שלום, ד”ר רונן!
כשאני משחזר במוחי את שיחתנו ברכבת, אני נזכר שאחד הנושאים שהפריעו לך יותר מכל היה ‘ייחודיותו של עם ישראל‘.
“איזה קשקוש זה, האמונה הפרימיטיבית והגזענית הזו של ‘עם נבחר“, אמרת לי אז בקול רם (כמעט צעקת), כשפניך אדומות מכעס והתרגשות, “אין לזה שום יסוד! אתה שומע אותי? שום יסוד! אין בנו שום דבר מיוחד. זה משולל כל בסיס – מדעי, היסטורי או פסיכולוגי. אנחנו בדיוק כמו כל עם אחר. לא טובים יותר, ואני בכלל לא בטוח שלא טובים פחות… ההתנשאות הזו הביאה לנו עד עכשיו רק צרות ואסונות.
היו כבר עמים שחשבו את עצמם ל’גזע עליון’, אתה יודע. תראה לאן זה הוביל את העולם…“.
בשיחתנו אז ברכבת לא הייתה לי הזדמנות להגיב על דבריך (ולמען האמת נראה שלא היה טעם אפילו לנסות. כל כך התרגשת, שכל ניסיון להציג עמדה אחרת בנושא היה נכשל כשלון חרוץ).
אך עכשיו כשהעניינים רגועים יותר, אני מבקש לדון בדברים בכובד ראש, בצורה הגיונית ורציונאלית.
לא אוכל להתעלם, ד”ר רונן, מההשוואה הנוראית שעשית בסוף דבריך ל’עמים האחרים שחשבו את עצמם לגזע עליון…’, אך לפני כן, כדרכי, הייתי רוצה להציג בפניך כמה שאלות.
כמו שהבטחתי לך במכתבי הראשון אינני מעוניין להציג כרגע את עמדתה של היהדות בנושא. כל מטרתי היא רק לבדוק האם טענתך עומדת במבחן המציאות וההיגיון הישר. לשם כך אפתח בהצגה של כמה עובדות היסטוריות הידועות ומוסכמות על הכול, ועל בסיס זה אשאל כמה שאלות.
אין לי ספק שאדם מלומד כמוך היה יכול להציג את העובדות טוב ממני, אך החידוש לא יהיה בעצם העובדות אלא בפריסתן כתמונה שלמה אחת, מה שעשוי לתת לנו מבט חדש על כל הנושא.
עמדת בתוקף על כך ש”אין בנו שום דבר מיוחד. זה משולל כל בסיס – מדעי, היסטורי או פסיכולוגי. אנחנו בדיוק כמו כל עם אחר“.
בוא נבדוק ביחד את הטיעון זה.
לכל אורך ההיסטוריה היו חלוקות הדעות וההתייחסויות בנוגע לעם ישראל.
היו שאהבו אותו, היו ששנאו אותו (ואלה היו הרוב למרבה הצער), אך לא היה אחד שהיה יכול להישאר אדיש אליו. ה’בעיה היהודית‘ לא יורדת מסדר יומו של העולם כבר אלפי שנים. ואם מישהו העלה בדעתו שכל זה רק בזמן שאנו נעים ונדים ומפוזרים בכל העולם, אך כשנשוב לארצנו, אל ה’פינה הקטנה שלנו’, יירגעו העניינים וישכחו אותנו – הוא טעה, ובגדול. עם ישראל ממשיך לבלוט במהדורות החדשות העולמיות ללא הפסקה, ללא שום יחס לגודלו המספרי.
אם היינו עם בסדר גודל של האומה הסינית (מיליארד ורבע נפש) או של ההודית (מליארד), אולי עוד היה אפשר להבין את זה. אך כשעם כל כך קטן, המונה כמה מליוני נפש בסך הכול, אחוז זניח מאוכלוסיית העולם, תופס כל כך הרבה מקום, זה כבר מפתיע ומעורר תמיהה.
