שחיה מעורבת והתנגשות עם המשפחה

 

שלום. המשפחה שלי אמורה לצאת בעוד שבועיים לנופש במלון לחוף הכינרת. אני יודעת שהם ינצלו את כל מה שהמלון מציע להם כולל שחיה בבריכה המעורבת… ברור לי שלא שייך מבחינתי להצטרף לזה, אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם הלחץ של ההורים. אצלנו בבית המשפחתיות מאוד חשובה, וחשוב להם שכל האחים והאחיות יהיו. הם לוקחים קשה כשלא כולם משתתפים בבילויים המשפחתיים ואני לא רוצה לפגוע בהם. מה לעשות?

שלום לך.

המצב שאת מתארת אינו פשוט. באמת איך אפשר לשלב הכול יחד? גם להימנע מלהתנגש עם ההורים, גם לא לשחות במעורב, וגם להרגיש מספיק טוב עם מה שאני עושה? זו דילמה לא קלה, ואני מאמינה שאת עשויה להיתקל בשאלות דומות בחיים בתחומים נוספים. לפני הכול חשוב לי לחזק אותך בדרך שאת צועדת בה. את מנסה ללכת בדרך הלא פשוטה של שילוב בין הערכים השונים, כיבוד ההורים, מצד אחד, וצניעות והליכה בדרך שאת מאמינה בה, מצד שני, ובהחלט מגיע לך יישר כוח על המאמצים.

וודאי שרצונם של ההורים שתשחי עמם בבריכה מעורבת, אינו יכול לחייב אותך לעשות מעשה כזה. גם הטענה של “כיבוד אב ואם” אינה רלוונטית, כיוון שכיבוד הורים לא תקף כשמדובר בדבר הנוגד את ההלכה. האם ניתן למצוא דרך ללכת בין הטיפות?

לפני הכול חשוב לומר שאנחנו לא המחנכים של ההורים שלנו (והלוואי שאת עצמינו נצליח לחנך…). לא מתפקידנו להטיף להם מוסר ולהגיד להם “אסור לעשות את מה שאתם עושים”. קרוב לוודאי שזה גם לא יעזור. יש סיכוי טוב שהם כבר יודעים את זה ובכל זאת בוחרים להתנהג באופן הזה, כך התרגלו וכדו’. הם גם עלולים להיפגע מדברייך וכנראה שמשהו טוב לא יצא מזה. מצד שני, גם ללכת לשחות איתם את לא יכולה.

אם את מרגישה צורך לנמק להורים את מעשייך, ואת מרגישה שאפילו אמירה ש”זה משהו שקיבלתי על עצמך מסיבות דתיות” עלול לפגוע, נסי לנסח את הדברים באופן סובייקטיבי לגמרי. כלומר, לבטא רגשות אישיים, ולהציג את המניעה שלך מלשחות כמשהו אישי, ולא כעניין דתי ש”אסור לפי ההלכה”. למשל, להם שלא נעים לך להיות שם עם בגד ים לפני כולם, שאת מרגישה עם זה לא בנוח וכדו’. את לא אומרת להם מה לעשות, אלא רק מציגה את הקושי שלך, ועם רגשות אישיים קשה יותר להתווכח. אני מניחה שהם יבינו לבד מה עומד מאחורי ההימנעות שלך מלהצטרף, ולכן מיותר להציג זאת בצורה בוטה ולהיכנס לוויכוחי סרק ולחשש פגיעה.

כדאי להדגיש להורים מלכתחילה שאת באה איתם לחופשה מתוך שמחה גדולה, ומלבד הבריכה את מבלה איתם בשאר החוויות המשפחתיות.

במקרה קיצוני בו יש לחץ כבד בכל זאת לבוא לבריכה, כיוון שאת בת אולי אפשר לעשות עוד צעד אחד לקראתם ולשבת לצידם על שפת הבריכה בבגדים רגילים, להיות אחראית על האוכל וכדו’, ולהיות שותפה בחוויה המשפחתית מבלי לשחות בבגד ים.

לסיכום, השאיפה במקרים כאלו הוא לנסות למצוא את שביל הזהב בדרך האמצע: להיות שותפה עם המשפחה עד כמה שאפשר תוך שמירה על הגבולות שלך, וגם כשצריך להציב קוים אדומים לעשות את זה באופן של הבעת רגשות אישיים ולא על ידי הטפת מוסר.

בעזרת השם, לא רחוק היום ותעמדי ברשות עצמך, ותוכלי לנהל את החיים שלך באופן חופשי לגמרי, בדרך שאת מאמינה בה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *