לכבוד שבת ארגון ובעקבות קביעתו של משרד הבריאות שכל ניסיון של אנשים מן הישוב להפריע ולו ברמז קל לקומונריות (בעיקר לאלו עם העיניים האדומות והמצ'טה בין השיניים שמתהלכות כזומבים מוכי ירח) בדרך להפקת שבת הארגון המושקעת ביותר שנראתה זה דורות, גובל בסכנת חיים ועל אחריות המשתמש בלבד – מוגש לכם קוראים יקרים המדריך המקוצר של שלושת המיתוסים הנפוצים בחודש ארגון והטעויות ההרסניות המושלכות מהם:

 1.     המיתוס: 'המטרה מקדשת את האמצעים'

חודש ארגון נמדד לפי מבחן התוצאה: הסניף שיצליח להרים את ה'קיסריה' של שבתות הארגון ייקח את כל הקופה.

לשם כך מותר בלית ברירה להקריב כמה ערכים חשובים על הדרך כגון:

גזל שינה (תחשבו כמה 'אהבת ישראל' גורם סניף שמעיר תינוקת קטנה באמצע הלילה אחרי שלקח לאמא שלה שעות להרדים אותה), השחתת ציוד סניפי ובזבוז כספי ציבור.

מדריכים רגישים? חניכים פגועים? נדבר כבר ביום כיפור. עכשיו אם לא אכפת לכם, יש לנו יעדים לכבוש.

האמת: אלוקים נמצא בפרטים הקטנים

פסטיבל חודש הארגון, הקירות המקושטים והישבצי"ם המאוחרים, הם לא יותר מאמצעים שנועדו לאמן את שרירי הגדלות והנתינה שלנו. זמן השהייה הממושכת בסניף על כל רגעי הלחץ והניסיונות שלו מציב לנו מראה שתשקף לנו עד כמה אנחנו אנושיים ורגישים כלפי הזולת וכמה מקום אנחנו מקדישים דווקא עכשיו, ברגעי הלחץ והתחרותיות בכדי להכניס את הקב"ה לתוכם.

כדאי לזכור: אלוקים נמצא בפרטים הקטנים, בגואש, בשפכטל, בשינה של התינוקת רק אנחנו נקבע האם הסניף שלנו יהפוך לבית מקדש גדול או לעוד מבנה ארכיטקטוני משופץ וקטן. 

2.     המיתוס:  אין הזדמנות שנייה לתקן רושם ראשוני

חודש הארגון יקבע איך תראה כל השנת שירות של הקומונריות. כל ההורים, החברות ומדינת ישראל רואים. בשביל זה צריך לתת הכול, כאן ועכשיו. כגודל ההצלחה כך גודל החותם שתשאיר הקומונרית. מכאן הדרך להתחרפנות מוחלטת ולשבירה מהירה למדי. 

בדרך להשגת היעד, אפשר גם להעלים עין מחניכים שסוחטים את ההורים שלהם בשביל לדפוק עם השבט את הסווטשירט עם העיצוב הכי פנסי בעיר. פשטות וצניעות זה לחלשים. אנחנו מאמינים ב: 'למה לחשוב על יצירתיות אם אפשר פשוט לקנות אותה?'.

האמת: מים שקטים חודרים עמוק.

עבודה טובה של קומונרית לא נמדדת רק בעוצמת זיקוקי הדינור, אלא באיכות התבשיל שהיא מבשלת על אש קטנה במשך כל השנה. בחריש עמוק שהיא מבצעת מחוץ לאור הזרקורים. בנחישות בהתמדה. הרבה אחרי שהמסך ירד וכולם ילכו כבר הביתה, תדע הקומונרית שרק עכשיו היא מתחילה במלאכת הדלקת הנשמות שלשמה היא באה.

כדאי לזכור: 'מי יעלה בהר ה'? זה יפה. אבל 'ומי יקום במקום קדשו' להמשיך ולקחת את העוצמות של שבת הארגון למשך כל השנה, זו כבר משימה הרבה יותר קשה וראויה להערכה.

3.     המיתוס: קומונריות לא מתות, הן רק מתחלפות.

כולם יודעים שהיות ואלוקים ברא לקומונרית עור של פיל, מחובתה המוסרית לשמש כבור הניקוז של הסניף. 

כל הבעיות, הצרות, התסכולים ומשחקי הכבוד והרעב מופנים אליה. אחרי הכול היא בחרה להגיע לכאן. ומאחר שזה לא מנומס להחוות עליה דיעה בפניה, עשרה קבין של התלחשויות ירדו לעולם, תשעה נטל חודש ארגון ואחד הוא שמר לשנה כולה.  

בכלל נראה שקומונריות לא מתרגשות מכלום. אז היא תאכל סעודת שבת בדירת השירות שלה. חליק, קטן עליה.

האמת: אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות.

 אסור לנו לשכוח שקומונריות הן לא יותר מילדות שהרגע סיימו שמינית וצריכות להוכיח את עצמן במקום זר. והסיטואציה הזו מפחידה ומסוגלת לגרום לצלקות נפשיות. לפעמים מספיק עיקום פרצוף סמוי של מדריכה בשביל לחורר את כל האוויר לקומונרית. התלחשות אחת בשביל שכל הכרית שלה תירטב בלילה.

כדאי לזכור: לפעמים לשאול לשלומה של הקומונרית או סתם להקשיב לה, חשוב לא פחות מאשר לשחנ"ש עם אחרון הילדים הקטנים. 

לפעמים, וזה נכתב בדם ודמעות, זה חשוב הרבה יותר.

תודה לרמ"ח הדרכה של 'בני עקיבא' אמיר סנדלר ורכז מחוז דן יואל פרנקבורג שסייעו בהבאת הדגשים.