שאלה: אני רותחת מכעס, מהשפלה וממבוכה. עבר כמעט שבוע מאז, אבל החוויה הנוראית הזו לא עוזבת אותי. זה קרה בשעת הצהריים. חיכיתי לטרמפ בתחנה בצומת גדול באזור המרכז. לאחר כמה דקות של ציפייה עצר לי זוג והתברר שהוא מגיע בדיוק אל היעד שלי. ממש שמחתי ונכנסתי לרכב למושב האחורי יחד עם עוד שני בחורים שחיכו לטרמפ. לאחר שחגרתי והתכוננתי לנסיעה בעלת הרכב הסתובבה פתאום, הסתכלה לאחור וסקרה אותי מכף רגל ועד ראש. היא פנתה אלי בצורה תקיפה ואמרה לי לצאת מהרכב. לא הבנתי מה עשיתי ומה לא בסדר עד שהיא צעקה עלי "עם מיני כזה את לא נוסעת איתי. עם חצאית כזאת אני לא מעלה לרכב שלי! צאי החוצה". זה היה כל-כך כל-כך מביך… הטרמפיסטים האחרים הסתכלו עלי והרגשתי ממש מושפלת. לא ידעתי מה אני אמורה להגיד אז פשוט יצאתי מהרכב בזמן שהאישה הזאת ממשיכה להטיף לי מוסר ולצעוק עלי כמה אני לא בסדר.
תראה, מעולם לא ניסיתי להצדיק את עצמי או להגיד שהחצאית שלי בסדר. אבל הדרך שהיא עשתה את זה היתה נוראית הרבה יותר מללכת עם חצאית קצרה. דרך ארץ קדמה לתורה ואין לה שום זכות להעליב אותי ככה לפני כולם. יכול להיות שזה מקרה חריג, אבל גם בחיי היומיום אני מרגיש את היחס השונה שאני מקבלת בשכונה שלי. המבטים ברחוב, במכולת, בפארק. האווירה שמשדרת שמי שלא מתלבש בדיוק כמו שצריך הוא אדם פחות טוב. סליחה אבל מי קבע את זה?! אז מה אם אני הולכת פחות צנוע?! אני עדיין בן אדם ויש לי רגשות ואני נפגעת. אולי בלבוש אני פחות טובה ויש מה לשפר, אבל יש לי נקודות זכות בדברים אחרים. אני למשל מאוד משתדלת להקפיד על שמירת הלשון ולא להוציא מהפה מילה שתפגע במישהו. האם זה פחות נחשב מאשר אורך החצאית?!
ולאותה אישה שהשפילה אותי כך לפני כולם, שרק תחשוב איך היא היתה מרגישה אם היו עושים דבר כזה לילדה שלה…
מאיה
תשובה: שלום מאיה.
הצטערתי מאוד מאוד לקרוא על מה שקרה לך ועל הפגיעה שחווית. קשה לשמוע שמטיחים בך צעקות ועלבונות, וצורב שבעתיים כשהדבר נעשה בפני אנשים נוספים. נכון שיש מצווה של "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז), אך התורה מיד מזהירה "ולא תשא עליו חטא" ומסביר רש"י: "לא תלבין את פניו ברבים". מי שרוצה להעביר ביקורת חייב למצוא את הדרך לעשות זאת בעדינות ובדרך ארץ, בעיתוי הנכון ובפרטיות, תוך מתן כבוד לאדם העומד מולו. תוכחה שבאה בצורה של צעקות ותוך הלבנת פנים, אין לה סיכוי להיכנס אל הלב, ובמקום להיות מצווה היא נהפכת לעבירה.
