שנא את הרבנות

נדמה שמעולם לא היה היחס לרבנים מצוי בכזה שֶפֶל. אין כוונתנו ליחס שלילי ומזלזל מצד אנשים הרחוקים מתורה ומצוות אלא גם מצד חובשי כיפה וסורגותיה. אם בעבר ´רב´ היה שם נרדף לסמכות ויראת כבוד שרק הזכרת שמו מעוררת בך רגשי קודש, כיום השיח התקשורתי והציבורי הופך אותו לעיתים קרובות לקריקטורה נלעגת ולשק חבטות

די נדיר למצוא במקורותינו ביטוי כה חריף כמו ציווי לשנוא. הקושי מתעצם כאשר המושא לחיצי השנאה הוא מוסד מכובד ומקודש כמו הרבנות. אמת הדבר שמי שייטרח לעיין במפרשים יימצא בנקל הבהרה ש’רבנות’ פירושה ‘שררה’, ושמעיה, בן זוגו של אבטליון, פשוט בא להזהיר אותנו (אבות א,י) מהרדיפה אחר הכבוד, הג’ובִּים וההתנשאות על הזולת. אך מפרשי המשנה הקדמונים לא העלו בדעתם שיגיע דור בו יהיה רבים שיקיימו את שלוש המילים שבכותרת פשוט כלשונם ו…ישנאו את הרבנות.

 

מקומו של הרב

נדמה שמעולם לא היה היחס לרבנים מצוי בכזה שֶפֶל. אין כוונתנו ליחס שלילי ומזלזל מצד אנשים הרחוקים מתורה ומצוות אלא גם מצד חובשי כיפה וסורגותיה. אם בעבר ‘רב’ היה שם נרדף לסמכות ויראת כבוד שרק הזכרת שמו מעוררת בך רגשי קודש, כיום השיח התקשורתי והציבורי הופך אותו לעיתים קרובות לקריקטורה נלעגת ולשק חבטות. טעות תהיה לתלות זאת במקרים ספציפיים של רבנים שנאשמו בפלילים על רדיפת בצע או עבירות בתחום המוסר והקדושה. השבר במעמדם גם אינו נובע מהתופעה של מאבקי רבנים שנובעים מגרעין אידאולוגי אך נתפסים בעיני הציבור בצורה זולה בהרבה. כל אלו אינם תורמים כמובן ליחס מכובד כלפי תלמידי חכמים, אך נדמה שלא הם שורש הבעיה. אובדן המעמד הנישא של הרב קשור לאטמוספירה התרבותית בה אנו חיים, כמו גם לשינויים שהביאה ההתפתחות הטכנולוגית.

 

במדינת הגמדים

בעולם פוסטמודרני בו האמת הפכה לדבר יחסי (אם בכלל היא עוד קיימת…), מי שנושא את דגל האמת ברמה נתפס כפרימיטיבי וחשוך. בעידן בו מעמדם של בעלי סמכות נשחק עד דק, כשכל עיתונאי טירון נותן דרור למקלדתו להשתלח בראש הממשלה, והורים ומורים מתלוננים על חוצפה ופריצת גבולות, אין לצפות שגורלם של הרבנים יהיה שפיר יותר. שחיטת פרות קדושות וניתוץ מיתוסים אובססיבי הם תחביבים נפוצים של התקשורת, וחלק מתפיסת עולם המשווה קטן לגדול. קשה למצוא היום דמויות מופת ואנשי מעלה שיועלו על נס כמודל לחיקוי ולהערצה. במסגרת זאת מי שנחשבו בכל הדורות ל’עיני העדה’ ולמנהיגים הרוחניים הולכים ומאבדים במהירות את מקומם. כמובן שהפיכת הרבנות למימסד הכולל מערכת פקידות טרחנית ובירוקרטיה, וכן מעורבותה במערכת הפוליטית העכורה, הוסיפו גם הם לפיחות במעמדה.

