כאשר בוחנים השפעה תרבותית של רעיון כלשהו, יש לחלק בין ההיכרות עם הדמות הפרסונאלית של ההוגה לבין ההתקבלות של רעיונותיו. רוב האנשים למשל אינם יודעים מי האדם שגיבש את התפיסה החינוכית המודרנית הדוגלת בהעצמת הכוחות בילד ולא בדחיקתם; אולם הרעיון הכה גלים, וכיום זהו הדפוס החינוכי השולט. גם ביחס למשנתו הרוחנית של הרב קוק אנו נתקלים בתופעה דומה: רבים אינם מכירים באופן ישיר את דמותו של הרב קוק או את כתביו, אולם רעיונותיו מעצבים למעשה את פני החברה הישראלית כיום.
לאט לאט, ובאופן בלתי מודע ברוב המקרים, ישראלים רבים 'מיישרים קו' עם העקרונות של משנת הרב קוק. מחד גיסא – הציבור החילוני נקלע למשבר ערכים ומחפש תרבות אלטרנטיבית. נכדיהם של גדולי הכופרים בדור הקודם נשאבים כיום לחיפוש אובססיבי אחר רוחניות. יתכן שנמצא אותם בשלב זה או אחר משוטטים בחוף גואה, או – כתהליך זמני של הקצנה ניגודית לאורח החיים הקודם – בהרצאות של הרב אמנון יצחק; אולם ההבנה כי עולם החול כשלעצמו איננו בר קיום ויש הכרח להיפתח לעולם הרוח – הבנה זו היא מושכל יסוד בתרבות הישראלית כיום. מאידך גיסא – הציבור החרדי הולך ומשתנה מול עינינו. התמורה בחברה החרדית היא כה מהותית עד שהם עצמם אינם מסוגלים עדיין להכיר בכך. נכדיהם של גדולי המתנגדים לציונות ולמודרנה בדור הקודם ממלאים כיום את ספסלי המכללות להכשרה מקצועית, מצביעים בבחירות ומחפשים דרכים להתחבר למדינה ולישראליות. ברור שהמניע הגלוי לתמורות הללו הוא הכורח הכלכלי אולם ציבור לא יכול לחיות לאורך זמן באורח חיים הסותר באופן ישיר את תפיסתו הרוחנית. עם הזמן, הכרח החיים יגרור את הציבור החרדי לחפש משנה רוחנית שתספק מענה הכרתי לתמורות הללו – ואז יגלו גם הם את הרב קוק.
מעבר לכך, גם במישור הגלוי השפעתו של הרב קוק רק הולכת וגוברת: מעבר למספר לומדי משנתו בפועל, אשר בעבר הלא-רחוק היו עשרות וכיום רבבות; מעבר למוסדות פרי רוחו המעצבים כיום תחומים רבים במדינת ישראל; מעבר למפעלים המתרקמים כל העת להנגשת משנתו לציבור – הרי מעולם לא היו בעם ישראל כוחות החותרים לאחד בין קודש וחול יותר מאשר בימינו. בכל תחום אליו נביט: תורה, כלכלה, ספרות, חינוך, תקשורת, מוסיקה, אומנות – נמצא צעירים וצעירות הניזונים באופן ישיר או עקיף מתורתו של הרב קוק ומטים אט-אט את המציאות הישראלית אל חזונו הגדול (שלא לדבר על תחום הצבא וההתיישבות, ששם כבר 'הוכרעה המערכה' וצאצאיו הרוחניים של הרב הם בראש החץ). ייתכן כי לניצנים הנראים כעת יידרשו עשרות שנים נוספות על מנת להגיע להבשלה מלאה, אולם הכיוון הוא בלתי הפיך. המהפכה השקטה מתחוללת כל רגע גם בלי שנחוש בכך.
אף אחד לא תמים. ברור ששינויים תרבותיים מעין אלו מלווים בסיבוכים ולעיתים – הפוך על הפוך – בהתנגדות דווקא כלפי הציבור המניף ברמה את דגל הרעיונות הללו; לעיתים אף נוצר מצב בו חלקים מהציבור הדתי-לאומי מתבלבלים בין חזונו של הרב קוק לבין פשרנות דתית גרידא; או מוצאים עצמם מפולגים סביב הדרך ליישם את החזון ולכן מוחלשים ציבורית ופוליטית – אולם כל אלה הם משברים זמניים ובמידה מסוימת אף בלתי-נמנעים. עם ישראל כולו, בין אם הוא מכיר בכך ובין אם לאו, צועד בנתיב אותו התווה הרב קוק לפני כמאה שנה. הדבר הזה מתרחש לא בגלל שהרב קוק הוא רב'ה ואנחנו חסידים הרוצים בהצלחתו, אלא פשוט מפני שהרב קוק ניסח את העיקרון היסודי של המציאות האלוקית; העיקרון שהעולם מורכב מצד של קודש וצד של חול ולא ניתן להתגדר רק באחד מהם; לעומת זאת, כאשר מאחדים ביניהם, מסתבר ש"הכל", כלשונו של הרב קוק, "הוא קודש קודשים".
