סופגניה או דונאטס

עד כמה חיה בתוכנו הרוח והזהות של המכבים, וכמה נכנסות אלינו רוחות אחרות והשפעות זרות? חנוכה הוא הזדמנות מצויינת לחשוב על השאלה הזו

"אז מה אחי?", שאל יהודה את יהונתן "אתה מגיע מחר לבית כנסת?".

"וואלק לא יודע, תלוי איך אני ארגיש".

"מה זאת אומרת איך תרגיש?", נדהם יהודה "בדברים האלו אין הנחות. אתה יודע שפעם אחת מייקל ג'ורדן הלך לשחק בפלייאוף של השיקגו בולס עם חום של ארבעים ושתיים מעלות, ואיזה משחק הוא דפק שם? משהו לפנתאון. ומה עם מסי ורונאלדו? נראה לך שהם לא שיחקו בחום? אחי, כלום יש עבד שמורד ברבו? הקב"ה ייעלב אם לא תבוא לבית הכנסת ותשחק שם כמו אריה פצוע".

"מה אני אגיד לך", החזיר יהונתן "אני מבין מה שאתה אומר, ואם אנחנו לא נבוא ונגן על כבוד בית הכנסת אז מי יגן??

"אחלה" השיב יהודה, "אז תזכור לראות את הדיסק עם המשחקים של 'משכן אברהם' שהבאתי לך. הם ניצחו את בית הכנסת 'רעות' אחרי שהם הובסו מול 'קהילת הרמב"ן' החזקים. אני אומר לך הם משחקים כמו ברצלונה. יש להם קישור מטורף וחלוצים שאין דברים כאלו. אם אנחנו מנצחים אותם אנחנו עולים למקום הראשון עם אפשרות לגעת בגביע הקדוש. אתה קולט? אנחנו, מבית הכנסת 'זכרון יהופצץ' הולכים להיות אלופי ליגת בתי הכנסת לשנת אלפיים ושלוש עשרה. רק מלחשוב על זה יש לי דמעות".

___________________________________________________

מעניין איך היו מגיבים 'המכבים' אילו היינו מזמינים אותם בתור אורחי VIP ביציע המכובדים לגמר שהתקיים בין בתי הכנסת השונים שבסופו יוכרע באיזה בית כנסת יודעים הכי טוב לכוון. לשער. תוך עבודת ה' והרגליים. מה שבטוח שמשעמם לא יהיה שם.

אנחנו מדברים כל הזמן על ניצחון הרוח של המכבים על היוונים, על מהות החנוכה, על הגבורה היהודית, אבל תכל'ס, יש מצב שניצחנו את הקרב והפסדנו במלחמה?

אם נעשה מבחן קטן ונשאל למי הנוער שלנו, דור העתיד, יותר מחובר? למתתיהו הכהן ויהודה המכבי או לדמיטריוס הראשון, אנטיוכוס הרביעי או לפאפאלוקאס השישי, שחקנה לשעבר של מכבי תל אביב, התשובות יהיו מן הסתם מאוד צפויות. מה בכל זאת כן מפתיע בכל הסיפור הזה? שדי השלמנו עם העניין.

"תגיד לי" שאלתי אתמול בקטנה, את שיבי, תלמיד יא באחת מישיבות הדגל, "מה אתה יודע לספר על הרב יששכר שלמה טייכטל או על הרב יצחק הוטנר 'הפחד יצחק'? אומר לך משהו השמות האלו?".

הייתם צריכים לראות איך שהוא הסתכל עליי כעב"ם שלא מן המניין: "פחד מה?" שאל "אין לי שמץ של מושג על מה אתה מדבר".

"הבנתי. אבל יש לך מושג מי זה נניח: ליונל מסי, כריסיטיאנו רונלדו או ג'סטין ביבר נכון?".

"מה אתה מסתלבט?" נעלב שיבי, "מסי הוא אחד השחקנים הטובים בעולם אם לא ה…ומכונה גם הפרעוש. רונאלדו משחק ב'ריאל מדריד' וג'סטין ביבר הוא התינוק הצרחן הקנדי הזה שהפך למכונת כסף. נו אל תעליב אותי…".

אחר כך עצרתי רגע בצד ואמרתי, למה שלא אקשוט עצמי תחילה לפני שאני מתחיל להעליב שביעסטים אחרים. נעמדתי מול המראה. להלן התוצאות: על היד: שעון סקטור. חולצה: ראלף לורן. נעליים: 'טימברלנד'.

עכשיו חשבתי, מאיזה מקום מגיעים המותגים האלו? האם באמת בגלל סגירותו של המותג הישראלי האחרון שעוד היה שווה משהו, בית החרושת המנוח 'אריגים תוצרת ארצנו?'

או שלא יאומן, אבל מסתבר שתודעת החיצוניות היוונית המתגלגלת בכל זאת חלחלה והצליחה להרטיב גם אותי?

אז נכון, אני יודע טוב מאוד מי היה ר' יצחק הוטנר ואפילו עברתי על כמה מכתבים של ר' משה פיינשטיין ואולי באמת כל עוד אנחנו שומרים על המינון והיהדות היא התבשיל העיקרי שלנו, נוכל לטבל אותו קצת עם צ'רלס דיקנס, המינגווי ואלדוס האקסלי. אחרי הכול, גם אייל שני יסכים שמלח ופלפל במידה רק משביחים את הטעם, אבל מה אנחנו הולכים לעשות עם כל החבר'ה ששולטים ישר והפוך בתרבות המערב ובחכמי יוון אבל  בחיים לא נגעו בקושיות המפורסמות של ר' עקיבא איגר? ולא נעים להגיד, אפילו שיר אחד של רחל הם לא יודעים בעל פה?

תסתכלו עליהם ותחשבו מה באמת נשאר לתודעת התרבות שלנו מיהודה המכבי? היהודה? המכבייה או מכבי?

ועד שנסגר על עצמנו, ניקח עוד סופגנייה.

או דונאטס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *