שיפה ושונה תהא השנה

אז מה אם גם שנה שעברה הבטחתי לעצמי שהפעם זה יהיה אחרת.

אז מה אם כבר שנים אני מנסה כמה דברים, ושוב מנסה, ושוב…

אז מה אם אותו קול פנימי לוחש לי בלעג: 'עזוב, על מי אתה מנסה לעבוד? הרי בסרט הזה כבר היינו… למה נדמה לך שהפעם זה יהיה אחרת?'.

אבל לא.

הפעם אני רציני.

אני לא מתכוון לוותר ולא חשוב מה יהיה.

לא מוכן עוד להשלים עם המצב ולמצוא את עצמי בעוד שנה תקוע שוב באותה נקודה.

אני נעמד מול המראה ומסתכל על עצמי.

האם אני מרוצה ממה שאני רואה?

האם זה מה שדימיינתי לי? זה האדם שתמיד חלמתי שאהיה?

אני עוצם עיניים חזק ומנסה לדמיין את ראש השנה תשע"ז. בדיוק עכשיו אבל בעוד שנים עשר חודש.

איזה מין אדם ישתקף אז לפניי במראה?

במה הוא יהיה שונה ממה שאני עכשיו?

ובכן, קשה לי להתחייב על דברים גדולים. מהפכים קיצוניים אף פעם לא עבדו אצלי.

ובכל זאת יש כמה דברים קטנים שאני יכול לסמן לעצמי כבר עכשיו.

דברים פשוטים, קרובים ויום יומיים שיוכלו לתת צבע חדש ומרענן לשנה המתחדשת.

מה למשל?

השנה אתן לעיניי לפגוש פחות אותיות על המסך ויותר על הנייר. יוטיוב ו-ynet ייאלצו לוותר על קצת זמן איכות איתי לטובת ערימת הספרים הגבוהה שהצטברה ליד המיטה שלי.

השנה אסתפק בשלוש מהדורות חדשות ביום ולא בשלושים. מתברר שמלאכת 'מצא את ההבדלים' בין מהדורה לחברתה הולכת ונעשית קשה יותר.

השנה לא אספר לוויז ש'איני הנהג' כשאני כן. אני סקרן להפליא מה כתוב בהודעה החדשה שקיבלתי אבל אתאפק עד החניה. מה לעשות, החיים יקרים מכדי להמר עליהם.

השנה אחליף את השלט התלוי מעל שולחני "אל תדחה למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים" במשפט אחר, עתיק אך מלא רעננות. "זריזים מקדימים למצוות". ולא רק למצוות.

השנה אחפש טוב יותר כדי למצוא בתוך עשרים וארבע השעות שקיבלתי בכל יממה, את מחצית השעה הנצרכת לטובת הדף היומי. הכמות הקטנה הזו מוסיפה איכות מיוחדת לכל היום כולו.

השנה אומר לאשתי שאני אוהב אותה ואתן לילדים שלי חיבוק חזק לפחות פעם ביום. אפסיק לבנות על זה שהם יודעים מעצמם שהם הדבר הכי יקר לי בעולם.

השנה לא אענה לטלפונים כשאני באמצע ארוחת ערב משפחתית, לימוד בחברותא או שיח זוגי. אם זאת את, אראלה, עשי טובה, תתקשרי שוב עוד חצי שעה. בסדר?

השנה לא אפספס את האנשים ה'שקופים'. את נהג האוטובוס והמאבטח, הטבח והקופאית. אזכור שכל אחד מהם הוא אישיות חיה עם רצונות ורגשות. גם הם זכאים להתייחסות והתחשבות ולפחות ל'בוקר טוב' לבבי.

השנה אני מקבל על עצמי להחמיא מכל הלב לאדם אחד לפחות פעם ביום, ופעם בחודש לעשות מעשה טוב גדול באמת מבלי לספר עליו לאף אחד.

השנה לא אגיע להדלקת נרות כל שבת עם הלשון בחוץ. אם כששבת נכנסת בארבע מצליחים להספיק בסופו של דבר את הכול, כנראה שגם כשהיא נכנסת בשבע יש אפשרות לעשות את זה, ולאו דווקא בשניה האחרונה…

השנה אוריד את המינון של הפיצות, הקולות ושאר מעדנים שעושים את דרכם לתוכי, ואתן מקום לסוגים אחרים של מזון קצת יותר טבעי. אם אצליח לצאת פעם בשבוע לריצת ערב זה בכלל יהיה נהדר.

השנה אסמן לי מראש רווק ורווקה שאני מכיר, ועד ראש-השנה הבא אעשה כל שביכולתי לדאוג שהם שיהיו נשואים. ארים טלפונים לבירור, אציע הצעות, וכמובן אתפלל עליהם מכל הלב.

השנה אתחיל במנהג חדש. במקום להגיע בקביעות לתפילה כמה דקות אחרי שהיא מתחילה ולצאת כמה דקות לפני הסיום, פשוט אהפוך את המצבים. 

השנה ארשה לעצמי לקחת קצת פסקי זמן מהסלולארי הצמוד, וארים לפעמים את העיניים לתכלת השמים הבהירה ולמה שמעליהם.

השנה אדע לאהוב את עצמי אבל לא לוותר לעצמי. אשמח במה שיש לי אבל לא אסתפק בו ואחתור תמיד קדימה.

השנה אזכור תמיד שאתה, אלוקים, מאמין בי וסומך עלי ושאני כאן בשביל השליחות המיוחדת שנתת רק לי.

השנה הזו הולכת להיות יפה ושונה.

אני בטוח בזה.

ואתם?