אם היתה נערכת תחרות פופולאריות בין החגים, ללא ספק פורים היה זוכה באחד המקומות הראשונים. מבוגרים אוהבים אותו, ילדים מתים עליו, ולולא החיסרון שהוא נורא קצר – יום אחד בלבד, אולי אפילו היה גורף את מדליית הזהב.
אך למרות זאת נדמה שמשהו בפורים מתפספס לנו. מפורסמים מאוד הם דבריו של האר"י הקדוש שיום הכיפורים" – היום הקדוש בשנה, הוא רק כְּ-פּוּרִים, כמו פורים. משמע שדווקא פורים הוא החג העליון יותר! לא נעים לומר אך זה נשמע לנו כמעט כמו הלצה תורנית של רב פורים. קדוש?! עליון?! איפה?! לצופה הישר החג הזה נדמה כמו חג כמעט 'חילוני'. הרבה אוכל, עוד יותר הרבה שתיה, אוזני המן, מסיבות, ואפילו מגילה ששם ה' לא מופיע בה אפילו פעם אחת. איך אפשר בכלל להשוות בינו ליום בו אנו עומדים כמלאכים צחורים בצום ותפילה לפני ה'?!
כנראה שאנחנו באמת רחוקים מלתפוס את העוצמה האמיתית של היום הזה, ולמרבה הצער יש כאלו שהוא עלול להביא אותם לרדת נמוך מאוד. כי אולי לא רק אנחנו מתחפשים בפורים. זהו חג סודי שמתחפש בעצמו. שמסתתר מאחורי מסכה. האם נצליח לגלות השנה מה נמצא מאחוריה?
עד דלא ידע
המפתח להבנת העניין הוא משפט המחץ – "חייב איניש לבשומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (גמ' מגילה ז,ב). אולי בגלל שאוטומטית המילים האלו מתחילות להתנגן לנו בראש במנגינה פורימית עליזה, אנחנו לא שמים לב לפצצה הגרעינית שמוטלת כאן. מי שמתעניין כיצד התנ"ך מתייחס לְשִכְרוּת לא ימצא התלהבות יתירה (עיינו ערך נוח אחרי המבול, לוט ובנותיו במערה ועוד)… כשמדובר בשתיה שמביאה למצב של חוסר אבחנה טוטאלי, בו אפילו הדבר הכי בסיסי בסיפור הפורים – מי הטוב ומי הרע, מתבלבל, זה כבר נשמע הזוי לגמרי…
כל זה מוביל למסקנה הבאה. ייתכן שמשמעות המשפט אחרת לגמרי. שונָה מכל מה שהבנו עד היום. "עד דלא ידע" אין כוונתו להגיע למקום בו זורקים את השכל לפח וצוללים למקום הנמוך, השטותי והזול, בו הכול מבולבל. הכוונה היא שמטפסים למקום הגבוה שמעל השכל והדעת, שחושפים את נקודת העומק שבהארה הגדולה היוצאת ממנה באמת אין הבדל מהותי בין הטוב לרע. כולם הם כלים בידיו של בורא עולם בדרך להבאת הגאולה. במילים אחרת: בפורים אנחנו לא יורדים אל מתחת השכל אלא עולים מעליו, ממריאים אל המקום של הנשמה. דווקא התחפושת מסוגלת לגלות לפעמים סודות עמוקים, ולחשוף רבדים שכל השנה הם נסתרים מן העין, וסגולתו של היין היא להוציא החוצה סודות כמוסים.
לא התוכן אלא הצורה
במוסדות חינוך רבים נערכים כבר משנכנס שבט לכוננות ספיגה. איך אמר לי פעם מחנך אחד? "המטרה שלנו היא לעבור את החג הזה עם כמה שפחות נזקים…". הגישה הזו בנויה על טראומות העבר, אך מפספסת לגמרי את הפוטנציאל העצום של החג הכי גדול בשנה. כדי שזה לא יקרה חשוב לעשות לו הכנה משמעותית, ולחתור בכל המרץ להרים אותו אל המקום הנכון והגבוה שהוא ראוי אליו.
בבסיס הכול עומד העיקרון הבא. החידוש של פורים אינו בתוכן אלא בצורה. שום דבר מהערכים שאנחנו מאמינים בהם לא מתבטל בפורים. מי שסובר שלשון הרע הוא דבר נורא ושלפגוע במישהו זה מעשה פסול, לא ייתכן שביום בהיר אחד באמצע חודש אדר – הם יהפכו פתאום להיות מותרים (וברור שלהדביק תווית של 'בצחוק' על התנהגות פוגענית שוות ערך להצמדת תעודת כשרות לשרימפס ריחני). מי שמאמינה שצניעות היא ערך יקר ומנסה לחנך את עצמה להתנהג לפיה, לא מסתבר שבפורים תרשה לעצמה להתלבש או להתנהג בצורה שפוגעת ומזלזלת בערך הזה.
קל לרדת נמוך, לגרוף תשואות בזכות צחוק על חשבונם של אחרים, או שימוש באמצעים זולים ורדודים. בטלוויזיה עושים את זה כל הזמן כשעל מזבח הרייטינג יהיו מוכנים להקריב כמעט כל ערך. אנחנו מאמינים שאפשר גם אחרת. למשל, מותר ואפילו כדאי לנצל את אירועי החודש כהזדמנות להעביר ביקורת על דברים שליליים המתרחשים בבית הספר. אך צריך לעשות את זה נכון. להתייחס לתופעות ולא לאנשים ספציפיים, להשתמש בכוח של הצחוק והחיוך לדלג מעל המגננות והמחסומים שמונעים בשאר השנה את הדברים מלהתקבל.
אין ספק שניתן להפיק חודש אדר איכותי ועל רמה, שיהיה מפתיע, מרתק, מהנה ומצחיק, גם מבלי שיהיה צורך להקריב קורבנות אדם ולפגוע בערכים היקרים לנו. נכון, זה דורש יותר השקעה, יצירתיות ומעוף אבל הפירות המתוקים שווים בהחלט את המאמץ.
מבחן "היום שאחרי"
אחד המדדים לבדוק האם פגשנו השנה את פורים האמיתי או שהתעסקנו רק עם תחפושת זו השאלה איך אנחנו נראים ביום שאחרי. מרוקנים, סחוטים ו'סוחבים' בקושי עד חופש פסח שיגאל אותנו, או שאנחנו מלאי כוחות, חיוניות ורעננות לימים הבאים עלינו לטובה. האם פורים שלנו ייראה זול וחלול כמו משתה אחשוורוש, או שנצליח השנה לגלות עוד רובד מן הסוד ולחשוף את המקום העמוק והפנימי כמו שמתגלה ביום הכיפורים?
המאמר יפורסם בעלון 'שבת בשבתו'
