מספרים על אדם אחד שמונה למנכ"ל במפעל היי-טק מתקדם. בתום פגישת החפיפה עם המנכ"ל היוצא, מסר לו הלה שלוש מעטפות חתומות ואמר לו את המילים הבאות: "שמור את המעטפות הללו בכספת המפעל. ברגע שֶתִקָלַע לצרות בניהול המפעל – פתח אחת מהן".
מחצית השנה הראשונה חלפה לה על מי מנוחות, אך לאחר מכן המפעל נקלע לקשיים. חיצי הביקורת הופנו כמובן אל העומד בראש המפעל ובצר לו הוא ניגש את הכספת ושלף ממנה את המעטפה הראשונה. על הנייר הלבן שהונח בתוכה הייתה כתובה שורה אחת בלבד: "תאשים את קודמך בתפקיד". הוא התפלא על העצה המוזרה, אך חשב לעצמו 'אין לי מה להפסיד', ובישיבת הדירקטוריון הקרובה טען בלהט לפני חֶבֵר המנהלים "קודמי בתפקיד מסר לידי מפעל עם בעיות, ספרי חשבונות לא מסודרים, חובות גדולים, האשמה כולה מוטלת עליו. אני כרגע רק עסוק בלשקם את הנזקים שהוא גרם…" ואכן, הדבר צלח בידו, והניחו לו לזמן מה.
חלפו להם עוד כמה חודשים ושוב המפעל נקלע לקשיים. באין מנוס הוא נאלץ לשלוף מהכספת את המעטפה השניה ולגלות בה את המשפט הבא "תאשים את הממשלה". ואכן כך עשה בישיבת הדירקטוריון הבא, ובעקבות האשמותיו על הסיוע הממשלתי שהובטח ולא הגיע, על הערבויות שלא התקבלו, על המצב הכללי הגרוע במשק, הניחו לו, והוא המשיך להחזיק במשרתו בשלווה לעוד כמה חודשים.
אלא שבפעם השלישית שהופיעה ההסתבכות, וכל הטענות הופנו אל המנכ"ל, הוא הבין שכלו כל הקיצין והוא ייאלץ להיעזר במעטפה השלישית והאחרונה. בחיל ורעדה הוא ניגש את הכספת, הקיש את הקוד ושלף את המעטפה האחרונה. בדף שבתוכה היו כתובות שלוש מילים בלבד: "תכין שלוש מעטפות"…
__________________________
בימי קדם נהגו הלוחמים למשוח את המגן שלהם בשומן, בכדי שאם יפגע בהם חץ קטלני פגיעה ישירה, הוא יחליק הצידה על השומן ולא יחדור את השריון וייפגע בנושאו. יש כאלו שאימצו את הטריק הזה כשיטה קבועה להתחמק מאחריות ולהחליק את החץ הצידה אל מישהו אחר שנמצא בסביבה. עד היום אני מתקשה לשכוח את איציק השובב מכיתה ג', שאחד מתחביביו היה לנקוש מתחת השולחן שלו בדיוק באמצע איזה שיעור לא מעניין במיוחד. כשהמורה היה מפנה אליו מבט זועם וקורא: "מי דופק פה באמצע השיעור?!" הוא היה מגלגל עיניים בתמימות, מפנה את ראשו לספסל שמאחוריו ואומר: "משה, באמת, תפסיק כבר! אתה לא רואה שזה מפריע לשיעור…" מי שחושב שרק ילדים קטנים מתנהגים ככה, מוזמן לפקוח את העיניים במבט בוחן ולגלות שאין כמעט אחד או אחת שלא נעזר בה פה ושם, כשצריך, וגם כשלא צריך… יצא לכם כבר לפגוש אנשים שכשקרה להם איזו אסון בבית, התגובה הראשונה (ולמרבה הצער, לפעמים היחידה) שלהם היא לבדוק את המזוזות או את התפילין? שהרי מי יודע, אולי חטאו המזוזות או פשעו התפילין, ובגללם באה עלינו הרעה הזו… הגמרא במסכת ברכות (ה,א) לעומת זאת מציעה דבר אחר לגמרי: "אמר רבא: אם רואה אדם שייסורין באין עליו יפשפש במעשיו" – כלומר, אל תחפש אשמים במקום אחר, קודם כל תסתכל על עצמך! האם אתה בסדר גמור? האם לך אין שום דבר לתקן? (ולא באתי לשלול פה גם לבדוק מזוזות, אך חשוב שזה יהיה כחלק מתהליך כללי של תיקון והתחזקות רוחנית ולא הדבר היחיד!).
___________________________
הגמרא במסכת עבודה זרה (יז, א) מספרת סיפור מדהים שקשור מאוד לעניין הזה. אדם אחד, אלעזר בן דורדיא שמו, היה כל כך רשע עד שלא הייתה עבירה בעולם שהוא לא עבר. אם רק גילה בקצה העולם איזו אפשרות לעשות איזה חטא שלא עשה עד היום, היה מוכן לנסוע לשם ואפילו לשלם הרבה כסף רק בשביל זה. פעם אחת קרה מה שקרה (ובגלל קוצר המקום לא אוכל לפרט) ואותו רשע מרושע שמע איזה משפט אחד שפילח את ליבו כמו חץ, וגרם לו למהפך טוטאלי בדרך שלו ורצון לחזור בתשובה.
