מי היה מאמין לפני כמה שנים שמכשיר כזה קטן יתפוס מקום כל-כך גדול בחיינו.
מי תיאר לעצמו שילדים בגילאי יסודי יבואו להורים בתביעה נחרצת שהם "חייבים" מכשיר כזה כי "לכל הכיתה כבר יש" ורק הם נותרו "המסכנים האחרונים שעוד אין להם".
מי העלה בדעתו שאנשים מבוגרים ייצמדו אליו באופן כה הדוק, יבדקו מייל או ווצאפ כל כמה רגעים, ויתאבלו כשהוא הולך לאיבוד כאילו מדובר בידיד נפש שנפטר.
מי תיאר לעצמו שכל-כך הרבה אנשים שנראים נורמטיביים ואינטליגנטיים יאחזו בידם באובססיביות מקל משונה עם טלפון בקצהו וישגרו לעברו חיוכים מטופשים ומתחנחנים.
משהו מהפכני קרה כאן בשלוש השנים האחרונות, והוא עבר לנו כנראה מתחת הראדאר. האם יש סיכוי שנתעורר ונתפוס את הרכבת לפני שהיא תברח לגמרי מן התחנה? האם ייתכן שימוש בריא, מועיל ומאוזן במכשיר הקטן מבלי להתברבר ולהתמכר?
חוזה עם הילד
לאחרונה נתקלתי בשיטה מעניינת שנקטה בה אמא לילד בן 11. היא הגיעה למסקנה שלעמוד בלחצים של הילד לקנות לו סמארטפון זה מעבר לכוחותיה, אבל אם נכנעים והולכים על זה אז שלפחות יהיה "בתנאים שלנו". היא החתימה את יורש העצר על חוזה הכולל את הסעיפים הבאים:
1. הטלפון הזה שייך לנו. אנחנו קנינו אותו, אנחנו משלמים עליו. הוא נמצא אצלך אך ורק בהשאלה.
2. תמיד תשתף אותנו בסיסמה שלך.
3. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שלא היית אומר פנים אל פנים. תפעיל צנזורה עצמית.
4. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שאתה לא רוצה שאנשים אחרים יצטטו או יידעו. קח בחשבון שכל אינפורמציה שאתה מעביר בטלפון ניתנת לשכפול אינסופי.
5. לעולם אל תשתמש בטכנולוגיה הזאת על מנת לפגוע, להעליב, לשקר או להטעות אנשים אחרים. לעולם אל תשתתף בשיחות רבות משתתפים שבהן מתרחש אחד מהדברים האלה.
6. ברשתות חברתיות מותר לך לאשר רק אנשים שאתה מכיר באופן אישי.
7. לעולם אל תמסור לאף אחד ברשת את השם המלא, את מספר הטלפון או את הכתובת שלך.
8. הטלפון לא יישן איתך בחדר. אתה תיפרד ממנו מדי ערב בשעה 20:30 והוא יישאר בטעינה בסלון. הדבר היחידי שישן איתך בחדר הוא אח שלך. הטכנולוגיה שלו מאפשרת לשחק איתו ללא חשש מקרינה.
9. הטלפון לא משתתף בארוחות, בנסיעות באוטו, בבילויים משותפים, בסיטואציות חברתיות. הוא לא מוזמן.
10. תמיד תניח את הטלפון בצד כשאתה מדבר עם אדם אחר. אתה ילד תרבותי ומנומס. אל תיתן לטלפון לשנות את זה.
11. אתה לא חייב לענות מייד. לא בוואטסאפ, לא בפייסבוק ורוב הזמן גם לא בטלפון. אתה ילד בן אחת-עשרה. לא מנהל חדר מיון.
12. בשעות בית הספר המכשיר נשאר בתיק למעט כדי להתקשר אלינו.
13. הטלפון שלך ממכר. זה הוכח מדעית. אתה תצטרך להפעיל את כוח הרצון כדי לא להתמכר אליו. תזכור תמיד: 98% מהצורך שלך להיות עם הטלפון נובע מהפחד לפספס דברים, אבל ב-98% מהזמן לא קורה בו שום דבר מעניין או חשוב. עד אתמול לא היה לך טלפון. נכון היה כיף? נכון שלא פספסת כלום?
14. תתרגל להשאיר מדי פעם את הטלפון בבית.
15. אל תצלם הכול כל הזמן: החוויות שאתה עובר נשמרות בזיכרון שלך לעד. בזיכרון של הטלפון הן יישארו רק עד שהוא ייאבד.
16. מוטלת עליך האחריות להשתמש בטכנולוגיה שאתה מחזיק ביד כדי לפתח ולהרחיב את עצמך. כשאתה משחק קנדי קראש או טמפל ראן אתה לא מפתח או מרחיב את עצמך. אתה מבין למה אנחנו מתכוונים.
17. תמיד, אבל תמיד, תענה כשאבא או אני מתקשרים אליך. תמיד.
18. לעולם תסמוך על שיקול הדעת שלך יותר מאשר על המכונה. גם אם כתוב בגוגל, גם אם ווייז אמר, גם אם אמרו בפייסבוק – שום טכנולוגיה לא מתקדמת יותר מהמוח שלך ושום טלפון לא חכם יותר מהלב שלך. וזה יהיה נכון תמיד.
לתת לו את המפתחות ביד
אפשר לדון על חלק מהכללים הנ"ל, כמו גם לאמץ אחוז ניכר מהם אף למבוגרים. מכל מקום הנחת היסוד שעומדת בבסיסם חשובה מאין כמותה: השימוש בטלפון חכם דורש היערכות, הכנה ומעקב שוטף. אף הורה עם חוש אחריות מינימאלי לא ייתן לבנו בן ה-16, את מפתחות המאזדה 6 שלו, לא משנה כמה הילד ילחץ, יתחנן או יאיים. הורים רבים מספור ייתנו לילד צעיר בהרבה מכשיר עם עוצמה גדולה לאין שיעור רק מפני שאין להם עצבים לעמוד בנדנודים שלו. נכון שהמחיר הכלכלי של המכשירים הללו הולך ויורד, אך המחיר הנפשי, הרוחני והחברתי שהם גובים הולך ומטפס.
לצד הכללים הנ"ל נעיר שלוש הערות חשובות:
א. המכשיר והגיל – השאלה באיזה גיל נותנים לילד טלפון ואיזה סוג של מכשיר היא קריטית. על ההורים לדון על כך ביניהם באופן רגוע ונטול לחצים ולגבש יחד מדיניות שיעמדו בה.
ב. דוגמא אישית – מעבר לכל הנאומים והחוזים יש את המסר שעובר דרך החיים. איך אנחנו כמבוגרים משתמשים במכשיר שלנו? האם אנו מסוגלים להיפרד ממנו בזמנים משפחתיים? האם אנו מפגינים יכולת בחירה בשאלה האם לענות בכל פעם שהטלפון מצלצל או שכבר נגזר מה יקרה בעת הצלצול? האם כשאנחנו איתם אנחנו באמת 'איתם', או שכל הזמן אנחנו מגניבים הצצות חטופות למכשיר.
שלא נשלה את עצמנו. מה שהילדים רואים אצלנו חזק יותר מכל מה שנאמר להם.
ג. אמצעי עזר להגנה – למי שטרם עודכן יש היום אפליקציות טובות לבקרת זמני גלישה וסינון תכנים גם בסלולארי. אין בהן תחליף לחינוך אך גם אין לנו את הפריבילגיה לוותר עליהן, ולא רק עבור הילדים.
