סוזאן בויל היתה רוקה סקוטית בת 47 שגרה לה לבדר בכפר קטן. היא היתה מובטלת, בודדה, גרה עם החתול שלה, ומעולם לא היה גבר שהביע בה עניין.
הכול השתנה כשסוזאן עשתה מעשה נועז ובאה להופיע על הבמה של תוכנית כשרונות בריטית.
ברגע שהיא עולה לבמה כולם מגחכים. אף אחד לא מאמין שהיא מסוגלת לשיר.
הכול משתנה ברגע שהיא פותחת את הפה ומתברר שהאישה הזו שאולי לא נראית כמו דוגמנית על – זכתה לקול מיוחד במינו. כולם נדהמים, מריעים ומעריצים.

מה שמעניין אותנו זו השאלה: למה זה כל כך הפתיע? למה אף אחד לא האמין שהיא מסוגלת לשיר יפה?
כל זה מלמד על סוג של שטיפת מוח אסתטית שהעולם שלנו חי בה. כבר למדנו במשך שנים של טפטופי מסרים – איך גבר צריך להיראות, ואיך אישה, כדי להיות מוכשרים, וחכמים ומוצלחים.
כשעולה על הבמה מישהו שלא נראה מתאים למודל הזה אנחנו כבר לא מאמינים שיכול להיות בו משהו טוב.
מה דעתכם? עד כמה לדעתכם הדבר הזה קיים? איפה זה פוגש אתכם?
עד כמה הנטיה לשפוט במהירות לפי החיצוניות ולא לתת צ´אנס לאדם קיימת אצלכם?

יחסי הורים וילדים הם נושא טעון, ובוודאי כשמדובר בגיל ההתבגרות. מה גורם לחילוקי דעות בין הצדדים? איך אנו מגיבים אליהם? האם יש שיטה להגיע להסכמה?
אין ספק שיש לנו נטיה לכעוס, להרים את הקול, להיות ברוגז.
הניסיון מלמד שמפסידים מזה יותר מאשר מרוויחים.
הסרטון שלפנינו מתאר סיטואציה כזו הלקוחה מתוך סרט הקרוי "ימים סוערים".
עם מי מהדמויות יותר הזדהיתם?
לו הייתם יכולים להגיד להם משהו – מה הייתם אומרים? כיצד אתם הייתם מתנהגים במקרה כזה?

"מילים לא עולות כסף" הוא פתגם ידוע. לעומת זאת שלמה המלך, החכם באדם אמר "מוות וחיים ביד לשון".
הכוח של מילים קטנות לעזור, לחזק ולתת חיים, ולעומת זאת היכולת שלהם להרוס, לפגוע ולהחריב – מדהימים.
האשליה שיש לנו כאילו מילים הם דבר אוורירי וחסר שיניים – מוטעית והרסנית.
מה עושים כשמישהו אמר איזה דבר ויש לי ´קטילה´ ממה טובה להגיד עליו? האם אני מצליח/ה להתאפק? מה יכול לתת לי כוח ברגע הזה?
לא פעם אנחנו משתמשים בתירוץ ´אבל זה היה בצחוק´, ´אפילו הוא צחק מזה´. כמובן שזה טעות חמורה. כשמדובר בלפגוע במישהו אחר, אין דבר כזה בצחוק. מילים הן קטלניות. צריך להיזהר מאוד בשימוש בהן.

מי היה מאמין שמכשיר קטן במשקל של 100 גרם יצליח להשפיע ולשנות כל כך את החיים שלנו?
היתרונות שלו ללא ספק גדולים, והיכולת להתחבר תוך שניה לאנשים בקצה השני של העולם – מדהימה.
מצד שני – היכולת שלו לנתק אותנו מהאנשים הקרובים אלינו ביותר – גם היא לא תאומן.
עד כמה אתם מזדהים ופוגשים את התופעה? עד כמה אתם ´מחוברים´ לסלולארי שלכם? האם אתם בודקים מייל בסמארטפון, עונים לסמסים גם כאשר אתם עם חברים או באמצע שיעור או אירוע?
האם אתם עונים לטלפון כשאתם באמצע שיחה אמיתית עם מישהו שמולכם?
איך תרגישו אם ליום אחד יתקלקל או ייעלם לכם הטלפון? האם אתם מסוגלים להחליט להיפרד ממנו לשעה/שעתיים ביום?
ב"ה שיש לנו יום בשבוע – שבת – שנותן לנו דוגמא איך אפשר לחיות יממה אחת בלעדיו. להסתכל לאנשים בעיניים, לדבר, להקשיב, באמת ולא דרך מכשיר כזו או אחר. האם אתם מרגישים את ההבדל בין סעודת שבת לסעודת יום חול?
מה אפשר לעשות כדי למנוע מהכשירים הללו לשלוט עלינו?

