מפגש דמיוני בין חיה ארליך, מברלין של הרייך, לאיתי נאור, מתל אביב בישראל
חיה: היי, אתה נראה מאוד מדוכדך.
איתי: אכן, ימים קשים עוברים עליי.
חיה: אולי אוכל לעזור?
איתי: איך? יש לך קשרים במשרדי אל-על?
חיה: מה זה אל-על?
איתי: זו חברת תעופה ישראלית גדולה.
חיה: יש חברת תעופה ישראלית?
איתי: בוודאי, לכל מדינה יש חברת תעופה, לפחות אחת, אז גם למדינת ישראל יש חברת תעופה.
חיה: מדינת ישראל? יש מדינה לעם היהודי? איפה היא?
איתי: בין מצרים לסוריה, בין ירדן לים התיכון.
חיה: זו לא ארץ התנ"ך במקרה? ארץ החלומות?
איתי: חלומות?! חלומות באספמיה. הכל שם מתנהל על הפנים.
חיה: מה למשל?
איתי: מה לא?! במשטרה יש מלא פרשיות…
חיה: רגע, משטרה? מי השוטרים? יהודים שוטרים?
איתי: בטח, אלא מי?
חיה: הנאצים! או הפולנים, ההונגרים, הרומנים, כל השאר, אתה יודע.
איתי: מה פתאום, זו הארץ שלנו! בקיצור, מערכת המיסים מעצבנת, הביטוח הלאומי לא מקשיב לך…
חיה: מה בונים עם המיסים שלכם? מחנות עבודה?
איתי: מה? בונים ערים חדשות, כבישים, תאורה, פארקים, את יודעת… כמו שאומרים: "מיישבים את הארץ".
חיה: אז מה רע בזה?
איתי: שזה מאוד יקר לחיות פה. הכול בישראל יקר. הדירות, הרכבים, הקניות, אפילו להחנות בעיר את הרכב עולה כסף.
חיה: יש לך רכב אישי?
איתי: ברור! שני רכבים. אחד לאישה. שנוכל גם לקחת את הילדים לחוגים, להצגות…
חיה: נשמע גן עדן. אני הכי אוהבת הצגות ביידיש.
איתי: יידיש? זה פאסה ממזמן. רק עברית!
חיה: מדברים אצלכם בשפה שלנו? עברית? יש לי צמרמורת…
איתי: צמרמורת, תראי איזה צמרמורת תרגישי כשיקראו לך למילואים בדיוק בחודשי העומס בעבודה, כשהבוס שלך לחוץ טילים. זה סיוט!
חיה: מילואים? תסביר.
איתי: נו, גיוס לכמה שבועות לצבא.
חיה: יש לכם צבא? מה, מרשים לכם להילחם?
איתי: את צוחקת? מי צריך להרשות לנו?
חיה: אז זה בטח צבא עם אלות, כמו המשטרה היהודית פה.
איתי: אלות? איפה את חיה? יש טנקים, מטוסים, ספינות, מלא חיילים.. הכול יש לנו… אבל לא קל פה… בסוף הממשלה עושה מה שהיא רוצה.
חיה: יש לכם פרלמנט משלכם?
איתי: פרלמנט.. חחח… את יודעת, אנשים שיושבים ומחממים את הכיסאות ארבע שנים, במקרה הטוב, עד שבוחרים בהם שוב.
חיה: בוחרים בהם? אפשר לבחור הנהגה אצלכם? זו לא דיקטטורה?
איתי: דמוקרטיה גבירתי, דמוקרטיה. וזו בדיוק הבעיה! שהרוב כופה את דעתו על המיעוט הצודק.
חיה: אז יש לכם ארץ תנכ"ית, מדינה, שוטרים, צבא, פרלמנט, דמוקרטיה, כלכלה… אם היה לי דבר אחד מכל זה הייתי מודה לאלוקים כל יום.
איתי: עזבי, את לא מבינה כלום. בקיצור, אני רוצה לעזוב, לרדת מהארץ, לשנות אווירה, ללכת למקום אחר, פתוח, מכיל, בלי הרבה עומס, משהו סטרילי כזה, בלי אויבים בכל פינה.
חיה: לאן תלך?
איתי: חשבתי על ברלין, בגרמניה.
רשם: אסף אולשיצקי
