למכתב הקודם
שלום, ד"ר רונן!
לאחר שניגשתי לתיבת הדואר אתמול בלילה ושלשלתי לתוכה את המכתב האחרון שכתבתי לך, עלו בי התלבטויות שמא שגיתי בכלל בכל האופן בו התייחסתי לטענות ולשאלות הרבות ששאלת אותי, אז בשיחה שלנו ברכבת.
אתה שאלת והקשית על השקפת עולמה של היהדות בתחומים רבים. ואני, במקום לנסות ולהשיב על שאלותיך, שאלתי אותך בחזרה שאלות, ולא עניתי אף לא תשובה אחת למה ששאלת.
כשאני שואל את עצמי מה הסיבה שנהגתי בדרך זו, אני חושב שהתשובה לכך היא שיותר ממה שהפריע לי התוכן של מה שאמרת, הפריעה לי הנימה בה נאמרו הדברים. דיברת בביטחון כל כך מוחלט בעת שהצגת את השקפת עולמך, ביטחון גמור עד לכדי ביטול כל אפשרות שהאמת המוחלטת לא מונחת בכיסך. האפשרות שיש איזושהי אמת ביהדות נראתה לך מופרכת ומגוחכת לגמרי. דבר שלא מצריך אפילו בדיקה.
בצורה דומה התייחסת גם אל המאמינים. ראית אותם כאנשים תמימים ופרימיטיביים, חסרי דעת והגיון. ניגוד גמור לעומת הצורה בה אתה תופס את עצמך, ואת חבריך – אנשים חושבים, מעמיקים וביקורתיים. אינני רוצה להאריך בעניין, אבל בנושא הזה יש הבדל גדול בין ימי קדם לזמן הזה. במשך כל ההיסטוריה עד תקופתנו היה האדם 'מאמין'. אמונה, במה שלא יהיה, הייתה האוויר אותו נשם האדם. באותם ימים של אמונה, מי שרצה להעמיד בסימן שאלה את האמונה המובנת מאליה, היה צריך להיות נועז, ביקורתי, עצמאי מחשבה. היום הגענו למצב ההפוך. כיום, בפעם הראשונה בהיסטוריה, נולד האדם אל תוך מצב של אי-אמונה, כאל אויר המקיף אותו מלידתו. למעשה הפכה אי האמונה ל"אמונה" הרווחת שעבורה אין צורך במחשבה כלל. אדרבה, כדי להגיע לאמונה, צריך האדם להיות מחפש, מעמיק, חושב, הייתי אומר: נועז, ספקן, מעמיד בספק את עיקרי אי האמונה.
מכל מקום, אי אפשר היה להימנע מלחוש בחומת הביטחון המוחלט שהקיפה אותך. חומה אטומה, ללא סדק צר. אי-האמונה הפכה להיות ל'אמונה' בעצמה – ממש כמו איזו דת פנאטית סגורה, העוצמת את עיניה ואינה מוכנה להקשיב לשום דבר.
זו הסיבה שבגללה בחרתי לכתוב לך בצורה הזו.
מה שעשיתי היה פשוט מאד. לא סיפרתי לך על רגשות, על תיאוריות או על הסתכלויות סובייקטיביות. לא הצעתי פרשנויות, הסברים לא מבוססים או השערות. כל מה שעשיתי הוא שציינתי עובדות הידועות ומוסכמות על הכול. עובדות, שגם אתה היית יכול לציין, לא פחות טוב ממני. סקרתי עובדות ונתונים הנוגעים לכל מציאות קיומנו, ולעולם בו אנו חיים, ולאור זה ניסיתי לשאול אותך כמה שאלות פשוטות. שאלות שכל אדם בעל יושר ליבי ואינטלקטואלי צריך לשאול את עצמו. מה שניסיתי לעשות הוא להפנות את תשומת הלב לדברים שאנשים נוטים (לעיתים בשגגה, ולעיתים בזדון…) להתעלם מהם ולהתכחש להם. קיוויתי שזה יעורר למחשבה, לשיקול דעת מחודש בכמה מן הדברים. דברים שהיו נראים לך כה ודאיים עד שאינם צריכים בדיקה כלל.
בשיחתנו ברכבת אמרת לי שאתה כופר בקיומו של מעמד הר סיני. הבעת את אמונתך זו בביטחון גמור ומוחלט.
