‘ארבע קושיות’ הן חלק בלתי נפרד מליל הסדר. אבל שנה חדשה שמתקרבת היא הזדמנות נפלאה לשמונה שאלות שכדאי לנו להפנות קודם כל לעצמנו. התשובות שֶנִיתֵּן עליהן עשויות להאיר באור חדש את השנה הבאה.
האם אתם מוכנים לאתגר?
1. על מה אני צריך להודות?
התחביב האנושי הנפוץ ביותר הוא לקטר. לא ייאמן כמה זמן ואנרגיות בני-אדם משקיעים בלהתלונן, להתבכיין, ולרחם על עצמם על כל מה שאין להם. מבלי משים הם שוכחים להודות על שפע הטוב שזכו לו, ונזכרים בו בעיקר כשהוא אובד מהם. חז”ל הקדימו רפואה למכה וקבעו (מנחות מג,ב) שיהודי צריך לברך בכל יום מאה ברכות. אלוקים מצידו לא זקוק אפילו לאחת, אך אנחנו צריכים לפחות לכמות כזו של תזכורות יומיות כדי להציל אותנו מלהתייחס לשפע שה’ מרעיף עלינו כמובן מאליו. שנה חדשה זו הזדמנות מצוינת לספירת מלאי. לערוך רשימה של כל הדברים שיש לנו ואנו צריכים להודות עליהם. מה דעתכם? לכמה תצליחו להגיע?
2. למה דווקא אני כאן?
אחרי התשובה הקודמת, עולה מעליה השאלה הבאה: כל כך הרבה קיבלתי, מה אני נותן בתמורה? הריאני כאן בעולם למטרה מסוימת. יש לי שליחות לבצע. האם זה בכלל במודעות שלי? עד כמה אני מפתח את הנטיות והכישרונות המיוחדים שאלוקים נתן בי ורותם אותם כדי למלא את התפקיד שלי בעולם? פקחתי את עיניי הבוקר וגיליתי שקיבלתי מתנה עוד יום של חיים. איזה תוכן אני יוצק לתוכו? האם אני מרוויח ביושר את הזכות להישאר בעולם הזה?
3. האם אני אופטימי ביחס לשנה הבאה?
יהודי הוא טיפוס אופטימי בהגדרה. כמה סבל וייסורים עברנו כְּעַם לכל אורך ההיסטוריה, ובכל זאת נשארנו מאמינים ואופטימיים. המעיין הבלתי נדלה שמזין את התקווה הזו הוא אמונה עמוקה באלוקים שאוהב אותנו ומשגיח עלינו, ואמונה בעצמנו וביכולת שלנו לעשות דברים מופלאים. מי שחולה בפסימיות עלול לגלות שהנבואה השלילית שלו נוטה להגשים את עצמה וגורמת לו להחמיץ הזדמנויות יקרות ערך. שאל את עצמך בכנות – האם אני נכנע לבעיות ומאפשר למכשולים שבדרך לייאש אותי? האם אני חוטא בוויתור על חלומותיי להיות האדם שאני מסוגל להיות? ביחס למה אני אופטימי לקראת השנה הבאה? מדוע?
4. מה אני צריך לעשות השנה אחרת?
אלברט איינשטיין הגדיר ‘טירוף’ כ’לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות’. ככה זה בחיים – אין טעם לייחל לשינויים אם לא פועלים במרץ כדי לעזור להם להתרחש… חודש אלול הוא ההזדמנות שלנו להתעורר ו’לחשב מסלול מחדש’. אם אנחנו ממשיכים בדיוק כמו עד היום (בזוגיות/בלימודים/בעבודה/בעבודת ה’ וכו’), למה לחשוב שמה שלא הלך עד היום יעבוד פתאום? שאל את עצמך – מה אני יכול לעשות השנה אחרת, אפילו בקטנה, שלא כמו מה שהיה עד עכשיו? איזו החלטה חשובה נמנעתי מלהחליט בשנה שעברה? מהי ההחלטה החשובה ביותר שאני צריך לעשות בשנה זו כדי שיקרה שינוי?
