“כשהייתי עוד ירוק בתחום, ועשיתי את צעדיי הראשונים בעולם הדייטים, הייתי מתרגש לקראת כל בחורה חדשה שהכרתי. הייתי אז צעיר ואופטימי. קיוויתי שאולי עכשיו, הבאה בתור תהיה האחת והיחידה שלי, ועוד השנה אמצא את עצמי מתחת החופה. מאז הרבה מים זרמו בירדן. קילומטראז’ הדייטים שהספקתי לצבור יכול להיות בסיס מצויין לכתיבת מדריך מפורט בנושא. ובכל זאת אני עדיין לבד. לאחרונה גיליתי שהקטע כבר נכנס אצלי לנוהל. טפ”ט. מה? לא שמעתם על זה? טלפון-פגישה-טלפון. נורא פשוט. מציעים לך בחורה. מעבירים לך מספר. טלפון קצר שבו אתם קובעים מתי יהיה לכם נוח. פגישה שלוקחת בערך שעה למרות שנגמרה כבר אחרי דקה ומעבר לזה סתם עסוקים בלהעביר את הזמן. וסוגרים את המעגל בטלפון המסורתי (סמס היה נוח יותר אבל פחות מכובד) – “זה לא את, זה אני”, “לא מתאים לי כרגע”, “לא הרגשתי כימיה” או משהו כזה, ומייד אתה עובר להצעה הבאה הממתינה בתור (וב”ה יש לי כמעט תמיד כמה כאלו).
יש לי חבר שאפילו מנהל כמה טפ”טים בו בזמן. פשוט חבל לו על הזמן. הוא לחוץ להתחתן הרבה יותר ממני, ורק מנסה להגיע כמה שיותר מהר אל המיועדת לו. אני לא אוהב את הגישה הלוחצת שלו, ומאמין שֶמַתָי שזה צריך לקרות זה יקרה, לא ככה? הרי הזיווג משמים, כמו שאומרים.
האמת שאני קצת משתעמם ממרתון הפגישות, וכבר מחכה שיהיה לי משהו רציני וארוך יותר. מה אתה אומר? יש לך איזה רעיון בשבילי?”.