 

הרב הווירטואלי

לכאורה ההתפתחות הטכנולוגית וערוצי התקשורת המדהימים שנפרשו בפנינו אמורים היו לקדם את מעמדם של הרבנים. הרי מעולם הם לא היו נגישים יותר. עשרות מדורי ‘שאל את הרב’ עם מיליוני שאלות אינטרנטיות פתחו צוהר לאנשים שלפני כן פניה לרב היתה נראית להם מציאותית יותר מהאפשרות שאראלה תתקשר אליהם. שלא לדבר על ‘שו”ת הסמס’ המאפשר לדלג בקלילות מעל מחסומים נפשיים והרגלים נושנים ולפנות בקלילות לרב גם בשעות לא מקובלות ואף בשאלות שפעם היו נדמות כזוטרות. הרבנים הרבים שכותבים ומתבטאים בכל נושא ומעל כל במה, וחלקם אף לא מושכים ידם מלפסבק ולצייץ לעת מצוא, נדמה שהפכו את משנתם ואת דמותם לפופולארית מאי-פעם.

אך אי אפשר להתעלם מהצד השני של המטבע. הרשת הענפה שנפרשה בפנינו הוזילה את מעמדם של הרבנים. ‘סקר רבנים’ הפך לספורט סימוסי, והרב הפך בעיני רבים למעין תשובמט הלכתי, במקום להיות למורה-דרך תורני ולמקור השראה רוחני. מבחינה זו לצעירים היום למרבה הצער אין אפילו שמץ של מושג מה הם מפסידים. עבור אינפורמציה הלכתית פרקטית הרי אפשר לפתוח ספרים מתאימים או אפילו להתייעץ ברב גוגל. אך אין תחליף לקשר חי עם אישיות קורנת שתורת חיים זורמת בעורקיה ודבר ה’ הוא נשמת אפה. נגישות המידע התורני יוצרת אשליה מסוכנת כאילו אם פרוייקט השו”ת מותקן במחשבך הרי שהתורה מונחת בכיסך ואינך זקוק עוד לרב שיפסוק לך הלכה וינחה אותך בשאלות המורכבות של חייך. אך זו טעות מרה שגורמת לדור ה’כאילו-כזה’ ללכת בעצם בלי ולהרגיש עם, גם בתחום קריטי כמו העולם הרוחני שלו. ‘עם הספר’ הוא כינוי שנתן לנו מוחמד, ‘נביא’ האיסלאם. אך החידוש הגדול של תורת ישראל אינו בטקסט הכתוב אלא דווקא בתורה שבעל-פה – “חיי עולם שנטע בתוכנו”, ועוברת רק דרך מסורת איתנה של אנשים חיים המוסרים את נפשם עליה.

 

מי הרב שלך?

לא מזמן ערכתי חופה לזוג חילוני. בסיום הטקס נפרדתי מהחתן והכלה, וכשצעדתי לעבר הרכב ראיתי את מנהל האירוע ממהר בעקבותיי. למרות שהוא מורגל בחתונות מן הסוג הזה, כנראה שהפעם התרגש במיוחד, והיה חשוב לו לתפוס אותי כדי לומר: “היית ממש נהדר איתם. חבל שאין עוד רבנים כמוך…“. “תודה על הפרגון”, עניתי לו, “וסליחה שאני שואל, אבל כמה רבנים אתה באמת מכיר?”. כעבור כמה שניות של דומיה מהורהרת החזיר את התשובה הצפויה: “אף אחד…“. “אז איך אתה יכול לומר דבר כזה?!” תמהתי בפליאה. תשובה טובה לא היתה לו. האם ייתכן שהבחור הזה מייצג עמדה נפשית של דור שלם שבתוך הסלולארי שלו יש אולי מספרים או כתובות מייל של כמה רבנים, אבל בלב שלו ובעיקר בחיים שלו אין כמעט אף אחד מהם?

 

ראו גם שיחת טלפון של הרב חגי לונדין עם נערה מתלבטת

גיליון בעין חינוכית בנושא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *