הכוכבים הבלתי מעורערים של סיפור המגילה הם ללא ספק אסתר המלכה ומרדכי היהודי. אך נדמה שאישיותם הכובשת וההילה שנוצרה סביבם, מאפילות על דמויות חשובות לא פחות שמבט נועז ולא שגרתי מגלה אוצרות עצומים של יראת שמים, מידות טובות וערכים נעלים המתגלמים באישיותם.
הנסיכה האמיתית
ראשית לכל זו ושתי עליה השלום. רק בשבוע שעבר ציינו את 'יום האישה' ואין ספק שאי אפשר להתעלם מאותה נפש אצילה ועדינה שפיארה את ארמונו של אחשוורוש. מידותיה הטובות היו לשם דבר, אך דומה שעולה על כולן זו הצניעות המופלאה שנתברכה בה. "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים", מספרת לנו המגילה. בהפרדה גמורה, עם מחיצה נחוצה, ידעה ושתי לשמור על כבודן וצניעותן של נשות הממלכה, ועליה אמר כבר אמר דוד "כל כבודה בת מלך פנימה". דווקא בימינו, בעת שנגע הפריצות פושה במחננו, ותופעות קלוקלות של ערבוב של גברים ונשים ותנועות נוער מעורבות רח"ל, הופכות לנורמה מקובלת, ידעה ושתי ללכת בדרכן של אמותינו הקדושות ולשמור במכל משמר על הצניעות היהודית המפורסמת.
יחד עם זה, אותה עדינות נשית מופלאה שניחנה בה, לא מנעה ממנה להיות אישה בעלת עקרונות היודעת לעמוד על שלה אל מול לחצם של המלך והשרים. דבריו של השולחן ערוך אורח-חיים בסימן הראשון לא משו מנגד עיניה – "אל יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת הבורא", ובכל הליכותיה ידעה לדבוק באמונתה ללא חת ללא חשש מהמלעיזים.
דורות של בנות יהודיות יכולים לשאוב עוז ותעצומות מדמותה המאירה של ושתי ע"ה, המשלבת באופן מעורר השראה ביו צניעות יהודית אמיתית לבין נחישות ואומץ.
שני המהפכנים
לצד הצדקת הנ"ל לא נוכל להימנע מלהזכיר את אותם שני אנשי מעלה, שבמבט שטחי נראים כאוחזים בתפקיד שולי בסיפור העלילה. רק מבט עמוק חושף אילו אנשים מדהימים הם היו. בגתן ותרש. בדור בו כל מכשול או קושי מביא אנשים לוותר על חזונם, כמה חסרים לנו מהפכנים ויזמים מופלאים כמו שני אנשי החיל הנ"ל. קו ישיר עובר ממשה רבינו, המנהיג הדגול שלא נכנע לשעבוד המצרי והוציא את ישראל מבית עבדים, דרך שמשון הגיבור וגדעון בן יואש מלאי האומץ והחיוניות, ועד לבגתן ותרש הי"ד, שלא היו מוכנים לעבור לסדר היום אל מול שלטונו המושחת של אחשוורוש. הם לא היו מוכנים לוותר לרגע והתכוננו לנקוט בפעולה נועזת לשינוי המצב. הם אחזו בעצתו של החכם באדם "טובים השניים מן האחד", ובשיתוף פעולה מדהים כמעט והצליחו במשימתם הקדושה. ללא ספק הם שימשו בזה השראה ומופת ללוחמי חופש וחירות לכל אורך ההיסטוריה, כדוגמת יהודה המכבי ובר כוכבא ועד למרטין לותר קינג ונלסון מנדלה בדורנו אנו. צמד הגיבורים אף ניחנו ביכולת המופלאה של שמירת חשאיות ורקחו את מזימתם בסתר, תכונה שכה חסרה בדורנו בו נפרצו כל הגדרות, וחסרי דעת מפרסמים כל הבל בספר הפרצופים (פייסבוק, בלע"ז). כמה חסרים לנו היום אנשי סוד כמו בגתן ותרש שידעו לעשות דברים בסתר הרחק מאור הזרקורים. כמה עצוב שהם אינם עוד עימנו, וחייהם קופדו באכזריות כשנהרגו על מזבח אמונתם.
