"אין כמו בבית. האוכל של אמא, המיטה שלי, הסביבה המוכרת. מה, השתגעתי לעזוב?! לגור עם שני שותפים בדירת רווקים מבולגנת? לדאוג לקניות, כביסה ובישולים בעצמי? בשביל מה אני צריך את כל הכאב ראש, כשיש מי שיעשה בשבילי את העבודה? נכון, אני כבר לא ילד. סוגר עשור שלישי בסתיו הקרוב. אבל עדיין אני גר עם ההורים ותאמינו לי נהנה מכל רגע. לפעמים בדייט בחורות מרימות גבה כשהן שומעות שאני עדיין גר אצל ההורים, אבל לא איכפת לי. אני לא רוצה לעזוב. נוח וטוב לי שם. לפחות עד החתונה".
________________________________
"זהו, החלטתי לעבור. זו היתה אחת ההחלטות הקשות בחיים אבל הגעתי למסקנה שאני חייב לעשות אותה. אם לא אתנתק מחבל הטבור הזה עכשיו אני עלול להישאר שם לנצח. ההורים, מצידם, דווקא לא אמרו מילה. אפילו לא ברמז. אבל הרגשתי שאני חייב לטעום קצת עצמאות. לעמוד ברשות עצמי. להבין מה זה להיות אחראי על התנהלות של בית, בלי שיש את המלאך הטוב שמתרוצץ אחריי לסדר כל דבר. אין ספק שיש לזה מחיר. ולא רק כלכלי. אבל אני חייב לעבור את השלב הזה, אם אני רוצה יום אחד להגיע לבית משלי. ברור שיותר נוח להישאר במדבר, מוקף עמוד אש וענן, שליו ומן יורדים מן השמים, ובאר מים מלווה אותך בכל צעד. אבל אם רוצים להגיע אל הארץ המובטחת, לעבוד את האדמה ולזכות להקים בה את חלקת האלוקים שלך, חייבים לוותר על הנוחות של המדבר ולהיות מוכן גם להילחם".
________________________________
"על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב,כד)
