היא לחצה על מקש סיום השיחה בהתרגשות ומבלי לחכות אפילו שניה הקישה על החיוג המקוצר למספר של חברתה הטובה ביותר. היא לא היתה צריכה להמתין אפילו שני צלצולים והקול המוכר נשמע מעבר לקו. "היי, ליאתוש, מה קורה?". "ממממ… עד שאת שואלת מה קורה איתי, אולי יעניין אותך לשמוע מה קורה איתך…", לחשה בקול מתקתק. "על מה את מדברת, חמודה?", הסתקרנה החברה. "הרגע התקשר מישהו לברר עליך…", גילתה את הסוד הגדול כשצליל של חשיבות שזור בקולה. אחרי כמה שניות של המתנה, שאיפשרו לבת-השיח לעכל את הבשורה, לא התאפקה מלהוסיף "דווקא נשמע חמוד, למרות שאולי טיפה קשוח בשבילך…". "די, מה את אומרת?", התרגשה המיועדת, "מה הוא שאל? סַפְּרִי, סַפְּרִי…".
______________________________________
את המשך השיחה ה'חשובה' נחסוך מאתכם, רק נאמר דבר אחד. עצה קטנה נתנו חז"ל: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח,ב). זה נכון ביחס לתחומים רבים, אך משמעותי במיוחד בתחום השידוכים. למרות החשק העז שלנו לצאת, לספר, לשתף ולהפיץ – צריך לשקול היטב מתי הדיבור באמת נצרך, ומתי הוא סתם ברברת מיותרת ורכלנות לשמה. קשרים רבים ירדו לטימיון ואחרים ניזוקו מאוד בגלל מילים מיותרות. שיחה כדוגמת הנ"ל (שבאותה מידה היתה יכולה להתקיים, בסגנון שונה, גם בין שני בנים) – אינה תורמת כלום במקרה הטוב, ויכולה לקלקל במקרה הפחות טוב. אני לא מדבר על מקרה בו כבר בשיחת הבירור הבחור מתגלה כחסר מידות וחצוף, שאז יש מקום להזהיר את הכלה הפוטנציאלית. אך צריך להיזהר מדיבורים מיותרים, מדיווח על קשרים כשלא ברור מה יהיה איתם עוד שבוע, או בחשיפה של נתונים פרטיים של בחור שאת נפגשת איתו, שיכול להיות שעוד שבועיים הוא כבר ייצא עם החברה שאת מדברת איתה כרגע. "יפה שתיקה לחכמים" אמרו חז"ל, וידעו על מה הם מדברים…