מנשים באוהל תבורך
הגם שהיה ראוי להפליג עוד בשבחם של הנ"ל, לא נוכל להתעלם מהדמות הנשית השניה במגילה. זרש, זכר צדקת לברכה. או, איזו אישה! איזו אישיות! עליה שורר שלמה "אשת חיל מי ימצא" ומעלותיה רבו מספור. אך בראש כולן תמיד היא ציינה את עובדת היותה אמא למשפחה ברוכת ילדים. ועוד איזה ילדים! עשרה בנים לתפארת היא גידלה, ועשתה זאת 'ביד חזקה וזרוע נטויה' (בגימטריה 507, בדיוק כמניין 'זרש'). חז"ל אף הפליגו בשבחה בתארם את בתה שבדיוק אחזה את דלי הספונג'ה בעת שאביה עבר ברחוב בהובילו את מרדכי על סוס המלך. חכמינו רצו כנראה להדגיש את החינוך המופלא שהיה בביתם של המן וזרש, העזרה הדדית, כיבוד ההורים והשותפות של כל בני המשפחה בנשיאה בעול. בדור בו תופעות של אובדן הסמכות ההורית וחינוך לקוי נפוצות כפטריות אחרי הגשם, ביתה של משפחת האגגי מהווה קרן אור באפילה ומודל לחיקוי והערצה.
ועוד לא אמרנו מילה על הזוגיות המופלאה ששררה בין זרש לבין בעלה היקר. אין ספק שיכולתו המרשימה להתמסר לעשיית צורכי ציבור באמונה התאפשרה רק בזכות אשתו האצילה, שידעה תמיד לתמוך, לפרגן ואף להעניק לו בעת הצורך עצה טובה באינטואיציה הנשית המבורכת שהקב"ה חנן אותה בה.
אם כבר הזכרנו את דמותו מעוררת ההוד של המשנה למלך, חשוב לציין שלמרות שהקדיש את חייו לשירות הציבור, ובעוד מרדכי היהודי ישן לו על מיטתו בנחת, המן כבר השכים קום לטפח את הריאות הירוקות של שושן בנטיעת עצים גבוהי קומה – המשפחה עמדה אצלו תמיד בראש סדר העדיפויות. בתוך הלו"ז העמוס שלו ידע למצוא את הזמן לשיחה, משחק ואף ללימוד פרשת השבוע עם ילדיו, שהשיבו לו אהבה וצעדו כולם בדרכו, כמאמר הפסוק "בחייהם ובמותם לא נפרדו". ללא ספק הוא היה 'אבא מלאך' (בגימטריה 95, בדיוק כמניין 'המן') שכמותו קשה למצוא היום. חריצותו היתה לשם דבר ותמיד דאג לעשות את המוטל עליו ללא כל התמהמהות ("מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד"), תוך הקפדה על יחסי אנוש מעולים וכשרון מופלא לפרגן בלי חשבון ממש ("יביאו לבוש מלכות, וסוס מלכות וכתר, וקראו לפניו וכו' וכו'").
חבל על דאבדין ולא משתכחין. אבדו חסידים מן הארץ. טוב עשו עמנו חכמי ישראל שקבעו בכל שנה בחודש אדר ימים קדושים להעלות את זכרו של המן האגגי וכל שותפיו, כדי להעלות את דמותם על נס, ולפסוע בדחילו ורחימו בעקבותיהם. שנזכה בעז"ה לאחוז בשיפולי גלימתם, ללמוד מהליכותיהם ולאכול מאוזניהם. פורים שמח!