האם פגשתם פעם את מושג ה'דוס המעצבן'? מישהו שהקפדתו ב'הלכה' דורסת לפעמים הלכות ומצוות אחרות, לא פחות חשובות?
איך אתם מבינים את המושג 'דרך ארץ קדמה לתורה'? למה היא קדמה?
למה בכלל התורה מצווה על דברים שבן אדם לחבירו ולא משאירה אותם להחלטה ולמוסר של בני האדם?
מה יותר חשוב – מצוות שבין אדם למקום או בין אדם לחבירו?
האם באופן אישי יותר קל לכם לקיים סוג אחד מהן יותר מאשר השני?

לעומת תופעת ה"שעיר לעזאזל" אפשר למצוא לפעמים דוגמאות הפוכות. של ילדים שמוכנים לוותר, לשלם מחיר, למען הרגשה טובה של מישהו אחר. האם קרה לכם פעם מקרה כזה? מה עשיתם? מה הרגשתם אחרי?

הסרטון הבא (אזהרה – קשה לצפיה!) עוסק בנושא החשוב של דוגמא אישית. בתכונה של ילדים לחקות את ההורים ולעשות בדיוק את מה שהם עושים. הוא מגלה את הכוח העצום של ההשפעה של המעשים שלנו, הרבה יותר מאשר הדיבורים והנאומים.
זה נכון לצד הרע אך כמובן גם לצד הטוב.
האם אתם יכולים להיזכר בדברים שהושפעתם מאנשים שאתם מעריכים – הורים, מורים וכדו´ – מהדרך בה הם התנהגו? האם אתם יכולים גם להיזכר בדוגמאות שליליות של התנהגויות שאמרתם לעצמכם – כך איני רוצה להתנהג? מה העיקרון הזה אומר לנו, לגבי ההתנהגות שלנו והשפעה שלנו על אחרים – חברים, חניכים, תלמידים?
איזה דברים טובים אפשר ללמוד ממך, מההתנהגות שלך?

מה מביא חבורת ילדים להתעלל בילד שלא עשה להם שום דבר?ממה זה נובע? איך זה קורה?
מה החלק של הילד המוביל (בחולצה האדומה) ומה החלק של השאר? בזכות מה הוא מצליח לסחוף את כולם אחריו? מה הוא מרוויח מהדבר הזה?
האם נתקלתם בתופעת ה'שעיר לעזאזל' בכיתה/בשבט/בשכונה שלכם?
מה אפשר לעשות כנגד זה? מי האחראי בעניין? (הילדים, ההורים, המורה, אחר)
בסרטון שלפנינו קורית תופעת מעניינת – שניה אחרי ההתעללות הלא נעימה, גם אותו ילד שפגעו בו והולך ופוגע בנמלים. איך אפשר להבין את זה? (הוא אפילו משתמש באותן מילים בהן השתמשו כדי להשפיל אותו…). האם זה יכול ללמד אותנו משהו על המניעים להתרחשות הזו?

אין היום כמעט בית שאין בו אינטרנט. הוא מביא איתו הרבה דברים טובים, אך העוצמה הגדולה שלו גם עלולה להיות קטלנית. הסרטון הבא שנעשה בחו"ל ע"י חברה לא יהודית, נותן הדגמה לעניין.
אם לא נוקטים בכל אמצעי הזהירות הנדרשים הדברים המטורפים ביותר יכולים להיכנס אלינו הביתה בדלת האחורית.
האם או מודעים לזה?
מה אפשר לעשות כדי למנוע את זה?

(הסרטון המצורף מקוצר ובו יש דילוג על הקטע בו היא שרה (לטובת הבנים שבינינו) וללא כתוביות (אינן הכרחיות להבנת ההתרחשות))