אבא איננו, ואני מרגישה מנותקת

הרבה מדברים על געגוע, עצב, פריקות וכו'…

ואני…

כלום…

אני יתומה (מאבא) כבר הרבה זמן ומגיל צעיר… ובעקבות משהו מסוים (לא קשור ליתמות) התרגלתי גם להדחיק את הבכי ולמנוע אותו מראש, להרחיק את העצב עוד לפני שהגיע…

ועכשיו עברו שנים מאז הדבר הזה וקשה לי, חסר לי החוסר, הגעגוע, אני מרגישה מנותקת, אדישה. ואני לא רוצה בזה…

אחרים אומרים שזו שמחת חיים וכו'… אבל זה ממש לא! זה גובל בהכחשה עצמית..

וא-י-ן לי מושג מה לעשות.. איך "להחזיר" את הרגש למקום הנכון, הטבעי.

ניסיתי לדבר איתו, ספונטנית וטבעית.

ניסיתי להדגיש את החוסר שלו במובנים הפיזיים, (שהבית יכל להראות אחרת)

ניסיתי לנסות

השתדלתי

וזה לא הולך.

וזה מייאש וזה מתסכל וזה מתסכל!!

שלום לך.

אחד המנגנונים בהם משתמשת הנפש שלנו כדי להתמודד עם צרה, קושי או אובדן הוא 'הכחשה'. הדחקה של העניין והתעלמות ממנו, כדי להגן על עצמנו מפני הכאב וחוסר האונים. ככל שהזמן עובר זה כבר מרגיש לנו טבעי, ואנחנו זורמים הלאה וכבר כמעט ולא מצטערים או כואבים את החוסר.

את יודעת בשכל שהמצב הזה הוא לא בריא ולא נכון, וכרגע את מחפשת דווקא להתחבר אל מה שקרה לך כשאיבדת את אביך ואל הצער המתלווה לזה.

לפני ההתייחסות אל מותו של אביך, אני מציע לך לשאול את עצמך האם בעוד תחומים בחיים את פוגשת את הדפוס הזה? האם על דברים אחרים כן מסוגלת לבכות, להתרגש, להתייסר, או שתמיד את עטופה במין שיריון שכזה של אדישות חוסמת?

במידה ויש בך את היכולת הטבעית והבריאה של להרגיש דברים, גם עצובים, כדאי לחשוב איך תוכלי להתחבר לחסרון נוכחותו של אביך. ייתכן שאחד הדברים שהשפיעו על העניין הוא העובדה שזה קרה כשהיית יחסית צעירה כשזה קרה ואולי גם לא זכית להכיר אותו מספיק שנים. דבר שיכול לעזור הוא לשמוע עליו סיפורים מאנשים שהכירו אותו מקרוב, אמא, סבא וסבתא וכו', מכאלו שיידעו לספר איזה מין אדם נפלא הוא היה, בתור בעל ובן וחבר ואבא, וממילא איזה הפסד גדול זה שהוא איננו.

הסיפורים האלו גם יכולים לחשוב לך איזה מין דברים ממנו היית רוצה לאמץ ולהכניס לתוך החיים שלך. אני מקווה שהדברים האלו יוכלו לעזור לך להתחבר אליו יותר ולהרגיש את חסרונו ולהתגעגע.

אם עדיין תרגישי חסומה ולא תראי שינוי שווה להתייעץ עם אשת מקצוע בעניין. לא כדאי להמשיך כך, ויש חשש שיום אחד הדברים הכבושים בפנים יתפרצו בצורה לא טובה ובזמן לא מתאים. היכולת להרגיש, לשמוח וגם לבכות בעת הצורך, היא תחושה בריאה וטבעית שהקב"ה נתן בנו ולא כדאי לבטל אותה.

בברכת חיים טובים ושמחים

יוני לביא