אני גם מסכים שצריך להיזהר מלשפוט אנשים, לדרג או לתייג אותם על סמך התנהגות מסוימת. התורה קובעת – "כי המשפט לאלוקים הוא" (דברים א,יז). רק ריבונו של עולם, בוחן כליות ולב, הוא זה שיודע לדון בני אדם. איננו רשאים לעשות זאת במקומו, וכמובן שאיננו יכולים להחליט איזו מצווה חשובה יותר מאשר מצווה אחרת, ומה הופך אדם לרצוי בעיני ה' יותר מאדם אחר.
אשרייך שאת משתדלת להקפיד על הנושא החשוב של שמירת הלשון. דווקא בגלל שהניסיון לשמור על טוהר הדיבור כה קשה, יש לך זכות גדולה ויקרה שאת מתאמצת בכך, גם אם בתחומים אחרים את עדיין פחות מצליחה.
אחרי כל זה אבקש לשתף אותך בנקודת מבט נוספת על העניין. היא לא באה להצדיק, חלילה, התנהגות פוגעת כמו זו שחווית, אלא להראות את המורכבות של העניין, ואולי לנסות להבין ולו במעט מה הניע את הצד השני.
מה היית אומרת על נערה העולה לטרמפ, מוציאה מתיקה חפיסת סיגריות, שולפת מצית ומתחילה לעשן בתוך הרכב?
האם אז היית יכולה להבין לו היתה נאמרת כלפיה ביקורת מצד הנהגת?
'טוב, מה אתה משווה בכלל?', אני שומע אותך אומרת, 'לעשן בציבור זה דבר שמפריע ומזיק לנוכחים, ואיך שאני מתלבשת זה עניין פרטי שלי'.
ובכן, את צודקת ולא צודקת. נכון הדבר שהבחירה איך להתלבש היא עניין אישי שלך, אך האם לא תהיה זו עצימת עיניים לומר שאין לזה כלל השפעה על הסביבה? האם נערה שעולה לטרמפ עם חצאית מיני ומצטופפת במושב האחורי לצד שני בחורים, יכולה לומר בוודאות שאין לזה שום השלכות לגביהם? האם הופעה בלבוש כזה כלל אינה נוגעת לכל מי שיושב מולה בתמימות במעגל בפעולת ליל שבת בסניף? מה היא משדרת לעשרות ואולי מאות בנות צעירות ממנה, שפוגשות אותה ביום לימודים באולפנה, שרואות בה דוגמא ומודל לחיקוי (שהרי היא כבר שביעיסיטית בוגרת!), אבל מקבלות המחשה חיה לצפצוף על ההלכה ושימת פס על כללי האולפנה? האם ההופעה החיצונית שלנו לא נוגעת לסובבים אותנו לא פחות מאשר עשן סיגריות?
ברור כמובן שכל זה לא מצדיק בשום אופן לבזות או להשפיל אדם ברבים, אבל נחטא לאמת אם נתעלם מנקודת המבט הזו ונתכחש אליה.
כמובן שלא באנו לומר שלבוש צנוע נועד רק כדי לרצות אחרים או לשמור עליהם. מידת הצניעות היא קודם כל העמדה הבסיסית של האדם, גבר או אישה, מול ריבונו של עולם. "והצנע לכת עם אלוקיך", אמר הנביא מיכה (ו,ח). הצניעות הזו ומתבטאת במגוון רחב מאד של תחומי התנהגות, שהלבוש הוא רק אחד מהם.
לסיום אוסיף הצעה קטנה – כמו שאת מצפה מאותה נהגת לדון אותך לכף זכות ולא למהר ולשפוט אותך, נסי בבקשה, למרות התנהגותה הפוגעת, לנהוג כלפיה באותה מידה ולדון אותה לכף זכות. האם ייתכן שיש משהו שאינך יודעת שגרם לה להגיב בצורה כזו? אולי באותו יום קרה לה משהו, שאינו קשור אלייך, אבל גרם לה להתפרץ באותה שניה בצורה כזו?
אברך אותך שתמשיכי להתחזק ולהתקדם למעלה מתוך רגישות לזולת ושאיפה לטוב. בהצלחה!