כדי שאדם יוכל לומר להד"ם ('לא היו דברים מעולם') מוחלט והכחשה פסקנית לקיומו של אירוע, עליו יש מסורת מוצקה שעוברת דרך מליוני אנשים, כדי שכפירה כזאת תוכל להיאמר בביטחון כה מוחלט, סביר היה להניח שהוא בעצמו, או לפחות אחד מאבות אבותיו, היה שם באותו מקום ובדיוק באותה שעה, וראה במו עיניו כי לא קרה שם שום דבר. במשך השיחה בינינו לא ציינת שיש לך מקורות מידע, ידע אישי או מסורת אבות, לדעת מה לא קרה במעמד הר סיני.
אז מנין שאוב הביטחון המוחלט הזה?
אפשרות אחרת לדעת בביטחון מה לא קרה לפני שלושת אלפי שנה היא שנגלתה לך איזה יישות עליונה, שבקיומה ובאמיתות דבריה אין שום מקום לפקפק, והיא זו שגילתה לך שאין כוח עליון, אין ישויות עליונות, אין תופעות על-טבעיות, ושום דבר אינו קיים בעולם מחוץ לטבע הניתן למישוש וראיה.
האומנם גילוי עליון הוא מקור הוודאות הבלתי מעורערת שלך?
בחמשת המכתבים הקודמים ששלחתי לך הספקנו לדון בכמה נושאים מרכזיים:
אמונה והתפתחות מקרית, מוסר ומשמעות החיים, מעמד הר סיני וייחודיותו של עם ישראל, קידמה ומודרניזציה, ועוד. בכל אחד מהם נגענו בכמה שאלות יסוד ותמיהות שעל השקפת העולם האתיאיסטית להתמודד איתם. ישנם נושאים רבים שעוד לא נגענו בהם, אך האמן לי שיכולנו להמשיך באותו האופן בדיוק.
מכל מקום נדמה לי שיותר מ- 200 השאלות שהובאו עד כה, מבטאות את המסר שרציתי להעביר, ד"ר רונן. האם עדיין אין שום סדק בחומת הביטחון המוחלט שהקיפה אותך?
נכון ששאלת אותי שאלות קשות על ההשקפה של היהדות, אך בינינו, הרי אתה לא תמים. הרי אינך חושב שאתה הראשון ששואל אותן?! העם היהודי מעולם לא 'הצטיין' בטיפשות, כידוע לך (וכמו שהזכרנו באריכות במכתב הרביעי). להפך, תמיד היינו עם פיקח וביקורתי. כמה מטובי המוחות של המין האנושי בכל הדורות, הפילוסופים, ההוגים, המדענים והמשוררים – היו יהודים. רבים מהם גם היו יהודים מאמינים בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם. האם אתה באמת חושב שהשאלות שלך לא הטרידו אותם?
הרי היו מגדולי ישראל שנוכל לבלות את כל חיינו ולא להספיק לקרוא גם חלק קטן מן האוצר הרוחני שהשאירו אחריהם. הגאון מוילנה ור' עקיבא איגר, הבעל שם טוב וכל תלמידיו, רבי יוסף קארו והרמ"א, ר' יהודה הלוי והרמב"ם, רש"י ורבינו תם, רב סעדיה גאון ורב שרירא גאון, אביי ורבא, רבי יהודה הנשיא ורבי עקיבא, הלל הזקן ורבי שמעון בר יוחאי, ישעיה וירמיה, שלמה המלך ומשה רבינו, ועוד כמה רבבות תלמידי חכמים אדירי דעת, כבירי מחשבה ודורשי אמת. היו ביניהם אנשים שמוחם האדיר הקיף את כל ההגות היהודית והכללית, ושאנשים רבים, יהודים וגויים כאחד, היו מלאי הערצה כלפיהם. אנשים שהעולם כולו, היהודי והגויי, ניזון במשך דורות מפרי רוחם, ושבקשת האמת הצרופה הייתה המניע היחיד לכל עמל חייהם. הרי גם אם תשקיע בכך את כל שנותיך עלי אדמות לא תצליח ללמוד ולהבין אפילו חלק קטן ממה שהשאיר כל אחד מהם בכתובים.
האם אתה בטוח במלוא מאת האחוזים ששכלך חזק יותר, הגיונך מוצק יותר, וכישרונותיך לדעת את האמת מעולים יותר מכל אלו?
האם כל זה לא שווה בדיקה אפילו?