אך האם אדם שכל כך קלקל והשחית בכלל יכול לתקן את מה שעשה?
מספרת הגמרא כך: "הלך וישב בין שני הרים וגבעות. אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו… אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו… אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו… אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו… אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. …בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת".
זהו סיפור מופלא שניתן להעמיק בו מאוד אך הפעם אתמקד רק בנקודה אחת בחלקו השני של הסיפור. יש דברים בסיפור שנראים לנו קצת תמוהים. מדוע שהשמים והארץ, ההרים והגבעות וכו' יבקשו עליו רחמים? הרי הוא זה שחטא וקלקל, והוא זה שצריך לתת את הדין! ומעבר לזה – מה פשר השיח עם כל מיני עצמים דוממים כמו הרים וגבעות, שמש וירח, כוכבים וכו'? מה משמעות הדבר? מה רוצים חז"ל ללמדנו בזה?
ניתן להסביר שחז"ל משתמשים כאן בסמלים שמייצגים כל מיני גורמים שקיימים בחיים שלנו ומשפיעים עליהם. לא נסביר עכשיו למה כל דבר נבחר לסמל את מה שהוא מסמל, אך נתייחס לעצם הדברים. ההרים והגבעות מייצגים את ההורים. אבא ואמא שלנו, שגידלו אותנו וטיפלו בנו כל השנים, ו'זוכים' לפעמים לחיצי האשמה – "הכול בגלל שנולדתי למשפחה כזו", "היו לי כאלו הורים גרועים", "בבית לא מבינים אותי" וכן הלאה. זה פשר הפנייה של אלעזר בן דורדיא אל ההרים והגבעות שיבקשו עליו רחמים. כביכול, 'לא אני אשם באמת בכל מה שעשיתי, אתם גרמתם לי, ולכן בקשו אתם עלי רחמים'. אך הם משיבים לו: 'מצטערים, "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמינו". לך יש את החיים שלך ואתה אחראי עליהם. לא משנה באיזה מקום גדלת, יש לך את הבחירה והכוח לעצב את החיים שלך בעצמך למרות הקושי ולבחור ללכת בדרך הנכונה'. כשהוא רואה שמכאן לא תבוא ה'ישועה' הוא פונה להאשים מישהו אחר. "שמים וארץ" – זו הסביבה המקיפה את האדם – "גדלתי בחברה לא טובה", "היו לי חברים מקולקלים שהשפיעו עלי לרעה" וכן הלאה. אך גם כאן ההתחמקות נדחית – לו באמת היית רוצה, היה לך היכולת לבחור בטוב וללכת בדרך הישר למרות ההשפעה השלילית של החברה. המושא השלישי לאשמה הוא "חמה ולבנה" – המאורות שנמצאים למעלה ומאירים את דרכינו – המורים, הרבנים, המנהיגים – "היו לי מורים גרועים, לא יודעים ללמד בכלל", "הטעו אותי ללכת בדרך הלא נכונה", "הרבנים לא מבינים אותנו באמת" וכן הלאה. הגורם הרביעי הוא "כוכבים ומזלות" המייצגים את הטבע האנושי – "יש לי אופי רע", "נולדתי עצבני", "אני כעסן ואין מה לעשות", "אני עצלנית" וכן הלאה. אך גם בשני המקרים הללו התירוץ לא מתקבל. כוח הבחירה שנתן אלוקים לאדם הוא ענק ביותר. אם רק ירצה באמת יוכל לבחור בטוב בכל מצב כמעט, ולעמוד בגבורה בכל ניסיון. ובסופו של דבר גם אלעזר בן דורדיא הגיע להבנה ש"אין הדבר תלוי אלא בי". הרגע המופלא הזה הוא המשמעותי ביותר בסיפור. השיא שהכול מוביל אליו. על כך בכה רבי ואמר "יש קונה עולמו בשעה אחת". זוהי אותה שעה. רגע ההכרה הפנימית שהאחריות עלי, ממילא אם כשלתי זו אשמתי, וממילא יש ביכולתי לתקן ולשוב בתשובה.
________________________
כל אחד ואחת מאיתנו מחזיק בידו כוח עצום. יש לו את הזכות והחובה לבחור את הדרך שלו, לעצב נכון את האישיות שלו, להתגבר ולעמוד בנסיונות ולצאת מנצח. האם נהיה מאלו שבוחרים להתחמק ולהטיל את האשמה על אחרים או שנדע לעמוד בגבורה מול המראה, להודות באשמה שצריך, אך מתוך זה להאמין בכוח שלנו, לתקן ולהמשיך הלאה? הבחירה בידינו. בהצלחה!