אך הסיפור של העם הזה לא מתחיל מהיום.
כמה עוד אומות אתה מכיר שאורך חייהן הוא 3,000 שנה? היו אומות שעלו על במת ההיסטוריה, פעלו והשפיעו, אך לבסוף פינו את מקומם ונעלמו. שמות כמו בבל, אשור, אכד, פרס, מדי ורומא, שבזמנם רק למשמע שמם אנשים היו מזדקפים ביראת כבוד, כיום שוכנים רק במוזיאונים ובספרי ההיסטוריה. ואילו דווקא העם הקטן והמסכן הזה, דווקא הוא, שרד לאורך כל ההיסטוריה.
כל זאת, למרות מסלול הייסורים הנורא שעבר, שאין לו אח ורע בתולדות האנושות: פוגרומים, רדיפות, שמדות, גזירות, מסעי צלב, אינקוויזיציה, עלילות דם ומה לא.
אם יש להיסטוריה ולתולדות העמים ‘חוקים‘ או ‘כללי משחק‘ העם הזה שבר את כולם. הוא חורג מכל המסגרות, ומנוגד לכל התקדימים.
אך ייחודיותו של העם הזה לא מסתכמת רק בעצם קיומו ושרידתו.
טענת, ד”ר רונן, ש’אנחנו בדיוק כמו כל עם אחר. לא טובים יותר, ולא בטוח שלא טובים פחות”.
נדמה לי שהתבוננות ישרה בעובדות ההיסטוריה לא עולה בקנה אחד עם הטענה הזו.
את הנתונים הבאים העתקתי למענך ממאמר שפורסם לאחרונה באחד העיתונים הגדולים בארץ:
“פרס נובל נחשב מאז ומעולם לחלומו של כל מדען. טובי המוחות של המין האנושי זכו בפרס על המצאות שקידמו את האנושות והצעידו אותה אל עבר העתיד, בתחומי הפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, רפואה ועוד. בני לאומים שונים זכו בפרס, והוא נחשב תמיד לאות כבוד עבור הזוכה עצמו בפרט, ועבור אומתו ככלל”.
מה חלקם של היהודים בפרס זה?
כאן מתברר דבר מדהים!
“34 אחוז (!) מהזוכים בפרסי נובל הם יהודים, לעומת חלקנו היחסי באוכלוסייה העולמית שעומד כרגע על 0.2 אחוז (שהיה גדול יותר בעבר – כאחוז או מעט יותר, אך ללא שום פרופורציה לגבי הישגינו בכל התחומים. לשם השוואה, רק שמונה מוסלמים זכו עד היום בפרס הזה (שים לב, ד”ר רונן, לא שמונה אחוזים, שמונה אנשים! (ביניהם, מיודענו, עראפאת שזכה בפרס נובל לשלום (כמובן. מי אם לא הוא…)).
ונזכיר גם כמה מספרים עדכניים מן הזמן האחרון: 60% מעמדות המפתח בהוליווד מאוישות ביהודים, ושליש מהמיליארדרים האמריקניים הם יהודים. כך גם 60% מבוגרי אוניברסיטת ייל, 26% מהפרופסורים למשפט, 40% מעורכי הדין במשרדים המובילים בניו יורק ובוושינגטון. כל זה בארה”ב, כשהיהודים מהווים רק 2% מאוכלוסייתה.
לא פלא שהאוניברסיטאות המובילות בארה”ב טורחות על ציד מוחות יהודיים, בתקווה שאלה, כדרך היהודים, יצטיינו בלימודיהם וישדרגו את האוניברסיטה.
