזירת ההפיכה התבטלה. המסר אלינו ברור מאוד: אין לזלזל בשום רצון לתשובה ואפילו יהיה זעיר ביותר, ואין לבטל שום תשובה בטענה שהיא אינה מספיק רצינית ועמוקה. לכל דבר יש ערך רב.
ה. תוכנית עבודה – אחרי כל זאת חשוב גם להצביע על סיבה נוספת. רוב המחשבות והרצונות לשינוי, התחדשות ועשיית תשובה נשארים ברמה של הרצון המופשט והערטילאי ולא מתורגמים לתוכנית עבודה ממשית שתוכל להתממש במציאות. התוצאה היא שנשארים ביד עם רצונות יפים אך למחרת בבוקר ההתנהגות חוזרת להיות כפי ההרגל. אדם שמעוניין בשינוי אמיתי חייב לצאת ביד עם תוכנית עבודה הכוללת צעדים ריאליים, מדידים, מובנים, כדי שיוכלו לעזור לו להגשים את החלום ושהשנה הבאה תהיה יפה ושונה בע"ה.
