עבר פחות מחודש מאז שהחל החופש הגדול, אולם נדמה שדווקא בו הספיקו התלמידים במדינת ישראל ללמוד כמה מן השיעורים הטובים ביותר שקיבלו בשנים האחרונות.
מדוע?
אולי בגלל שהשיעורים הללו לא היו מן הספרים, אלא מן החיים.
בתוך שבועות ספורים עברנו שני אירועים מטלטלים.
הראשון היה חטיפת שלושת הנערים. במשך 18 יום השקיעה מדינה שלמה מאמצים עילאיים כדי לאתר אותם.
השני הוא המערכה הגדולה מול הטרור החמאסי, שהחל ביו"ש, עברה לדרום והתפשט לרוב אזורי הארץ.
בזמן כתיבת שורות אלו המבצע טרם הסתיים, אך כבר עכשיו אפשר להצביע על כמה שיעורים גדולים שלמדנו כאן.
הראשון הוא שיעור בהיסטוריה.
אם רק לפני 70 שנה נרצחו שישה מיליון יהודים ועולם שלם עמד מנגד ולא נקף אצבע להצלתם, עתה נכתב לנגד עינינו פרק חדש ושונה בתכלית בהיסטוריה של עם ישראל. כאשר שלושה נערים יהודים נעלמים, מדינה שלמה מחפשת אחריהם והופכת עולמות להצלתם, וכאשר יישובים ישראליים מאוימים על ידי הטרור, צה"ל יוצא למערכה תקיפה ונחושה כדי להכות את האויב בעוצמה.
השני הוא שיעור באזרחות.
בשבועות הללו אנחנו מקבלים המחשה חיה למציאות בה ערכו של כל יחיד מעמנו יקר וחשוב; האימרה 'כל נפש מישראל היא עולם מלא', אינה משפט מן הספרים, אלא האמת של החיים. היא מתעצמת במיוחד כשאתה רואה את התנהלותו של הצד השני. בעוד אנחנו מגנים על ילדינו וחסים על ילדיהם, הם מנסים להרוג את ילדינו ומגנים על עצמם באמצעות ילדיהם. הימים האלו מעניקים לנו ולעולם כולו המחשה נוספת לפער התהומי בין תרבות של מוסר ושל צדק שהמוטו שלה הוא "ובחרת בחיים", לבין תרבות של הרג ושל אלימות החיה על חרבה וסוחרת בדם ובמוות, גם של ילדיה שלה.
השלישי הוא שיעור בגיאוגרפיה.
אם חשבנו שבין תל-אביב לשדרות מפרידים 90 ק"מ והדרך בין ירושלים לאשקלון אורכת 70 דקות, פתאום גילינו עד כמה הן קרובות וקשורות. האמת היא שהן היו כך כל הזמן, אלא שלא תמיד שמנו לב לזה…
הרביעי, הוא שיעור בחשבון.
אם עד היום ידענו לדקלם ש"שני יהודים – שלוש דעות", עכשיו נוכל להוסיף למשוואה צלע שלישית ומכריעה: "שני יהודים – שלוש דעות – אבל העיקר לב אחד!". את גילויי האחווה והערבות ההדדית המופלאים שראינו לאורך השבועות האחרונים כדאי שנזכור גם בזמנים של שיגרה ושל מחלוקת.
החמישי, וגם הוא חשוב, הוא שיעור בהתעמלות.
לא מעט אנשים הפתיעו את עצמם וגילו יכולות זינוק וריצה מרשימות. גם כאלו שלוקח להם לפחות שעה להתארגן כדי לצאת מהבית הצליחו לבצע יציאות בזק תוך 90 שניות.
השישי הוא שיעור בתנ"ך.
כולנו מכירים את סיפורי התנ"ך. גדלנו והתמלאנו השראה מסיפור חייו וגבורתו של עם ישראל לכל אורך ההיסטוריה. מתברר שהסיפור עוד לא נגמר. גם בדור הזה עומדים עלינו לכלותינו, ומלחמת הקיום של עם ישראל על אמונתו, ערכיו ועתידו, עדיין לא הסתיימה. אנחנו כותבים בימים אלו ממש את הפרק הבא בתנ"ך.
השביעי, ואולי לא האחרון, הוא שיעור באמונה.
תגידו את האמת, אם לפני כמה שבועות מישהו היה מספר לכם שגשם קטלני של 1500 טילים יחתוך את שמי ישראל בדרכו לזרוע הרס ודם באזורים צפופי אוכלוסייה, ובאורח פלאי כמעט כולם יפלו בשטחים פתוחים, והשאר ייורט ברובו בעודו באוויר ומספר הנפגעים יהיה מועט ביותר – האם הייתם מאמינים? ברור שלא! אין דברים כאלה בעולם. אם זה לא נקרא נס, אני לא יודע מהו נס. מתברר שמעל כיפת ברזל ישנה גם כיפת שמים, והיושב במרומים שומר על בניו ומגן עליהם. "לא תירא מפחד לילה, ומחץ יעוף יומם… יפול מצידך אלף ורבבה מימינך אליך לא ייגש… כי אתה ה' מחסי" (תהילים צא).
כשהתקבלה הבשורה המרה על הנערים החטופים, היו ששאלו בכאב: להיכן הלכו כל התפילות שלנו?! מה קרה עם כל הדמעות ופרקי התהילים?!". האם עכשיו יש לנו אולי כיוון לתשובה?
בזמן ששורות אלו נכתבות המערכה טרם הושלמה, אבל הדברים הגדולים שזכינו לגלות בה, ילוו אותנו בעז"ה עוד הרבה זמן.
המאמר יפורסם בעלון 'שבת בשבתו'