אבל כל זה לא מיוחד רק לעת האחרונה: 41% מהמדענים בספרד של ימי הביניים היו יהודים כאשר חלקם היחסי באוכלוסייה עמד על 2.7% בלבד. במאה ה- 14 היו היהודים אחוז אחד מכלל האוכלוסייה, ואילו מבין המדענים העולמיים היה משקלם 17%! בשנים 1819-1935 שלטו היהודים ב- 20% מן הפעילות הכלכלית בגרמניה, למרות שהיוו פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה. ב- 1952 היו 24% מהסטודנטים באוניברסיטת הרווארד יהודים, 23% באוניברסיטת ייל, ו-20% בפרינסטון (האוניברסיטאות הנחשבות ביותר בארה”ב), למרות שהיו רק 3% מן האוכלוסייה”.
עד כאן מה שהעתקתי מתוך המאמר ההוא.
מה אתה אומר, ד”ר רונן? נתונים מדהימים, נכון?
האם כל זה נראה לך מקרי? האם אתה עדיין בטוח שאין בנו שום דבר מיוחד? האם אנו לא שונים או מיוחדים מכל עם אחר? האם המספרים האלו באמת לא אומרים לך שום דבר?
חשוב על זה, בבקשה. אך בינתיים בוא ונמשיך עוד קצת בסקירה שלנו.
אם עד עכשיו דיברנו על קיומו יוצא הדופן של עם ישראל, ועל הכישרונות המיוחדים שלו, אי אפשר להתעלם מעוד דבר אחד –
ההשפעההייחודית של העם הזה על העולם, בכל התחומים.
בין אם מדובר בהשפעה על תחומים מדעיים – למשל: אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות, שהביא למהפכה בתפיסת החומר והאנרגיה, הזמן והמרחב, ובכלל בכל השקפת העולם המדעית, היה יהודי, כידוע. וכך גם בתחומים רבים אחרים, אנשים שהביאו למהפכה בחשיבה המדעית: פרויד בפסיכולוגיה, שפינוזה וברגסון בפילוסופיה, ועוד רבים – כולם היו יהודים,
ובין אם מדובר בתחומים רוחניים -שתי הדתות המרכזיות בעולם, הנצרות והאיסלאם – מבוססות על הדת היהודית (הידעת שחלקים ניכרים מן הקוראן לקוחים ממדרש בראשית רבה הארץ ישראלי? שלא לדבר על הנצרות – שאפילו האלוהים שלה היה יהודי…).
מעטים יודעים זאת, אך ישנו אף דמיון בין יסודות מן הבודהיזם ורעיונות מן המזרח לרעיונות יהודיים (יש המסבירים תופעה זו בכך שעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל בתקופת הבית הראשון, גלו לכיוון המזרח, ודעות וצורות חשיבה שנשאו עימהם נספגו בין הכתות הדתיות האליליות הרבות שהיוו באותה תקופה את ראשית התרקמות הבודהיזם, ועזרו בעיצובם ופיתוחם של הדתות המזרחיות לצורתם המאוחרת יותר כפי שאנו מכירים אותם היום (אם זה מעניין אותך, ד”ר רונן, אוכל להפנות אותך למקורות נוספים בעניין).
מקורות רבים, יהודיים ולא יהודיים, מעידים על ההשפעה הגדולה שהייתה ליהודים על יוון העתיקה. פיתגורס, סוקרטס, אפלטון, אריסטו, נפגשו עם חכמי ישראל וקיבלו מהם הרבה (גם בזה אוכל להפנות אותך למקורות ומאמרים בעניין). ואם יוון היא ערש המדע של ימינו, יש לעם ישראל חלק ניכר בכך.
