במקום לאחל "בקרוב אצלך…"

מהי הדרך הנכונה למצוא בן זוג? אין לכך תשובה נכונה אחת, אך יחד עם זאת הכמות העצומה של הרווקים והרווקות במגזר הסרוג מחייבת אותנו לחשבון נפש ולקיחת אחריות אישית להתמודד עם האתגר

מהי הדרך הנכונה למצוא בן זוג? מה השיטה המוצלחת לגלות מי המיועד לכם? מסיפורי האבות אנחנו לומדים שאין תשובה אחת נכונה לשאלה הזו. אין בהם אחד שזכה למצוא את זיווגו בדרך שמצא השני. יצחק ורבקה הכירו בדרך הישנה והמוכרת של 'שידוך' (כל הזכויות שמורות לאליעזר). אצל יעקב ורחל זה התחיל באהבה ממבט ראשון על הבאר בחרן. יעקב ולאה התחתנו בגלל תרמית של חותן נכלולי שבליל הכלולות החליף ברוב חוצפתו את הכלה. על ההיכרות של אברהם ושרה איננו יודעים הרבה, מלבד העובדה שהם היו קרובי משפחה. לא מן הנמנע שהכירו כבר מילדות בשכונה באור כשדים.

אז מה המסקנה, אתם שואלים? ייתכן שאין כזו, או שאולי מגוון האופציות מלמד שכל הדרכים כשרות בדרך למטרה המקודשת (תרתי משמע).  הזמן וההתקדמות הטכנולוגית אף פתחו בפנינו אפשרויות נוספות. בשנים האחרונות שודרגו היכולות בזכות אתרי ההיכרויות ברשת. 'אהבה ממסך ראשון' הפכה לדרך נפוצה להגיע אל החופה, כשלזכותה נזקפות אלפי חתונות בשנה והמקלדת עוד נטויה.

 

מה משמח בהלוויה?

ולמרות כל זאת אחוזי הרווקות מעולם לא היו גבוהים יותר. הכמות העצומה של עשרות אלפי רווקים ורווקות רק במגזר הסרוג מחייבת את כולנו לחשבון נפש ולקיחת אחריות אישית להתמודדות עם האתגר. לא מזמן פגשתי ידיד ותיק ורווק עתיק בהלוויה של מכר משותף. אי אפשר היה להתעלם מן החיוך הקורן שעיטר את פניו. במענה לגבותיי המורמות הסביר בפשטות: "סוף סוף אני מגיע למקום בו לא מאחלים לי כל הזמן 'בקרוב אצלך'…".  מסתבר שנדרש מאיתנו קצת יותר מאשר איחולים ערטילאיים חסרי תוחלת או התעניינות 'פולנית' במצבו הזוגי. זה לא עוזר ורק מעיק ומציק. יש משהו אחר ש(כמעט)כל אחד יכול לעשות למען הקמת עוד בתים בישראל. מה? להציע. פשוט להציע.

 

יש לך את זה!

בניגוד לְמַה שחושבים בטעות כמה אנשים, אין צורך בשום כשרון מיוחד כדי להכיר בין בחור ובחורה. אין חובה להיות מצויד בדוקטורט בזוגיות ואפילו לא להיות נשוי. מה שבכל זאת חייבים אלו ארבעה דברים: א. איכפתיות   ב. כמה דקות פנויות.  ד. עט ונייר.  ד. טלפון. יש להניח שאת כולם יש לכם איפשהו בבית.

כמובן, כשמסתערים על המשימה כדאי לעשות את זה בצורה נבונה ויעילה. מה זה אומר?

א. כשאתם מציעים לבחור/ה להכיר תנו תיאור כמה שיותר מפורט של המיועד. כולל רקע (לימודים, צבא, תוכניות לעתיד), קווי אופי בסיסיים ותיאור חיצוני כללי.

ב. הסבירו למה חשבתם שזה מתאים (אם אין לך תשובה טובה לשאלה הזו, כדאי לשקול את ההצעה שנית. אמירה כמו "כי הוא בחור נורא נחמד ממשפחה טובה. ואת גם", כמנהג הדודות, לא תתקבל!).

ג. תנו אופציה לבירור נוסף אצל עוד אנשים המכירים את המועמד/ת מזוויות שונות. חבר מהצבא, הרב שלו מהישיבה וכדו'.

ד. דברו בהתלהבות ונסו ליצור אצלו/ה מוטיבציה. הסעיף האחרון חשוב במיוחד לרווקים מושבעים שנפגשו עם לא מעט צפרדעים. תיאור שנשמע בינוני ומשמים כבר בשלב ההצעה יתקשה לגרום להם להזיז את עצמם.

 

אמינות ונחישות

אזהרה חשובה: המטרה הנשגבה של בניית בתים בישראל אינה מתירה את האיסור לשקר. גם סתם להגזים ולנפח לא כדאי. אין טעם 'לעבוד' על אנשים רק כדי לגרום להם להיפגש, בפרט שהתרמית תתגלה כבר בדקה הראשונה של הדייט.

כמו כן ותרו מראש על 'פנינים' בסגנון "מה איכפת לך להגיד כן, מקסימום תפסיד ערב", או "די עם השאלות שלך. תפסיקי להיות כזו בררנית, עד שלא נפגשים בפועל אי אפשר לדעת". בני אדם אינם קרשים. פגישות סרק כאלו מותירות משקעים וצלקות. מטרת העל שלנו היא 'נישואים בבני אדם', בש' ולא בס'.

וזה מה שמוביל אותנו לסעיף האחרון – אל תתייאשו אם זה הולך בפעם הראשונה. וגם לא בפעם השמינית. נסו לשפר עמדות ולהפיק לקחים מהצעה להצעה. אומנם אם אחרי עוד ועוד ניסיונות אתם מגלים שאתם רק מאבדים ידידים ומסתכסכים עם אנשים – עזבו. כנראה הקב"ה חנן אתכם בכשרונות אחרים להועיל לאנושות, לאו דווקא בתחום השידוכים.

ולסיום – אם כל אחד שקורא עכשיו את הטור הזה יקבל על עצמו לעצור חמש דקות ולחשוב על הצעה אחת שהוא הולך להציע השבוע (!) אין ספק שייצאו מזה כמה וכמה זוגות מאושרים בבניין עדי עד. אז קדימה, למה אתם מחכים?

 

המאמר יתפרסם בעלון 'שבת בשבתו'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *