אני מודה באשמה. בניגוד לנשיא המדינה ולראש הממשלה, לא צפיתי השבוע בגמר הפיינל-פור. כמובן שזה לא עזר לי. את שאגות השמחה שבקעו מהבניינים הסמוכים אי אפשר היה להחמיץ. לרגע חשבתי שהודיעו בחדשות על הסכם פיוס היסטורי בין ישראל לאיראן או לחילופין – שר האוצר החליט לבטל את מס-הכנסה. הצצה חטופה באינטרנט גילתה שקרה דבר טוב בהרבה. מכבי ת"א זכתה במפתיע בגביע אירופה בכדורסל! פסטיבל שמחה צהוב שטף את המדינה והקפיץ את המורל הלאומי לשחקים. התברר שגם אנשים שהמילה כדור מעלה להם אסוציאציות של אקמול וסופוקליס שחורציאניטיס נשמע להם כמו סוג של מחלה, התהלכו השבוע בחזה נפוח מגאווה כאילו הם בעצמם קלעו את סל הניצחון.
אותי עורר הפלא הגדול לכמה מחשבות דווקא על העולם הרוחני. מה הקשר בין כדורסל לרוחניות, אתם תמהים? ובכן, הנה כמה טעימות לדוגמא.
- הכול פתוח – לא משנה מה היה במשחק הקודם. לא חשוב שרק לפני שבוע הפסדת לעירוני נס ציונה. המשחק החדש מתחיל מ:0:0. אם רק תתאמץ ותיתן את כולך אולי תזכה להניף אפילו את גביע היבשת. גם בחיים לא פעם אנחנו נופלים, מפסידים ומסתבכים. התסכול והייאוש מכרסמים בנו ולא מאפשרים להמשיך הלאה ולהצליח. רק מי שמאמין בתשובה, רק מי שיודע שכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן ושעד שריקת הסיום אפשר לחולל מהפכים, יצליח במשחק החיים.
- לעמוד על המשמר – שניה של חוסר תשומת לב עלולה להביא לאובדן כדור ולמתפרצת קטלנית מהצד השני. מי שלא שומר טוב עלול לחטוף שלשה כואבת. גם בחיים – אסור להרפות לרגע. הניסיונות רבים וכוח היצר חזק ומפתה. מי שלא ייזהר ויידע לשמור על עצמו, מי שלא יהיה חכם וידע לעקוף מראש מקומות מועדים לנפילה, עלול לשלם על כך מחיר גבוה.
- לקחת פסק זמן – מידי פעם, ובפרט ברגעים קריטיים, כדאי לקחת 'פסק זמן'. הוא יכול להיות קצר מאוד אבל עשוי לחולל מפנה במשחק. מרוץ החיים הסוחט לא תמיד מאפשר לנו מרווחי נשימה. זמן להתבונן מה קורה איתנו ולאן אנחנו הולכים. האם זה הכיוון הנכון או שאולי קצת התברברנו בדרך…
כל אחד חייב למצוא לעצמו את הזמן המתאים. זה יכול להיות בערב לפני השנה או בבוקר מוקדם לפני שכולם מתעוררים. לימוד, מחשבה, תפילה, התבוננות. כל אחד ומה ש'מדליק' אותו. הזמן שאנו כביכול מפסידים על זה ישתלם מאוד בהמשך. מי שלא ידאג להטעין כל יום את הסוללה שלו, עלול לגלות פתאום מרוּקן ויבש…
- לשחק קבוצתי – מתברר שגם אם יש לך קבוצה של כוכבים עם משכורת של שש ספרות בדולרים זה לא מספיק. משחק קבוצתי של קבוצה צנועה וחכמה יכול להיות שווה הרבה יותר.
תודה לא-ל שאנחנו לא לבד בעולם הזה. זכינו במשפחה אוהבת, חברים, מורים ורבנים. כדאי לנצל את היתרון הזה עד תום. לדעת לשים בצד את האגו ולדעת להקשיב לאחרים. לא להתבייש לבקש עזרה ולהתייעץ כשצריך. לתת כתף ולהיות מוכן למסור את הכדור למישהו אחר שיקלע כי באמת – מה זה חשוב? בסופו של דבר הנקודות הטובות שיבואו יהיו שייכות לכולנו.
- מאמן טוב – כל קבוצה חייבת מאמן טוב. מישהו שיאמין בה, שידחוף אותה קדימה, שייתן לה את הכוח לעוף קדימה ולעשות דברים גדולים.
אשרינו שזכינו במאמן הגדול מכולם. זה שמחדש בטובו כל יום תמיד ומעניק לנו את מתנת החיים. אנחנו לא רואים אותו רץ איתנו על המגרש אבל אנחנו יודעים שהוא נמצא כל הזמן מאחורי הקווים, דואג לנו, משגיח ורוצה בהצלחתנו. ככל שניפתח אליו וניתן לו להיות דומיננטי ומשפיע בחיינו, גדלים הסיכויים שבסופו של דבר נזכה להניף אל-על את הגביע.
ומה דעתכם? אילו תובנות אתם יכולים לקחת מדייויד בלאט והשחקנים שלו לעולם הרוחני שלכם?