אבל ההשפעה של עם ישראל לא מיוחדת רק לזמן העתיק, ד”ר רונן. זה ניכר גם בעת החדשה, עת שהתייחדה בתמורות עצומות שחלו ברוח האדם, בהשקפת עולמו ובעיצוב צורת חייו. כבר בהתבוננות פשוטה מתגלה שבמרכז של רבות מאותן תמורות עמדו דמויות יהודיות, שהשפיעו עליהן בצורה מכרעת, השפעה שהשלכותיה חורגות מתחום המקום והזמן בו פעלו דמויות אלו. הזכרנו קודם את פרויד, אינשטיין וברגסון – פורצי הדרכים החדשות לאנושות, וכמובן בל נשכח את קרל מרכס, אבי התורה הקומוניסטית. לא מזמן הזדמן לידי מאמר בשם:”המרכיב היהודי בהיסטוריה העולמית” (נכתב על ידי פרופ’ באוניברסיטה העברית) המראה כיצד בכל הניסיונות למהפכות לתיקון העולם שנעשו במאתיים השנים האחרונות, המרכיב העיקרי היה יהודי.
אולי כדי לסכם את מה שנאמר עד כה אביא דברים שאמר הסופר האמריקאי הנודע מארק טווין. צריך רק להטות לדברים אוזן קשבת. כל מילה נוספת מיותרת:
“אם יש אמת בסטטיסטיקה, מהווים היהודים אחוז אחד, מן הגזע האנושי. הרי זה כמשב עמום ומעורפל של אבק כוכבים ההולך לאיבוד בתוך הקרינה הגדולה של שביל החלב. על פי גודלם היחסי באוכלוסייה מסתבר היה שבקושי היו שומעים עליהם, אך שומעים עליהם, ומאז ומעולם שמעו עליהם. העם היהודי בולט על פני התבל, ככל עם אחר, וחשיבותו המסחרית גדולה מעבר לכל פרופורציה יחסית למיעוטו המספרי. תרומתו לרשימת גדולי העולם בספרות, במדע, באומנות, במוסיקה, בכלכלה, ברפואה, בלימודים מעמיקים – גם היא חורגת מכל פרופורציה ליחסיותו המספרית. הוא ניהל מאבק נפלא בעולם, בכל שנותיו, והוא עשה זאת כשידיו כבולות מאחוריו. הוא יכול היה להתרוקן מתוכנו להיות נבוב והיו סולחים לו על כך. המצרים, הבבלים והפרסים עלו לגדולה מילאו את העולם בקול שאון ופאר, אחר כך נמוגו כעשן ונעלמו מן האופק. אחר כך קמו ממלכות יוון ורומי בקול רעש גדול ואף הן התפוגגו ונגוזו. עמים אחרים התנשאו והניפו גבוה גבוה את הלפיד שלהם, אולם הוא בער עד תום והם נותרו כעת באור הדמדומים או שנעלמו כליל. היהודים ראו את כולם שרדו וגברו על כולם, והם כיום מה שהיו מאז ומעולם, מבלי לשקוע או לסגת, מבלי להתנוון או להיחלש. לא נס ליחם, ולא חל פיחות באנרגיה שלהם ולא בערנות ובחריפות מוחם. כל הדברים האחרים הם בני חלוף, פרט ליהודי. כל הכוחות האחרים חולפים ועוברים, אך הוא נשאר. מהו סוד נצחיותו?“
או בניסוחו של הפילוסוף הרוסי ניקולאי ברדייב:
“היהודים- גורלם טבוע יותר מדי בחותם ה”מטאפיסי” מכדי שיהא ניתן להסברה במונחים מטריאליסטיים או היסטוריים פוזיטיביים. זוכר אני, כשניסיתי בצעירותי לאמת את השיטה המטריאליסטית ההיסטורית, על ידי הדגמתה בגורלות העמים, כיצד התנפצה זו אל העניין היהודי, אשר גורל נושאיו נראה נעדר הסבר לחלוטין מנקודת מבט מטריאליסטית. ואומנם לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה הייתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה הוא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה, כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח עזרה קדומה. העומדת מעל לתהליך ההסתגלות, שדוגלת בו השיטה המטריאליסטית ההיסטורית” (“משמעותה של ההיסטוריה”, עמו’ 87-86).
לעיתים נדמה, ד”ר רונן, שאת מה שברור לכל העולם, דווקא אנחנו היהודים מתעקשים באובססיביות חסרת פשר להתכחש אליו או להתעלם ממנו. מעולם לא הבנתי זאת.