5. על מה אני צריך להתפלל?
הרבה אנשים מתפללים שאראלה תתקשר אליהם או שכרטיס ההגרלה שלהם יזכה בפיס. מה אני הייתי עושה לוּ הייתי מקבל זכות לבקש משאלה אחת שתתגשם? ושלוש? מה סדר העדיפויות שלפיו אני מנהל את חיי? על מה חשוב לי לבקש?
לצד זה עליי לשאול את עצמי – ‘על מי אני צריך להתפלל?’.נכון, קשה לי לפעמים, אבל אני יודע שיש אנשים שמצבם גרוע בהרבה. עד כמה אני מסוגל לצאת מהקונכיה שלי ולבקש באמת למען אחרים – על בריאות, פרנסה, חתונה, ילדים? חז”ל גילו לנו ש’המתפלל על חברו – נענה תחילה’ (בבא קמא צב’). מי שבוחר להיות שליח לעמוד מול ה’ ולבקש על אחרים, הופך להיות סוג של צינור להופעת שפע בעולם. ממילא ברור שהוא יתברך בעצמו. האם אני אחד כזה?
6. באילו תחומים בחיי אלוקים לא ‘נוכח’?
כשאנחנו יושבים בבית הכנסת או בשיעור דף יומי – די ברור לנו שאלוקים איתנו שם. ומה כאשר אנחנו הולכים לקניות? או יוצאים לטיול? או נמצאים עם הילדים? או במילואים? האם אנחנו מכווצים את מערכת היחסים שלנו עם הקב”ה ותוחמים אותה לאזורים מסוימים, אך מותירים מרחבי חיים שלמים מנותקים ממנו, או שאנו מצליחים ל’הנכיח’ אותו במחשבות, בהרגשות, בסדרי העדיפויות ובהתנהלות שלנו – בכל המנעד שחיינו נעים בו? האם אנחנו זוכרים אותו ונותנים לו את הקרדיט גם ברגעי הדבש של חיינו או שאנחנו צועקים אליו רק כשחטפנו את העוקץ?
7. מה אני יכול לעשות למען עם/מדינת ישראל?
איננו חיים לבד כפרטים מנותקים. “כשאני לעצמי – מה אני?!” (אבות א,יד). אנו זוכים להיות חלק מן השרשרת המופלאה של עם ישראל ושל ההיסטוריה היהודית. השאלה היא עד כמה התודעה שלנו מכוונת אל המקום ה’כללי‘?עד כמה המצב של עם ישראל, בארץ ובעולם (התבוללות, אנטישמיות, אובדן זהות, מצוקות כלכליות) נוגע אלי בכלל? תפילת יום כיפור מסתיימת במילים ‘לשנה הבאה בירושלים הבנויה’. מה אני יכול לעשות כדי שהדבר הזה יקרה ואור חדש יאיר השנה על ציון?
8. עצום עיניים ונסה לדמיין את עצמך בראש השנה תשפ”ה. מה אתה רואה?
כל שינוי מתחיל מחזון. ככל שיהיה ברור וממשי יותר – כך גדלים הסיכויים שאצליח להגשים אותו. נסה לתאר מה אתה רואה בחזונך בכמה שיותר תחומים – לימודים, עבודה, מערכות יחסים, עולמך הרוחני – בעוד שנה. יהיה מרתק לקרוא את זה עוד שנים עשר חודשים ולגלות מה באמת התגשם. ובקיצור: איזה מין אדם הייתי רוצה להיות בעוד שנה? ומה בעוד חמש שנים?
אתם מוזמנים לפנות לעצמכם כמה דקות, לקחת דף ועט ולענות בנחת תשובות לשאלות הנ”ל. שִמְרוּ את הדף במקום בטוח והציצו בו לפעמים. הוא יכול להיות בע”ה אחת המקפצות הגדולות שלכם לשנת תשע”ח.
בהשראת מאמרו של הרב בנימין בלך, אש התורה
מומלץ: טופס השאלות להורדה ולמילוי עצמי
וגם – גיליון עבודה לצמיחה אישית
