זה התחיל כמו יום שישי רגיל לגמרי. ניוטאון, עיירה קטנה ושלווה במדינת קונטיקט בארה"ב, התעוררה לעוד בוקר רגיל ושגרתי. מאות תלמידי בית הספר היסודי סנדי הוּק לא העלו בדעתם שזה עומד להיות היום השחור בחייהם. זמן קצר לאחר השעה 9:30 קולות ירי אכזרי פילחו את האוויר. אדם לנזה, בן 20, תלמיד מצטיין אך מופנם וחסר חברים, נכנס לבית הספר והתחיל לירות לכל עבר. את מסע הרצח המטורף שלו התחיל בביתו, וירה באימו, אספנית כלי הנשק בהם השתמש. משם המשיך ופגע במנהלת ובפסיכולוגית של בית הספר, בארבע מורות, ואיתן קטל עוד עשרים ילדים בני 6-7. כשעה לאחר תחילת האירוע נודע כי הרוצח מת לאחר שירה בעצמו.
אמריקה הגדולה והחזקה, ואיתה העולם כולו, היו בהלם טוטאלי. 'ל-מ-ה?! מה פתאום? הרי הם בסך הכול ילדים תמימים… איך אפשר???!'. סימני שאלה נוטפי דם מרחפים באוויר, ותשובות מניחות את הדעת אין בידינו ולא ברור שיהיו. אך לצד הבלבול והזעזוע, בתור אנשים מאמינים, אנחנו קרואים למבט עמוק יותר. עידן 'הכפר הגלובאלי' שהפך בזכות הטכנולוגיה והתקשורת עולם של שבעה מיליארד אנשים לסוג של משפחה, מזמין אותנו לחשבון נפש מה הדבר הזה אומר לנו, כבני אדם וכיהודים. נוכל להצביע על שש נקודות למחשבה ושאלות בסיסיות שכל אחד מוזמן לשאול את עצמו ברגע כזה:
1. איכפת לנו – האם אנו צופים בחדשות ומתעניינים במה שקורה בעולם בגלל סקרנות רדודה או פשוט כי איכפת לנו באמת? האם המניע להתעדכנות במתרחש ולצפיה בתמונות הקשות הוא מציצנות זולה או שבתור יהודים אנו חשים עֲרֵבוּת לכל הנברא בצלם ואחריות לאידאל הגדול של תיקון עולם והפיכתו לטוב ומוסרי כמו שהבטיחו הנביאים? האם האירוע נוגע לליבנו רק בגלל שאחד הילדים, נוח פוזנר ז"ל, היה מהעם שלנו, או כי כל מעשה של אכזריות ורוע בקצה תבל, מקומם אותנו – באמריקה, בסוריה או בסין?
2. אבל למה? – אולי השאלה המתמיהה ביותר בסיפור הזה לא באמת חשובה. מה עבר בראשו, מה הניע את אותו רוצח מטורף, כמו גם את אותם מתאבדים במגדלי התאומים או באירועי זוועה אחרים, אינו הדבר החשוב. התפקיד שלנו אינו להבין את הרוע, לסנגר או לרחם עליו. המשימה שלנו היא להילחם בו ולמגר אותו עד הסוף. "מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים" אמרו חז"ל והעולם שמתעלם מהקביעה המוסרית הבסיסית הזו משלם על כך מחיר גבוה.
3. "הכסף יענה את הכול"? – בשביל לרכוש אלכוהול באמריקה עליך להציג תעודת זהות שמראה שאתה לפחות בן 21. כדי לאמץ כלב אתה חייב לעבור תהליך. כדי לרכוש נשק אתה צריך רק דבר אחד. כסף. הקלות הבלתי נתפסת של אפשרות רכישת כלי משחית בארה"ב היא תוצאה של התיקון השני לחוקה האמריקאית שדאגה עוד במאה ה-18 שלכל אמריקאי תהיה אפשרות להגן על עצמו. החופש הטוטאלי והנגישות העצומה לנשק קטלני לא השתנתה ולא הוגבלה מאז בגלל הלובי החזק בעולם – איגוד הנשק הלאומי – NRA, שבעזרת הרבה כסף וכוח פוליטי חוסם כל אפשרות של שינוי החוק. פעם שנה בממוצע, מתרחש בארה"ב מסע רצח, כדוגמת האחרון. אחוז אחזקת הנשק הוא הגבוה בעולם. ובכל זאת לא קם נשיא אחד שהעז להגביל או לפקח על הטירוף. מה הגבולות של חופש הפרט? האם הוא ערך עליון שדוחה כל דבר אחר? האם הכוח הכלכלי והלחצים הפוליטיים יכריעו גם בשאלות ערכיות ומוסריות כאלו?
4. משחקי רצח – כשלפני שמונה חודשים נדקר למוות גדי ויכמן מתחת לחלון ביתו בבאר-שבע על ידי נער מרעיש, המדינה סערה. קולות תקיפים דרשו עוד שוטרים ברחובות, מצלמות אבטחה וגלאי נשק. האם מישהו העז להעלות השערה שאולי לתעשיית הסרטים והמשחקים האלימים יש גם קשר כלשהו לזילות הדם בארץ? או שאולי נוח לחפש את האשם מתחת לפנס במקום לרדת לשורש העניין?
5. תודה על כל הטוב – בלילה בלילה, כשהעולם כבר נרגע מהמולת היום, אתה מסתכל על אשתך, על הילדים המתוקים שנמים את שנתם בשלווה, ומבין ששום דבר מהטוב הזה אינו מובן מאליו. האם אני זוכר להודות עליו אלף פעמים בכל יום ולא שוכח להתפלל גם על המחר?
6. מה אני יכול לעשות – אבל אני כל כך קטן וחלש, איזו השפעה יש לי על עולם שיש בו כל כך הרבה רוע ואכזריות? מבט מאמין רואה את העולם כולו כיישות אורגאנית אחת. התורה מלמדת אותנו שכל מעשה טוב מקרין ומשפיע עד קצה העולם. גם אם נדמה לנו שהתפילה חזרה ריקם ושהמעשה הטוב שעשיתי לא שינה דבר, זוהי טעות אופטית. גם אם ויקי סוטו, בחורה בת 29, מורה בכיתה א', שהחביאה את תלמידיה בארון ולאחר מכן התעמתה עם הרוצח עד שנקטלה על ידו, לא הצליחה להציל את עצמה, המעשה האמיץ שלה עורר הדים בכל העולם. הכוח הגרעיני הזה נתון גם בידינו. לרע ובעיקר לטוב. האם אנחנו מאמינים בזה?