אולי אתה תוכל להסביר לי את התופעה המשונה הזו?
נכון שהיו ניסיונות רבים, הן של יהודים והן של גויים, להסביר את התופעה המיוחדת הזו ששמה עם ישראל. היו שניסו לתלות זאת בסיבות חברתיות, סיבות סביבתיות, סיבות חינוכיות, ומה לא? לפעמים ההסברים עצמם סותרים ומנוגדים זה לזה. אך דבר אחד ברור –
מי שינסה לטעון שאנחנו בסך הכול ‘אומה ככל האומות‘ ימצא את עצמו מוקף עובדות רבות שאינן מתיישבות עם טיעונו. יותר מדי שאלות מתעוררות בעקבות זאת. האמונה באל אחד, שהיא כיום נחלת רוב האנושות, מאין הגיעה והונחלה לעולם אם לא על ידי העם האחד של האלוקים האחד? האם יש בספרות המין האנושי מקור קדום יותר לדמוקרטיה מן הכלל “אחרי רבים להטות” שקבעה תורת ישראל? מי הקדים את היהודים בזהירות מלצער בעלי חיים? מי ייסד את ערך קדושת החיים בהכרזה על צלם אלוקים שבאדם? מי מכל העמים, מסוגל היה, כמו היהודים, לקבוע לו חזון של אחרית הימים המצפה ליחיד ולציבור, והוא עולם שכולו ניצחון על הצדק והרשע? מי הניף על ידי דגל החרות הלאומית את דגל השלום לאנושות כולה “לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה” בתקופה שעוד אלף שנים אחריה חינכו כל האומות האחרות את בניהם ל”על חרבו יחיה האדם”? מי עמד בשורות הראשונות של כל המאבקים שהתנהלו תחת דגל הצדק? מי הייתה לו יד בכל קידום אנושי אמיתי לאורך הדורות, ומי ניסה כמונו לתקן לא רק את מצבו של ציבור זה או אחר, אלא את העולם כולו? מי צבר יותר פרסי נובל למליון נפש מכל אומה אחרת בעולם? מי הסיט כל כך הרבה גבולות במספר כה רב של מדעים? מי הניח את היסוד למערכת חינוך אוניברסאלית, מאות בשנים לפני כל שאר העמים? מי הצליח לקיים את רציפותה של לשון לאומית במשך שלושת אלפים שנה לפחות, ואף להשיבה מן הספרות לחיי היומיום? מי הצליח ליצור קשר כזה בין עם וארץ, שאי אפשר לנתקו בשום תנאי, והוא חזק מכל הנדודים וחזק מכל תהפוכות הגורל? איזה עם הצליח לחזור לארצו, ממנה גורש והוגלה, במשך אלפיים שנה, ושב לחיים יהודיים בארצו העתיקה להגשמת חזון נביאיו? איזו אומה ניהלה מלחמות יותר הרואיות על חייה ותקומתה כנגד 200 מליון אויבים החזקים ממנה בנשק ובכוח אדם? האם יש עוד קבוצה של אנשים היכולה להתפאר במכלול דומה של הישגים ומעשים נחשוניים?
לא באתי לחדש לך דבר, ד”ר רונן. העובדות הללו ידועות לכל. הרבה הביעו את פליאתם והערצתם לעם ישראל, אך נעצרו בנקודה זו ולא היה בהם העוז לצעוד קדימה לנתח ולהסיק מסקנות. האם נייחס את כל זה לצירוף מקרים? או שיש יותר מדי שיטתיות בחותם הייחודי שהטביע העם היהודי על העולם מכדי שיהיה אפשר לדבר על מקריות ותו לא? האם יש לך איזשהו הסבר מניח את הדעת לפלא הזה ששמו ‘עם ישראל’? האם אתה עדיין בטוח שאיננו שונים מן העמים האחרים? האם הקיום הכישרון וההשפעה של העם הזה (כמו שפורטו קודם) לא מצביעים על איזשהו יעוד מיוחד שצריך לברר אותו?