כדי לעמוד בעקשנות על דעתך אתה צריך לטעון בעצם שעם ישראל בכל הדורות, על כל אלפי גאוניו, היו אנשים תמימים חסרי דעת שהתעסקו בדמיונות, ושאותה מסורת שלמה שעליה מסר את נפשו היא כולה שטויות והבלים. כדי להיות בטוח ששבת היא בדיוק כמו יום אחר (ולהתנהג בהתאם), עליך להיות בטוח לחלוטין שכל האנשים למיליוניהם אשר סברו אחרת, כולם עד האחרון שבהם, טועים הם לחלוטין. האם אפשר לא לתת שום משקל למה שמסרו לנו אבותינו, למה שהעבירה האומה שלנו כולה, מדור לדור במסירות נפש עילאית? האם ניתן לבטל במחי יד את הכול ללא בדיקה עמוקה ורצינית?
ממש לפני סיום, אני רוצה לגלות לך סוד, ד"ר רונן.
על אף ארשת הפנים הרצינית שכיסתה את פניי במהלך השיחה שלנו אז ברכבת, ברבות מן השאלות ששאלת, בתוכי פנימה – פשוט חייכתי. בקושי התאפקתי מלהגיב ולגלות לך שהשאלה שאתה שואל עכשיו (כשעל פניך נסוך חיוך רחב של אדם שמרוצה מעצמו, כאילו 'המציא את הגלגל', לפחות) היא ממש מצוינת! כל כך מצוינת עד שכבר לפני כמה מאות שנים שאלו אותה לפניך, הרמב"ם, המהר"ל וגם הרש"ר הירש. הם גם נתנו כמה תשובות לשאלה זו. אולי אם היית מעיין במה שנכתב בעניין היית מוצא מענה לשאלתך?
וכאן אני רוצה לשאול אותך שאלה נוקבת, ד"ר רונן, ובה אסיים –
אני משוכנע שמוחך מלא וגדוש בשאלות. אך תרשה לי להטיל ספק עד כמה ברצינות חיפשת תשובות לשאלותיך.
נכון שיש לך כבר ידע מסוים ביהדות- אך אמור לי בכנות האם הוא לא מורכב ברובו ממה שהצלחת לקלוט ממה שלמדת מן הגננת או המורה בבית הספר היסודי, משיעורי התנ"ך בבית הספר התיכון (אלה שהיית נוכח בהם…), משיחות אקראיות עם אנשים דתיים שנזדמנו לפניך, ובעיקר ממה ששמעת מן התקשורת (שמטבע הדברים עסוקה או בפוליטיקה החרדית, או בסוגיות שונות שעולות מדי פעם על הפרק, ששם במקרה (או שלא…) היהדות מוצגת תמיד באור מסוים ולא מחמיא במיוחד). האם לדעתך זה נקרא בדיקה רצינית? האם באיזשהו נושא אחר בעולם היית מעז להסתפק בבדיקה שטחית כזו?
אתה מקדיש כל יום זמן משמעותי כדי לעבור על עיתוני הבוקר, לצפות בטלוויזיה, לשיחות רעים ולבילויים שונים. אבל האם הקדשת אפילו עשירית מן הזמן הזה לבדיקה אמיתית של אמונת אבותיך?
להרבה דברים, חשובים יותר או פחות, נתת הזדמנות בחיים שלך. אך האם ייתכן שלדבר המשמעותי ביותר, שחייך בעולם הזה ובעולם הבא תלויים בו – מעולם לא נתת הזדמנות אמיתית?
אני יודע שאתה אדם עסוק וזמנך קצר, אך אם ישנה אמת ביהדות, אז הרי זה הדבר המשמעותי ביותר בחייך. הרי לא תרצה לסיים את חייך ולגלות שחיית 'סתם'. לא מדובר בהפסד של מאות שקלים. מדובר בהפסד של 'הכל'. הכול ממש!
_______________________________
כשאני מביט לאחור, ד"ר רונן, על כל מה שעברנו עד כה, אני מודה שאני מרגיש חיסרון מסוים. עד עכשיו רק שאלתי ושאלתי, אך לא הצבתי בעצם שום אלטרנטיבה. לא הצגתי בפניך את השקפתה של היהדות בנושאים שדיברנו עליהם, ולא נתתי לך לטעום אפילו משהו ממה שיש לתורת ישראל להציע לכל מי שרק יהיה מוכן להקשיב ולהיפתח כלפיה.
בכל אופן, אינני מצטער על כך. אני השתדלתי לפתוח את ערוצי ההקשבה, לעורר את הסקרנות והצימאון, ולשחרר ממחסומים רגשיים ושכליים שעמדו בדרכך.
מכאן ואילך הכול כבר תלוי בך, ידידי. אם רק תרצה – הדלת פתוחה בפניך.
האם תיענה לאתגר?
בהוקרה רבה
דניאל
