אוגוסט 2013

אחד הדברים שנמצאים במוקד אמירת הסליחות ותפילות יום הכיפורים הוא עניין הווידוי. לאורך היום אנו עומדים ומונים שוב ושוב רשימת ארוכה ביותר של חטאים מסוגים

ובביצוע המפורסם של תלמידי הישיבה לצעירים:     מילות השיר הבא לקוחות מתוך דבריו של הרב קוק זצ”ל, אוהב ארץ ישראל בכל ליבו ונפשו, בעת

ישב לו אדוני ראש הממשלה בלשכתו וכל משאבי ותקציבי המדינה פרושים לפניו כשטיח אדום. הייתם פעם ב’מיני ישראל’? אז ראש הממשלה גר שם. כל יום.

החטא הקדמון גם כשאנו עוסקים במושג הכל כך קרוב אלינו (לצערינו…) כמו ‘חטא‘, המפתח הזה עשוי לחשוף בפנינו גילויים חדשים. הפעם הראשונה בה אנו נפגשים

בשנים האחרונות הזדמן לי מבחן הרישוי השנתי לרכב, לימים שלפי ראש השנה. כמו מרבית בעלי הרכב גם אני לא משתגע על הטקס המלחיץ הזה. העמידה

שאלה: יום כיפור תמיד היה חוויה מיוחדת בשבילי. אני מאוד מתחבר אל התפילות, הפיוטים והאווירה המרוממת. אפילו הצום לא מפריע לי יותר מידי. הבעיה היא

א.    חלק מהחיים. לפני הכול, בואו נירגע. חשוב לדעת שכמה שנתאמץ שאירועים כאלו לא יקרו, הם חלק בלתי נפרד מן החיים. בני אדם רואים דברים

לפני שנתחיל, כדאי שתדעו עליי כמה דברים: א.       השנה סיימתי חמישית. ב.       אני שונא ללכת לישיבה שלי אולי זה בגלל שאני חושב קצת יותר לאט מכולם ובדרך

כאשר בוחנים השפעה תרבותית של רעיון כלשהו, יש לחלק בין ההיכרות עם הדמות הפרסונאלית של ההוגה לבין ההתקבלות של רעיונותיו. רוב האנשים למשל אינם יודעים

“אהובי וחביבי, שלום וברכה! מכתבך הגיע לידי, ודבריך הגיעו ללבי. דע לך חביבי כי עצם מכתבך מתנגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. והנני בזה להסביר