יש לי, למען האמת, תשובות והסברים למכלול הופעות הקשורות לישות המופלאה הזו ששמה עם ישראל, על פי מה שמסבירה היהדות. אני גם סובר שלא נביא יותר ברכה לעולם בכך שנתכחש לייחודינו ונראה את עצמנו כשוויםבדיוק לכל העמים האחרים, אלא בדיוק להפך – הכרה בייחודינו, במקור שלו ובשאלה למה זכינו בו, היא הצעד הראשון בדרך למימוש הכישרונות והיכולות המיוחדים שקיימים בנו, לתועלת העולם כולו. אך הדברים ארוכים וראוי לייחד להם מכתב אחר, וכמו שהבטחתי בהתחלה – במכתב הזה אני לא עונה, אלא רק שואל שאלות.
לכן, אתמצת את הכול למשפט אחד, ד”ר רונן –
האם אתה עדיין עומד על דעתך שהדיבורים על ‘עם נבחר’ הם ‘סתם קשקוש חסר בסיס’, כמו שאמרת לי אז?
וכאן, ממש לפני שאני מסיים את המכתב הזה, אני רוצה לחזור להשוואה הנוראית שעשית בדבריך ל’עמים האחרים שחשבו את עצמם לגזע עליון‘.
נדמה לי, ותקן אותי אם אני טועה, שהדבר המרכזי שמפריע לך לקבל את התפיסה שאנחנו ‘עם נבחר’ (למרות שהעובדות שהבאנו לעיל מצביעות בבירור על כך שאיננו עם ככל העמים) הוא האסוציאציות שעולות מייד במוחך לתורת הגזע של הנאצים, על נחלי הדם ששפכה ומחנות ההשמדה שהקימה, וכל מה שהתחולל באירופה רק לפני 50 שנה (ולנו היהודים יש רגישות מיוחדת לדבר לאחר ששליש מעמנו הושמד במלחמה הנוראה ההיא).
אני באמת מבין לליבך, ד”ר רונן.
אך חשוב לרגע, האם אינך רואה את ההבדל הפשוט בין עם שחושב את עצמו ל’גזע עליון’ ובשם זה מרשה לעצמו לדרוס, לרמוס ואף להשמיד את כל מי שמתנגד לו, ומנסה לשעבד את כל העולם ולנצל אותו לעבודתו,
לבין ‘עם נבחר’ שמשמעותו ייעוד ואחריות כלפי העולם כולו, ושעל כתפיו מוטלת המשימה להביא, מתוך ענוה אמיתית ורצון להיטיב לכול, את הטוב והאושר לכל האנושות? עם שתפקידו להיות ‘אור לגויים‘ – דגם לחיים טהורים יותר, חיים של יושר, של צדק ושל מוסר?
האם ייתכן שכל התנגדותך נובעת מכך שמעולם לא הבנת באמת את המשמעות הנכונה של המושג ‘עם נבחר’ כמו שהיהדות תופסת אותו?
וזה מוביל אותנו לשאלה יסודית יותר, ובה אסיים, ד”ר רונן –
האם ייתכן שישנם עוד מושגים רבים כאלו, שהתנגדותך אליהם נובעת מהעובדה שהם פשוט נתפסים אצלך בצורה לא נכונה בגלל חוסר לימוד ובירור? האם ייתכן שלו היית מבין את המושגים ‘תורה’, ‘אמונה’ , ‘אלוקים’, ועוד רבים אחרים, כמו שהיהדות תופסת אותם, יחסך אליהם היה אחר לגמרי?
חשוב על כך, ד”ר רונן.
להתראות בינתיים
דניאל
למכתב הבא – קידמה ומודרניזציה – לאן צועד העולם – קדימה או אחורה?
